אחד מתלמידיו של ה"נודע ביהודה" יצא לתרבות רעה, התנצר ועד מהרה הפך לכומר גדול וחשוב. ה"נודע ביהודה" הצטער מאד על תלמידו. יום אחד פגש הרב את תלמידו הכומר וביקש ממנו שיספר לו מה הוביל אותו לשמד.
בחג הפסח התארחתי בביתו של אחד מחשובי העיר פראג, סיפר התלמיד לשעבר. בארוחה החגיגית הוגשה פשטידה אך אבוי, נתגלו בה מספר גרגרי חיטה. נשלחתי אחר כבוד, עם הפשטידה, לבית הרב ,לשאול שאלת-חכם מה דינה של הפשטידה.
הרב שקל את כל הספקות והשיטות הנוגעים לבעיה ופסק שאומנם אפשר להקל, אך בגלל חומרא דחמץ אסורה הפשטידה דינה לשריפה.
חזרתי לבית הנגיד והפשטידה בידי. ריחה הטוב באפי ואני רעב. לא עמדתי בפיתוי ואכלתי את הפשטידה. את כולה. הרגשתי נורא הרב פסק לשרוף את הפשטידה בגלל חומרא דחמץ, ואני עברתי על פסק הרב ונכשלתי באיסור אכילת חמץ בפסח. אין לי תקנה. העונש - כרת.
מובס, שבתי לחדרי. לא קראתי קריאת שמע שעל המיטה, ובבוקר כבר לא נטלתי ידיים ולא ברכתי הרי אני חייב כרת. וכך, איבדתי את עולמי עד שהלכתי והתנצרתי.
פרופ' רוני גמזו, פרוייקטור המאבק בקורונה, הצית את הגפרור בפולמוס הנסיעות לאומן. הוא הכריז רשמית: השנה לא יהיו טיסות לאומן, לתפילת ראש השנה.
גמזו אמר נחרצות: "אני מודיע אין טיסות לאומן. נקודה. סוף. אומן זה לא חגי תשרי וזה לא דבר קדוש. זו הילולה או מסיבה, ולא צריך לעשות את זה. זה יכול לקרב אותנו לסגר, הממשלה צריכה להיות נחושה לזכות באימון הציבור הכללי ולומר לחסידים לא לנסוע".
זה מה שהיה צריך כדי שהנושא יתפרץ ויהפוך את אומן ראש השנה לבעיה קיומית.
מאז, אנחנו שומעים הצהרות של נוסעים שלא מתכוונים לוותר על הנסיעה לאומן והשיח מתלהט. "בשביל הנסיעה לאומן אנחנו מוכנים להיכנס לבידוד של שבועיים בחזרה ארצה, כולל יום כיפור, כולל חג ראשון של סוכות. נתפלל ביחידות", הם אומרים.
הנסיעה לאומן חשובה בעיניהם יותר מתפילה במניין. הם מצטטים את דבריו של רבי נחמן על חשיבות ראש השנה באומן. הטיסות לאומן הן חיוב והוא מוטבע בדמנו. עוד בימי השלטון הקומוניסטי הקשוח הם הגענו לאומן בדרך לא-דרך. "אנחנו משתוקקים להתעלות של ראש השנה באומן".
מי מאתנו אינו מתאמץ להתפלל במקום שהנוסח והמנגינות אהובים עליו, ברוב עם עם רבו, עם האדמו"ר שלו. עשרים ושניים אלף בגור, כמה אלפים בפוניבז'.
שאלו תלמידים את הרב שטיינמן מה דעתו על הנסיעה לאומן ואמר להם, הנסיעה לאומן היא התכנסות של עשרות אלפי יהודים המתכנסים לתפילה לקדוש ברוך הוא, ובפרט בתפילת ראש השנה ממליכים אותו. יש בזה כבוד שמים עצום.
אבל השנה, אומן לא יהיה אומן ובכותל לא יתפללו רבבות עמך בית ישראל. כל מה שהיינו רגילים אליו בתפילת ראש השנה, ביום כיפור, ובתפילת "נץ" בכותל בהושענא רבא - הכל יהיה שונה.
בואו נחשוב רגע על הילדים שלנו, על הצעירים שלנו שזכו בשנים קודמות לתפלות מרוממות, לשאגה המהדהדת של אמן יהא שמיה רבא. אבל השנה לא תהיה הצתה מהירה לאטמוספירה רוחנית.
אם נער צעיר ירגיש שאם לא נוסעים לאומן, אם אין בית מדרש מלא מהדהד באמן ואם אין תפילות בניגונים מרוממים אז זה לא זה - אם זה לא תפילה, אז הוא יצא לפטפט ולשחק עם חבריו, לא ישב בסבלנות ליד אביו ולא ישמע שופר מה יהיה ההמשך?
ידיד סיפר לי על תכניתו לאסוף מנין מבני משפחתו ושכניו הקרובים לתפלות ראש השנה בגג הבית, ולא בחצר בין פחי הזבל. הוא לא ממתין לתוכניות עירוניות ולרשויות שידאגו לו. הוא דואג לעצמו ומכשיר את הגג עם קירוי מבודד מהשמש ודואג למזגנים. הוא דואג גם לבעלי תפלה ולכך שתהיה אוירה מרוממת גם במניין מצומצם. הוא דואג לעצמו ולמשפחתו.
תכלה שנה וקללותיה .