בימים אלו אנו בין כסה לעשור- ערב יום הכיפורים . בתקופה זו אנו מרגישים אנו בחוש "תלויים ועומדים", כאשר אף מתכונתם של בתי הכנסת ומקומות התפילה ביום הכיפורים אינה ידועה לנו... רציתי להתייחס לנתון זה עצמו, ולהאיר ממנו במבט חיובי על התפקיד הנדרש מאתנו לעת כזאת.
במשך שנים רבות הייתי מצטרף לבקשת הסליחות בנוסח אחינו הספרדים, וחשתי חוויה עמוקה ועילאית, המילים כה מובנות ונוגעות ללב, המשפטים כמו זורמים מאליהם, כאשר ברקע אווירת הניגון סוחפת אל על, בכמיהה וכיסופים: "חטאנו לפניך – רחם עלינו" - - -
אך באווירת הימים הללו חשבתי לעצמי על המעלות המיוחדות שנמצאות, אולי דווקא בסליחות בנוסח האשכנזי, המילים הקשות להבנה, המשפטים המורכבים, הגיוון שבפזמונים המשתנים בכל יום, יתכן שדווקא הם אלו ש'עושים את העבודה' הנדרשת, ופועלים את פעולתם בעולמות העליונים.
פעמים שעצם העובדה כי אני עושה את הנדרש ממני, גם בלי לדעת איך בדיוק, ואולי גם בלי אותם רגשות ספציפיות שאני מצפה להיות אפוף בהם, עצם הציות והעשייה של רצון השם ממני ברגע נתון זה – יתכן שהוא התפקיד המדויק שיועד עבורי על ידי הבורא, והוא זה שיביא נחת רוח כביכול לאבינו שבשמים!
• • •
אחד מהרגעים המרגשים ביותר בעבודתי החינוכית, מגיע באמצע שנת הלימודים של כיתה א' אחרי סיום לימודי הקריאה "טקס קבלת הסידור". לרוב אנו חוגגים את זה בירושלים, התלמידים והתלמידות מתאמנים שבועות רבים לקראת רגע השיא בהופעה מול ההורים ואורחים רבי מעלה. דקלומים, מחזמר, שירה ופיוט –את משמעותם של כל אלו הזאטוטים אינם קולטים כלל וכלל... אבל מהניסיון של כעשרים שנה אני כבר יודע בדיוק ,איזה קטע פותח את הלב להורים הנרגשים, באיזה קטע האימהות תמחנה דמעה, והאבות יקומו מכיסאותיהם כדי לראות טוב יותר את ילדיהם מבצעים אותו...
אז נכון שהתלמידים אינם מבינים את עומק המילים, אבל אין ספק שהמעמד כולו נחרט בליבותיהם ומעמד קבלת הסידור מעניק להם מימד אמיתי ועוצמתי לכוחה של תפילה .
ומכאן נחזור לסליחות וליום הכיפורים, סיפורים רבים עברו במסורת על יהודים פשוטים אשר בקושי ידעו קרוא וכתוב, שנכנסו לבית הכנסת ביום הקדוש ונשבו בקסמו, אחד מהם נשא ברגש תפילה מעומק לב שכללה אך ורק את תיבות האל"ף בי"ת - היה זה הדבר היחיד אותו הוא ידע! צדיקים מספרים כי תפילות אלו בקעו רקיעים ובזכותם התבטלו גזירות קשות!
והאמת היא כי אין לנו מושג בעומקן ובעוצמתן של מילות התפילה כשלעצמן. גדולים וטובים מאתנו שידעו כיצד לרצות ולחלות פני עליון הם שקבעו וסידרו לנו את סדרי התפילה, החל מאנשי כנסת הגדולה שקבעו את תפילת שמונה עשרה, ועד לפיוטים המרוממים שסודרו ע"י גדולי עולם במשך הדורות. עלינו לאחוז בהם, לייקר ולנצל את הכלים היקרים הללו שניתנו בידינו.
אז גם אם השנה , לא נשב במקום הקבוע שלנו ולא נתחבר עם החזן שאנו רגילים, ובכלל לא יצא לנו להתרגש מהתפילה – כנראה שזה לא העיקר , העיקר שנצליח לרגש את הקב"ה וזה לא תלוי בשום גורם חיצוני...
• • •
בבוקר יום שני של ראש השנה נפטרה הגב' מירית הררי, מי שבחייה הפכה סמל ומקור השראה וחוזק למתמודדים עם המחלה בתעצומות נפש כבירות, ונגעה בנימים החבויים בנפש האדם. היא הכינה את עצמה במודע ל"חיים שאחרי החיים". בהכנה מדוקדקת תכננה גם את הלווייתה, וביקשה שהזמר והיוצר ישי ריבו ישיר את שירו "הלב שלי", המבוסס על מדרשי חז"ל וקדמונינו, המילים נוגעות אל הלב, למרות שכנראה רוב השומעים מן הסתם אינם יודעים את מקורותיו, מתרגשים ומתחזקים ממנו:
הַלֵּב שֶׁלִּי נִקְרַע לִשְׁנַיִם
מָה שֶׁלֹּא רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַמַּיִם
כְּמוֹ סוּפָה מִן הַיָּם, הוֹלֵם
כְּמוֹ תֻּפָּהּ שֶׁל מִרְיָם, פּוֹעֵם
מי זאת אותה שפחה ומי בדיוק היא ראתה או לא ראתה?
ומהיכן הגיח תוף מרים לסיפור?
אלא שלא תמיד צריך להבין, הנשמה שלנו כנראה מבינה - מתחברת למילים ומתרגשת מהמשמעות.
וכמו באמירת "כל נדרי" שבא נפתחים כל מעינות הרגש ושעת השיא נותנת את אותותיה בכל העולם כאשר ידעו חז"ל שאלו המלים המתאימות כעת עם פתיחת שערי שמים.
הנפש היהודית, גם אם חבויה, הנשמה, בשעת חיבור וחזרה אל שורשה, מרגישה את משמעות הדברים, ומשפיעה על הרגש, עד כדי דמעות, דמעות של חיבור, של השתוקקות לצור מחצבתה!!!
נסיים בציפייה שנזכה עוד בשנה זו לגאולה השלימה, והכהן הגדול יעמוד לכפר עלינו בעבודת בית המקדש ביום הכיפורים, שם נעמוד כולנו יחד צפופים ומשתחווים רווחים, וכמילות התפילה , אשר גם הושרו ע"י ישי ריבו בנעימה וברגש:
"וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם הָעוֹמְדִים בָּעֲזָרָה כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא מְפֹרָשׁ יוֹצֵא מִפִּי כֹהֵן גָּדוֹל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה הָיוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וְאוֹמְרִים: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד"
שבת שלום
וגמר חתימה טובה!
הרב בן ציון (בנצי) נורדמן