רבי פנחס מקוריץ מזכיר במשנתו כמה פעמים שכדאי מאוד לאכול 'ארבוז' בראש השנה.
'ארבוז' פרושו באידיש אבטיח, ופרשו שכוונתו במאמר המוזכר לדלעת וקרא, שאנו אוכלים ב'סימנים', מה הטעם לאכילת מאכלים אלו בראש השנה? נוכל להחכים מפרי האבטיח שיותר מוכר לנו.
ר"ה הוא יום דין, והוא חל בתחילת החודש שאז הלבנה מכוסה, כמו שכתוב: "בכסה ליום חגנו".
הלבנה מסמלת את החסדים, וכאשר החסדים גוברים אי אפשר באמת לדון את האדם, ובר"ה חייב להתקיים משפט ממש, ואי אפשר לקיים משפט שהוא דין מתוך חסדים, שאז, הוא לא יהיה באמת משפט.
זו הסיבה שר"ה לא יכל להיות באמצע החודש, שהלבנה במלוא הודה והדרה, והחסד מושפע לעולם. ולכן, דנים את האדם - כשהלבנה מתכסה.
ממה מורכב פרי ה'ארבוז' וממה הוא גדל?
ידוע שהלבנה - היא שנותנת את התנועה במים, והמים הם התגברות החסדים, והאבטיח הוא הפרי שמכיל הכי הרבה מים.
נוכל להבין את חשיבות ה'ארבוז' אם נמשיך להדגים את הדבר על פרי האבטיח מורכב מ 92% מים, והשאר סוכר - שתתחדש שנה טובה ומתוקה...
לכן, גידולו באזור הים התיכון - ששם המים מצויים בשפע.
האבטיח גדל מהלבנה, שהוא גדל מכח המים, והראיה לדבר, שבלילה אחד שהלבנה זורחת האבטיח גדל הרבה יותר מאמה, וטבעו של האבטיח שהוא קר, ואף אם הוא לא יהיה בקרור ממש, כשחותכין אותו והוא מבפנים ישאר קר, ולכן הוא נקרא: קרא - מלשון קרירות, שהוא התקררות והמתקת הדינים, שהאדם יכול לזכות בהם בראש השנה.
האבטיח מוזכר כבר מימי שעבוד מצרים, כשבני ישראל הלכו במדבר, והתלוננו שהם רוצים לחזור למצרים, כמו שכתוב: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקישואים ואת האבטיחים" (במדבר יא,ה).
המדבר לא מרובה במים, ולכן, לא גדל בו האבטיח, ולפרי האבטיח בני ישראל התגעגעו, וזה הטעם שרבי פנחס מקוריץ אומר שיש לאכול 'ארבוז' בר"ה שאם כוונתו היתה לדלעת קרא או אבטיח - שגידולם מהלבנה. וזאת כדי שיעוררו עלינו חסדים מרובים ביום הדין.
התעוררות חסדים מחזקת את האמונה
לפי חוזק האמונה שיש לאדם בקב"ה - כך הוא ישקיע בתפילה בראש השנה, אם יש לאדם באמונה חזקה בצורה וודאית, שהוא יוכל לזכות בדין בראש השנה, וכפי אמונתו כך השקעתו בתפילה, וכך, אפשרות הזיכוי בדין.
וזה שכתוב: "הוודאי שמו – כן תהילתו" שאם האדם מאמין בקב"ה, וברחמיו וחסדיו, בוודאי הוא יתאמץ בתפילה ובתחינה, ישמח ויהלל את ה' יתברך, כי הוא יאמין שדינו יצא עם שפע של חסד ורחמים מרובים.
"הוודאי שמו כן תהלתו" אומר הזוהר הקדוש: "כל חד לפום מה דמשער בליביה" לפי מה שאדם משער בליבו אמונה בה' יתברך, כך - אומר תהילתו.
העלאת מלכות ה' נעשית ע"י העלאת החסד
רבי פנחס מקוריץ אומר שבמוסף של ר"ה בפיוט "ונתנה תוקף" יש את כל כוונות תקיעת שופר, והוא באר קצת מהם, המילה 'תוקף' בגימטריא שופר.
תקיעת השופר בראש השנה היא שנותנת לאדם את קדושת היום, כי המוחין של האדם נמשכים ע"י השופר.
