יג' אלול הוא יום הנישואין של הרבי הריי"ץ (יוסף יצחק) מליובאוויטש, חמיו של הרבי הנוכחי. יא' אלול הוא יום הנישואין של הרבי הרש"ב (שלום בער) מליובאוויטש אביו של הרבי הריי"ץ. לכבוד שני מאורות אלו אמר הרבי ביאור מרתק בעניין נישואין המופיע בפרשתנו, פרשת כי תצא.
אומרת המשנה ריש מסכת קידושין "האשה נקנית בשלוש דרכים.. בכסף בשטר ובביאה".
הגמ' דנה "בכסף מנלן" מנין שאפשר לקדש אשה בכסף? ומתרצת: בפרשתנו נאמר "כי - יקח - איש אשה חדשה", ובשדה עפרון כתיב "נתתי כסף השדה - קח - ממני", ומכאן לומדים גזירה שווה "קיחה קיחה משדה עפרון" כמו ששם לקח אברהם את השדה בכסף כך לקיחת האשה (קידושין) בכסף.
בהמשך הגמ' (ג,ב) מביאה עוד מקור לקידושי כסף. בדין אמה העבריה אומרת התורה שהיא עובדת אצל האדון עד שש שנים אשר בסופם "ויצאה חינם אין כסף". התורה קבעה בפסוק זה שכאשר מסתיימות שש השנים של אמה העבריה היא יוצאת לחירות ב"חינם", אך לשם מה כפלה התורה "חינם אין כסף"? אלא "אין כסף" בא ללמדנו שרק מאדון זה היא יוצאת בחינם ובלי כסף, אך ביציאתה מאדון אחר יש כסף, ומיהו האדון האחר? האבא. כלומר: כאשר הבת יוצאת מרשות האבא, דהיינו כאשר האבא מקדש את ביתו לאשה, הבעל המקדש מוסר כסף לאבי הבת ובכך הוא לוקח ומקדש אותה.
הגאון רבי יוסף רוז'ין המכונה הרוגוצ'ובי חקר חקירה מעניינת בקידושי כסף: האם האשה קונה את הכסף (א) ובתמורה לכך היא (ב) מתקדשת לבעלה, או להיפך, האשה מתקדשת לבעלה (א) ובתמורה לכך היא (ב) קונה את הכסף?
הגאון הביא כמה וכמה "נפקא מינה" בשאלה זו, ובכמה מקומות הכריע הגאון ששני חלקים אלו של הקידושין נעשים בבת אחת.
מבאר הרבי ששני המקורות לקידושי כסף הם בהתאם לשני האופנים בחקירת הרוגוצ'ובי:
בפסוק דפרשתנו נאמר "כי יקח איש אשה חדש", פסוק זה מדגיש את פעולת האיש, הכסף בא מהאיש הלוקח-המקדש אל האשה המתקדשת. הוי אומר: (א) היא מתקדשת לו ועי"ז (ב) היא זוכה בכסף.
אך בפסוק "ויצאה חינם אין כסף" דרשה הגמ' "אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר הוא האב" במקרה זה הילדה המתקדשת לא מקבלת כסף כלל, אביה הוא זה שמקבל את הכסף. הוי אומר: האבא זוכה בכסף הקידושין (א) ובתמורה לכך (ב) הבת מתקדשת לבעל.
מה שנותר לנו להבין, למה האשה נקנית לבעלה בכסף? מה משמעות הדבר?
מבאר הרבי:
ברור הדבר שכל הענינים ב"נגלה" דאורייתא נמשכים ונובעים מה"נסתר" שבתורה.
הקב"ה ובני ישראל נמשלו לבעל ואשה כמבואר בשיר השירים, הקב"ה קונה את בני ישראל בכסף.
מהם קידושי כסף בין היהודי להקב"ה?
הקידושין הם בחינת "סור מרע", הכסף הוא בחינת תוספת קדושה "ועשה טוב".
פירוש: הקידושין הם ההתקדשות וההיטהרות, היהודי פורש מהבלי ותאוות העולם וכך הוא נעשה קדוש לה' (כמבואר בתוס' קידושין ב: "אסר לה אכולי עלמא כהקדש" דהיינו שהקידושין מפרישים את האשה המתקדשת משאר העולם).
הכסף הוא הכיסופין "נכסוף נכספת לבית אביך" אהבה ודביקות בה'.
[בילדותי שמעתי מהרה"ח ר' גבריאל שיחי' ינאי בדרך הצחות: פעם שאלו חסיד ברסלב שכל שנה נוסע לאומן "כסף מנלן"? וכי אין לך בעיה של כסף? ענה החסיד הנלהב: הבעיה זה לא כסף, הבעיה זה כיסופין...]
ובכן, שני אופני החקירה דלעיל, שני דרכים הם:
הדרך הראשונה גורסת קודם עליך להתקדש ולפרוש מתאוות העולם (קידושין ברישא) ורק לאחר מכן תזכה בכסף כיסופין אהבה ודביקות בהקב"ה.
הדרך השנייה גורסת איפכא מסתברא, קודם כל אהבה ודביקות בה' (כסף כיסופין ברישא) ולאחר מכן נתקדש ונפרוש מן התאוות.
מחדד הרבי ואומר:
הדרך הראשונה היא הדרך הסטנדרטית וההגיונית, היא היא עבודת האדם עלי אדמות. הרי כותב חובת הלבבות "מן הנמנע שתתיישב אהבת הבורא בלבנו עם אהבת העולם", אשר על כן, האדם אשר רצונו להדבק באהבת ה' עליו לפרוש ולהתקדש מן החומר ורק לאחר מכן יזכה לדביקות הכיסופין.
הדרך השנייה היא התעוררות אלוקית הנמשכת על האדם מלמעלה, הניצוץ היהודי שבקרבו מתגלה ביום מן הימים, והוא נמשך באהבה וכיסופין עזים להקב"ה, אז ממילא הוא הולך ופורש ומתקדש מתאוות העולם.
ישנו עוד אופן עמוק יותר בו מסביר הרבי שהדרך השנייה והמופלאה הזו שייכת דווקא אצל אמה העבריה, אך "קצר המצע מהשתרע", ו"תן לחכם ויחכם עוד". (מי שרוצה יכול לעיין במקור הדברים לקוטי שיחות חלק יט כי תצא (ג) סעיף ז)