הרבנית מרים לוינגר, הלכה הלילה (שני), מוצאי יום הכיפורים לעולמה, בגיל 83, לאחר שפונתה לבית החולים במצב קשה. הייתה אלמנתו של מייסד גוש אמונים והיישוב היהודי בחברון, הרב משה לוינגר.
הרבנית מרים לוינגר, יחד עם בעלה עלו ליישוב היהודי בחברון בשנת 1968 ומאז החלה ההתיישובת היהודית בעיר. בנוסף, הייתה זו שהובילה את השיבה לבית הדסה.
בנה מלאכי לוינגר סיפר, כי אמו חשה ברע כבר בערב יום הכיפורים והיא פונתה לבית החולים, "אמא הייתה מגדלור של אמונה שלימדה דור שלם מהו ביטול עצמי ומהי אהבת הארץ. היא הייתה סמל ומופת של מסירות נפש וחלוציות, ובמו ידיה הביאה לגאולת עיר האבות. אין ספק שמעשיה החלוציים ייכתבו לנצח בספר תולדות ארץ ישראל והעם היהודי", ספד לה בנה.
בהודעת האבל של הישוב היהודי בחברון נאמר: "היישוב היהודי בחברון וכל אוהבי חברון וארץ ישראל מבכים את לכתה של הרבנית מרים לוינגר שנפטרה במוצאי יום הכיפורים תשפ"א. היא היתה סמל ומופת של מסירות נפש וחלוציות, ובמו ידיה הביאה לגאולת עיר האבות והאמהות.
מנהיגותה ועוצמתה של הרבנית לוינגר הובילו את ההתיישבות בלב חברון ואת השיבה ההיסטורית של העם היהודי לעיר מולדתו הראשונה. מעשיה החלוציים יכתבו לנצח בספר תולדות ארץ ישראל והעם היהודי. תנחומינו למשפחתה הענפה, בבניין הארץ ובהמשך מפעלה תנוחמו."
בעלה, הרב לוינגר היה מתלמידם של הרב צבי יהודה הכהן קוק ושל הרב אברהם שפירא. הוא היה בגרעין נח"ל בקיבוץ שעלבים. היה רב הקיבוץ לביא, ובכ"ט באדר ב' תשכ"ז (1967) מונה לרב המושב נחלים.
הרב לוינגר היה ידוע בעמדותיו התקיפות באשר לזכויות על הארץ ודגל בהתיישבות גם במחיר שחיילים ייסרבו לפקודות גירוש הניתנות לעיתים על ידי המדינה.
הרב לוינגר התנגד לכל סוג של פשרות על העתקת ישובים וכן להתנהלות מתנצלת אל מול התקשורת בתקופות הקשות שעברו על ההתיישבות לאחר אירועי ברוך גולדשטיין ולאחר חשיפת המחתרת היהודית.
הרב משה לוינגר היה היוזם המרכזי לחידוש היישוב היהודי ביש"ע לאחר שחרור חבלי ארץ אלו במלחמת ששת הימים ומראשי גוש אמונים, התנועה שביוזמתה הוקמו הישובים הראשונים ביהודה ושומרון.