מנגיש הארכאולוגיה לחרדים: 'אין מה לפחד'

שני המאמרים האחרונים העוסקים בפסקיהם של מרנן ורבנן החזון איש, הראי"ה קוק והסטייפלר שאין לסמוך על שמות מוסלמים בארץ ישראל, וכן אין לסמוך על ארכאולוגים ש"מזייפים, ובונים, מגדלי צעצועים ושטויות והבלים", עוררה הד ציבורי תורני רב.

האם ארכאולוגיה בימינו מקרבת יהודים לעבודת ה' או מרחיקה אותם?

הרב סולוביצ'יק: "אספר לך משהו, 'מטמוני ארץ' הביאה כ-300 ילדים לחפירות בהר ציון, מאחורי חומתה הקדומה של ירושלים. עמדנו מאחורי החומה ליד ערימת אשפה שבמקור היא הייתה גובהה 12 מטר, חפרנו בשכבה של כמעט חורבן בית מקדש השני. הילדים קיבלו בחיידר שיעור מקדים על קדושת ירושלים במשנה במסכת כליםהעוסקת בעשר קדושות שיש בארץ ישראל, בנוסף הם קיבלו את השרטוטים של החומה הראשונה השנייה והשלישית, והתבקשו לחשוב על שאלות הלכתיות הנוגעות לחפירות היום.

"בזמן החפירה הילדים מצאו עצם לא מזוהה, ושאלו את הארכאולוג של רשות העתיקות ר' יחיאל זלינגר, שענה להם שזה 'פולקה' של תרנגולת שנזרקה לאשפה 'שאינה עשויה להתפנות' מיהודי מזמן בית המקדש, שאכל תרנגולת בתוך ירושלים וכשגמר לאכול העיף את העצמות למחוץ לחומה... שאל הילד, הרי למדנו במשנה בבבא קמא: "אין מגדלין תרנגולים בירושלים מפני הקדשים"?! שלא ינקרו באשפה ויעבירו טומאה לקדשים, ומנין הגיעה לפה תרנגולת?!

"הארכאולוג ר' יחיאל גילה בקיאות והביא את המשנה ביומא שגם בירושלים היה "קריאת הגבר" ולאחר מו"מ מדהים, סוכם שיתכן שהיהודי שאכל את העוף, היה מעולי הרגל והביא את התרנגולת שחוטה מחוץ לירושלים. המשיך ר' יחיאל וסיפר: שבכל מקומות האשפה בארץ אנחנו לא מוצאים "פולקה" טריה של תרנגול צעיר. תמיד אנו מוצאים עצמות זקנות. ואילו פה אנו מוצאים עצמות של תרנגולת צעירה. ההסבר הוא שתרנגולות צעירות היה מאכל עשירים, כיון שעניים חיכו שהיא תגדל כדי שיהיה יותר עוף".

כאן מוסיף הרב סולוביצי'ק מעשה מרגש במיוחד: "הילד לבסוף לקח את הפולקה לביתו, ואחרי כחמש שנים הוא יצר קשר, וסיפר שהעצם עומדת ממוסגרת בחדרו בישיבה, שהיא אחת הישיבות החשובות ביותר, וזה עבורו מזכרת ומקור חיבור לחיי אבותינו ורבותינו מזמן שבית המקדש היה קיים ומהווה עבורו חיזוק לתורה ולמשניות שהוא לומד ולעבודת ה' יתברך".

בוא נשאיר את ירושלים מחוץ לדיון, כבר ידוע על אב"ד פרעסמילה שסבר שאסור להיכנס לירושלים, והשל"ה הקדוש הכה אותו על קודקודו וסבר שאין מחלוקת על אמינותה של העיר ירושלים ועל כך שהיא מוסמכת. הדיון הוא על סברת הסטייפלר שארכאולוגים מזייפים עתיקות, וישנו חשש שאותו הילד אחרי שהוא יאמין שהפולקה שמצא היא בת 2000 שנים, מדוע שלא יאמין לאותו ארכאולוג על קיימות העולם מיליוני שנים כפי שטוענים בארכאולוגיה שישנם עתיקות מלפני עשרות אלפים ומיליונים רח"ל?

