אז הולכים לסגר מלא, ואני רק אזכיר דיאלוג קטן שהיה לי עם אבי ז"ל, ונחרט בי.
באחד הימים תפסתי אותו ב'מצברוח' שפוף, ואמרתי לו: אבא, אנחנו לפני אוגוסט, ואתה לפני טיסה לשווייץ ותיכף מצב רוחך יתרומם.
הוא, בתגובה, הראה לי מדרש שראש הישיבה שלו הביא לו, על ציפור שהריח שעלה באפה לא מצא חן בעיניה, אז היא נדדה לעיר אחרת. אלא שגם שם היא לא אהבה את הריח שעלה באפה, ועברה לארץ אחרת - וגם שם אותו הדבר.
עד שגילתה שמקור הריח הלא נעים עולה ממנה, היא ניקתה את עצמה והכל הסתדר. 'כך', אמר אבא, 'שוויץ לא תעזור. שינוי פנימי - הוא הדבר שיעזור!!!'.
וזה שיעור לחיים. כן סגר, לא סגר; שווייץ, לא שוויץ... מי שנקי פנימית, לא יעשה מזה דרמה, ומי שלא נקי פנימית, יעשה דרמה גם מדובאי...
ובמלים אחרות: הכל בראש.
אז אני לוקח גמרא, מפעיל מוזיקה, שמח עם הילדים ומבשל במטבח, ובעזרת השם ריח נפלא יעלה באפינו.
יאללה קופצים לסגר!!! בהחלט זה אתגר, אין שאלה בזה. ויש פגיעה אישית, וגם בפרנסה ובבריאות... אבל מצווה גדולה להיות בשמחה ת-מ-י-ד. תמיד זה תמיד. לא החריגו קורונה.
ונכון שקשה, ולא תמיד מצליחים, אבל תמיד השאיפה לשם: לשמחה, ולהודיה על מה שיש.
יאללה לסגר...