פרשת שופטים: פינתו של הרב אליעזר שמחה וייס

שלוש קטגוריות הן: מי שבנה בית ולא חנכו, מי שנטע כרם ולא חללו, מי שארש אישה ולא לקחה. האנשים, השייכים לשלוש קטגוריות אלו, משתחררים באופן אוטומטי מהצבא.

הקטגוריה הרביעית: "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו".

אכן, הירא ורך הלבב נדרש, שלא לצאת למלחמה כחייל עם אחיו בני ישראל. אבל מיהו אותו "ירא ורך הלבב", וממה הוא מפחד? נחלקו בכך החכמים במשנה (סוטה מ"ד א'). ר' עקיבא אומר שזה מתייחס למי שחושש מהקרב, כמשמעו - מי שאינו יכול לעמוד בקשיי המלחמה ולראות חרב שלופה. לעומתו ר' יוסי הגלילי סובר: הירא הוא אחד שמתיירא מהעבירות שבידו.

אנחנו מבינים, שלדעת רבי יוסי הגלילי הירא מעבירות שבידו, חושש שבגלל העבירות שעשה, הוא לא ישוב בשלום מהמלחמה, ולכן הוא פטור מלצאת אליה. הגמרא אומרת, שהדבר תקף, גם אם יש לו רק עבירה אחת, וגם היא עבירה דרבנן. למשל " :הסח בין תפילה לתפילה". כלומר, אדם שמפסיק ומדבר בין הנחת תפילין של יד לבין הנחת תפילין של ראש, איננו רשאי לצאת למלחמה, וחוזר. מכאן, שלפי דברי הגמרא, רק צדיק גמור יכול לצאת למלחמה.

האדמו"ר מקוצק שואל: אם כן, הצבא יהיה מאד קטן, ומי ילך למלחמה? בהלכה מובא: "אפילו סח בין ישתבח ליוצר חוזר". ולכן האדמו"ר מקוצק מפרש את דברי ר' יוסי הגלילי בדרך מקורית. לפי פירושו, הירא מעבירות הוא כעת בהחלט ירא ה', ואינו עובר חס וחלילה עבירות.

הבעיה של האיש, שהוא נעצב על עבירות שבידו מכבר, וחושב תמיד עליהן, עד שנעשה בעל עצב ומרה שחורה, וזה אינו עושה טוב להבא. אדם כזה אינו רשאי לילך למלחמה, מכיון שאין לו במה לחזק את עצמו. מי שחושש בגלל עבירות שעשה - העבירות עדיין נשארות בידו, והוא אינו משתחרר מהן. הוא לא יכול לשרת בצבא, למרות שעשה תשובה. כאשר מישהו חוזר בתשובה, ולא מסיר העצבות מלבו, העבירות עדיין "בידו".

המסר, שלומדים מכך הוא, שחייבים להשתחרר מהעבר על ידי עשיית תשובה, ולהמשיך ולא לתת לעבר להכביד על ההווה . עלינו לחפש את הדרך הטובה ביותר כדי להתקדם. חייבים לחזור בתשובה, וזה חסד ה' שהוא מאפשר לנו להתכפר מעבירות שעשינו. אבל, לאחר שחזרנו בתשובה והתחרטנו וקבלנו על עצמנו לא לחזור בעתיד על טעויותינו, אנו חייבים להמשיך הלאה, ובשמחה לעבוד את ה'. וכמובן גם בין אדם לחברו חייבים להשתחרר מהעבר!