הרב סולובצ'יק: "הפחד הוא פרי העבר, בזמנו כשהייתי בחור, ההשקפה הייתה שאסור ללמוד תנ"ך, שמא ילמדו גם ביקורות המקרא רח"ל. ברוך ה' עברו שנים ועשרות אלפי ילדים ומאות אברכים לומדים תנ"ך, ורק מתרבה האהבה והדבקות בקב"ה על ידי לימוד התנ"ך, צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם".

עדיין, היאך ניתן ללמוד ולהתחזק על ידי מציאת עתיקות ארכאולוגיות, הרי זה דבר שלא שמענו מעולם אצל מרנן ורבנן שליט"א?!

הרב סולובצ'יק: "תשמע סיפור חסידי: בדידי הוה עובדה סיפר לי עד נאמן מאדמו"ר מסקווער בעיירת סקווער בארה"ב שהתבטא ואמר לאורח מארץ ישראל על החביבות שיש בארץ ישראל לעומת העיירה סקווער. בסקווער הטעים האדמו"ר, נכון שהיום אין לנו בעיירה יהודי שאינו שומר תו"מ ובוודאי שלא מחלל שבת וכדומה. אבל אם הוא יחפור ויתבונן בעברו של המקום הוא ימצא אינדיאנים גוים, חיות ובהמות, ואילו אתה שמגיע מארץ ישראל ככל שתחפור ותתבונן יותר תמצא שם את התנאים, האמוראים, ולמעלה בקודש נביאים מלכים, עד אברהם יצחק ויעקב.

כמובן מוסיף הרב סולוביצ'יק שאין להביא ראיה מכל מרנן ורבנן שחיו בחוץ לארץ שלא התלהבו מארכיאולוגיה שלא הייתה להם במקומם. אבל פה בארץ ישראל כל מי שעלה נישק את האבנים, חפר והתרגש. המפורסם הוא הרמב"ן שמצא "שקל הקודש" בעיר עכו, והוא ביקש משומרוני שיקריא לו את מה שכתוב שם (כי הרמב"ן לא ידע לקרוא כתב עברי) והרמב"ן הכריע ע"פ אותו שקל עתיק הלכה נגד הגאונים וכדעת רש"י הקדוש! ודבר זה לנקוט הלכה על פי ארכיאולוגיה זה חידש הרמב"ן!.

ממשיך הרב סולוביצ'יק ומעלה סברה שאלו מרבותינו שהיו נגד עיסוק ולימוד ארכיאולוגיה תנכי"ת, זה היה בתחילת ההתיישבות החרדית בארץ ישראל שהתנגדו לעסוק בעניינים אלו של ארכאולוגיה תנכי"ת, כיון שבשנים אלו היינו צריכים לשקם את עולם התורה שחרב, וכן לעמוד בחומה בצורה נגד הציונים הרשעים שכל מטרתם הייתה כידוע להחריב את עולם התורה שעומד להשתקם, ולכן הם לא התעסקו בכך.

היום שיש לנו מליון חוזרים בתשובה, ועולם התורה פורח כפי שלא היה שנים רבות אנו מספיק חזקים ציבורית באמונתנו, אין מה, ואין ממי לפחד. דווקא הריבוי של החרדים לדבר ה', טוען הרב סולוביצ'יק, מחייב אותנו להיות יצירתיים ולא להסתפק במודל אחד ויחיד של חינוך לתורה ולאהבת ה', אלא יש למצוא מסילות לכל סוגי הנפשות ולמגוון כישוריהם ויכולתם של תלמידים, לכן יש לנצל את הכלי החינוכי של ההיסטוריה והארכאולוגיה של ארץ ישראל, כדי לחבר את הילדים, הנוער ובני הישיבות הקדושות לעבר שלנו כאן בארץ ישראל, ודרכו מתחזקת הזיקה הרגשית שלהם לתנ"ך ולחז"ל ולמה שהם מסמלים.