עד לפני שלוש שנים החיים שלי היו דבש. אברך כולל עם אישה טובה, דירה חמודה, שלושה ילדים מקסימים ופרנסה מסודרת.
אחרי לידת הבת הרביעית משהו החל לחרוק. התגייסתי להושיט יד בבית ככל האפשר, אבל פתאום חשבתי שבעצם, לפחות לפי מה שהיה בפעמים הקודמות, אשתי הייתה אמורה לחזור לעצמה ולתפקוד בבית. כשחשבתי על זה הבחנתי שבעצם גם בתינוקת היא לא ממש מתעניינת... התחלתי להפנים שאנחנו בבעיה.
לא ידעתי עם מי לדבר על זה. לא רציתי להוציא שם רע על אשתי, גם לא על הבית שלנו. ניסיתי לגרור עוד קצת, לחפות על מה שקורה, אבל עד מהרה הבנתי שאם לא אפנה לעזרה, המצב רק ילך ויחמיר, וחלילה גם אני אקרוס.
פניתי ל'עזר מציון', חשבתי שישלחו לנו קצת עזרה טכנית עד שאשתי תחזור לעצמה. הם כמובן עשו זאת ובשמחה, הרעיפו עלינו עזרה לרוב, וכל הזמן שאלו אם אנחנו זקוקים לעזרה נוספת. אבל החלק העיקרי היה עוד לפנינו. רכזת המתנדבות, ששמעה על מה שקורה בבית שלנו, יעצה לי להתקשר למרכז הייעוץ למשפחות של האגף לבריאות הנפש ב'עזר מציון'.
זה היה גדול עלי. אני? לאגף לבריאות הנפש? כנראה היא שמעה את ההסתייגות שבקולי ולכן העירה שהפנייה יכולה בהחלט להיות אנונימית, והם עוזרים גם בלי לדעת פרטים מזהים.
היום אני יודע שזה היה פתח ההצלה שלנו. כבר בפנייה הראשונה למרכז הייעוץ למשפחות חשתי שאני נמצא בידיים הכי טובות שיש. הם עשו לנו סדר בבלגן, הפנו אותנו לאנשי מקצוע מתאימים ונתנו לנו כלים להתמודד עם הצרה שפקדה אותנו – הן מבחינה נפשית, הן מבחינת מיצוי זכויות וקבלת סל שיקום. אשתי נכנסה לתהליך של שיקום אישי, כולל סומכת מקצועית שהחזירה אותה אט אט לתפקוד הביתי, ובמקביל קיבלתי אני תמיכה וייעוץ שאפשרו לי להמשיך לתפקד, להיות שם בשביל אשתי ולהכיל, במקום לכעוס ולהתקומם.
כבר עלינו על דרך המלך, כבר ראינו את האור בקצה המנהרה, אחרי שלוש שנים של שיקום, של למידה איך לחיות עם שגרה אחרת... שלוש שנים ש'עזר מציון' כמו עוגן לי ולמשפחתי. אנחנו חייבים להם את השפיות ואת שמחת החיים שלנו. אנחנו חייבים להם את הבית שלנו, שהמשיך להתקיים.
אני פונה אליכם דווקא עכשיו, בתקופת הקורונה שנחתה עלינו והכריחה אותנו להישאר בבית. בשביל אשתי זה היה טריגר לנסיגה קשה. מציאות שכבר הייתה אי-שם מאחור, שבה בבת אחת והרימה ראש. אבל גם בתקופה הזאת, כשהמרחב היה מוגבל כל כך, 'עזר מציון' היו לצידנו, במענה אנושי בכל שעה ובהמשך עזרה של הסומכת, שלא נתנה למצב להתדרדר עוד.
הפחד מפני השנה החדשה ומפני מה שהיא עלולה להביא בכנפיה גורם לי לפנות אליכם בבקשה אישית: תהיו שותפים עם 'עזר מציון'. לעולם אינכם יכולים לדעת מי מהחברים הקרובים אליכם, מהשכנים או אפילו מבני המשפחה שלכם נעזר בהם. כמה גדולים הם ייסורי הנפש, ואיש אינו מוכן לדבר עליהם בקול. תתפללו על עצמכם ועל היקרים לכם, שתהיה לכם שלווה. שלווה שמתחילה מהפנים, מהנפש, ומשליכה על החיים כולם. ותדאגו ש'עזר מציון' יוכלו להמשיך לסייע לכל אלו שבורא עולם ניסה אותם בניסיון ייסורי הנפש והגוף.
אני מעדיף לחתום בעילום שם, כי רובכם אפילו לא יודעים שזה המצב שלנו.
סומך עליכם שתעשו הכול כדי לעזור ל'עזר מציון' להמשיך לעזור לכולם.
###בתקופת הקורונה הפעיל האגף לבריאות הנפש מערך תמיכה מרחוק למתמודדי הנפש ולבני משפחותיהם. כ-850 ערכות ייחודיות שנבנו בעבור המשתקמים לתקופה זו חולקו בכל הארץ. עשרות אלפי כניסות נרשמו בקווי התוכן המרתקים שנפתחו בעבור המתמודדים, וכמובן נמשך הקשר האישי החם בין החונכים למטופלים.
התפרצות הקורונה העלתה במידה דרמטית את הפניות לקווי התמיכה והייעוץ של מרכזי המידע והייעוץ של האגף לבריאות הנפש. רבות מהן עסקו בהתמודדויות שהקורונה הביאה לחיינו, כגון חרדות של ילדים ומבוגרים, בדידות, תמיכה, מחלוקות בין הורים לילדים במקרים שאחד הצדדים מזלזל בהנחיות הזהירות או להפך – לוקח אותן לקיצוניות חולנית, ועוד ועוד. כל פנייה טופלה, כמיטב המסורת של האגף, באחריות, במקצועיות ובדיסקרטיות.
