אחרי 14 ימים שהחיים שלנו הושבתו לחלוטין, אני שוחררתי אתמול ואלישבע שוחררה היום וכך הבוקר חזרנו בשעה טובה לשגרה אחרי שהחלמנו מקורונה.
בימים הללו למדנו להעריך את הדברים הקטנים והפשוטים. לקנות לחם במכולת, להוריד זבל, לקפוץ לסופר פארם או סתם לצאת לסיבוב ולהתאוורר. שבועיים של רביצה בין 4 קירות, קשה מאוד, בפרט עם תסמינים לא פשוטים.
אבל, אני בוחר לראות את הצד החיובי. גיליתי את הצד הטוב. בראש ובראשונה אני רוצה להודות לאבא שלי, שאני ממעט לכתוב עליו, שבמשך שבועיים התרוצץ מבוקר עד ערב, פשוטו כמשמעו, כדי להקל עלינו. פינק אותנו בארוחות טעימות, קינוחים, אוכל לשבת, קניות וכל פינוק אפשרי. זכיתי באבא מדהים ונדיר.
תודה גדולה גם לחמותי היקרה ולכל המשפחה המורחבת שעטפה אותנו בדאגה, חום ואהבה. תודה מיוחדת גם לראש העיר בית שמש המדהימה, עליזה בלוך, שאני זוכה לעבוד איתה בשנה האחרונה ולכל צוות הלשכה, על כל העזרה הגדולה.
כל כך הרבה חברים מדהימים הרימו טלפון והתעניינו, ביקשו לעזור, לסייע בכל דבר שאפשר ולעשות טוב. כל כך הרבה אנשים רוצים לעשות טוב. איזה מדהים העם הזה, כמה טוב יש בתוכינו.
בסיומה של תקופה קצרה אך מורכבת זו, קיבלתי על עצמי להיות אנושי יותר, קשוב יותר. לקחתי על עצמי משימה, לוודא שבסביבה שלי אין אף אדם בודד, אגיע לכל אלו שצריכים טלפון של התעניינות וחיבוק וירטואלי ואהיה שם בשבילם.
גם אתם, חבריי, פעם ביום תעצרו ותקדישו 10 דקות לשיחה או שתיים עם אלו שצריכים את זה.
תעשו טוב.
רק בריאות.