כאשר אומרים בתפילה: "כי הוא נורא ואיום ובו תנשא מלכותך" מסתלקים מהאדם המוחין, ונופל עליו פחד גדול ונורא, וברגעים אלו כל העולם מהרהר בתשובה, ועל ידי זה יש 'העלאת המלכות'.
מלכות ה' מתגדלת ברגעים אלו, וזה שכתוב: "ויכון בחס"ד כ"סאך" כי עיקר תיקון מלכות ה' בעולם הוא ע"י העלאת החסד.
כיצד האדם יזכה בחסד המלכות?
אנו ממליכים את הקב"ה עלינו, ומבקשים שידון אותנו בחסד וברחמים, כיצד ניתן לזכות לזה? כשהאדם שם את עצמו ל'אין' אין הדינים שורים עליו, האדם שמקטין עצמו עד שהוא נחשב ל'אין', הוא בעצם לא קיים - לא נמצא, ואז, אין את מי לשפוט!
אומר המדרש שבר"ה וביום כיפור עם ישראל נעשים בריה חדשה, שנאמר: "ועם נברא" וגו' ואמר רבי פנחס מקוריץ, כי הטעם לזה שאם האדם נעשה 'אין' הוא גם - מתחדש.
ה'אין' - מחדש את האדם ב'ישועות'
כדי להתחדש צריך להתבטל להיות 'אין', כמו גרגיר הזרע שנטמן באדמה, ורק כאשר הוא נרקב במעמקי האדמה - אז הוא מתחדש, צומח ופורח.
האדם שמוכן לשים עצמו ל'אין' – להיות 'רקוב באדמה', להרגיש הכנעה ושפלות, זה הדבר שע"י הוא מביא לעצמו המתקת דינים וכיון שהוא בעינו 'אין', אומר רבי פנחס מקוריץ: "אין מה לדון" כי, אין את מי לדון...
הזכרנו בהתחלה את המים שהם חסדים, כיצד האדם יזכה לחסדים? החסדים שורה על האדם מכח התורה שהוא לומד, כי "אין מים אלא תורה", ולכן, ראוי להרבות בחודש אלול בלימוד התורה, שפרושו – שע"י התורה נזכה לריבוי חסדים.
לכי והמעיטי עצמך – לפני מי?
נזכיר את הוויכוח בין השמש ללבנה שבו הקב"ה אמר ללבנה: "לכי והמעיטי עצמך" הלבנה רצתה למלוך ולהאיר כמו השמש, והיא וויתרה על רצונה מפני רצון ה', וידוע, שללבנה 'אין' מעצמה כלום.
האם אתה מוכן להיות מכוסה? לוותר על כבודך מפני כבוד אלוקים? ולהמליך אותו עליך ועל כל העולם כולו ש"ידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו" שכל מעשיך יהיו כדי להגדיל את כבוד ה' בעולם, אם כן, תזכה לרחמים וחסדים מרובים בדין בראש השנה.
כאשר האדם מוותר על כבודו, וכל רצונו להמליך את הקב"ה בעולם, הוא זוכה לשפע של חסדים רבים, וזה מכח שויתר על כבודו מפני כבוד אלוקים, כמו הלבנה שויתרה על כבודה, והמליכה את בורא עולם עליה.
מהו כבודי אם לא - כבוד מלכותו?
אברהם אבינו אמר: "ואנכי עפר ואפר" ומשה רבינו אמר: "ונחנו מה", הם החזיקו עצמם כ'אין', ולכן, הם זכו להתגלות אלוקית ולהגדיל את שמו ומלכותו של ה' יתברך.
כאשר האדם לא צריך את הכבוד והמלוכה לעצמו, הוא יכול ממליך את הקב"ה בעולם, וממילא אין לו מציאות נפרדת, והוא נכלל במלכות ה', הוא זוכה לתת את 'כתר המלוכה' למלכו של עולם, כך הוא הופך לאדם הכי עשיר ומאושר בממלכה של מלך העולם (עפ"י ה'אמרי פנחס').
לסיום, חשוב לזכור שהדין בראש השנה סובב סביב לשאלה: עד כמה האדם מוכן להגדיל את מלכות ה' בעולם? ולפי התשובה, כך האדם יקבל בשנה החדשה את כל השפע הברכות והישועות, והבן.
לע"נ רבי פנחס מקוריץ בן רבי אברהם אבא, זכותו תגן עלינו, אמן.