פחות משלוש מאות שנה אחרי חורבן בית שני, הכריז הקיסר הרומאי כי על היהודים לעלות לירושלים, ולהקים מחדש את בית המקדש.
פרק היסטורי פחות ידוע, של שנות שלטון הקיסר פלאוויוס קלאודיוס יוליאנוס ברומא, הקיסר שכונה "יוליאנוס הכופר", בשל העובדה שהיה אחרון המתנגדים לדת הנוצרית ברומא.
על מנת לגבור על הנוצרים, החל לקרב את היהודים במטרה להתחבב עליהם, על מנת שיתמכו בו. בין היתר, שאל אותם פומבית מדוע הם אינם מקריבים קרבנות.
לאחר שקיבל את התשובה, אותה ציפה לקבל, כי אין בית מקדש, השביע הקיסר את היהודים "לחזור למולדתם ולהקים מחדש את המקדש ולחדש את השלטון כדרך אבותיהם".
בספרי ההיסטוריה היהודיים, כמעט ואין אזכור למאורע מטלטל זה, אך בספרי היסטוריה שנכתבו בזמן אמת מתואר כי הקיסר אף הבטיח, וקיים, לשלוח לירושלים את חומרי הבנייה הנדרשים ולממן את הקמת בית המקדש.
יהודים רבים התאספו בירושלים, והחלו בהכנות לקראת חידוש בית המקדש. לפי חלק מהארכאולוגים, יש אבנים עם כתובות יהודיות המתוארכות לתקופה זו.
הבנייה בפועל החלה, אך הופסקה במהירות בשל רעידת אדמה שפקדה את ירושלים בתאריך י"ח אייר. לפי עדויות של היסטוריונים שהיו במקום, מספר יהודים נהרגו, והבניין כולו חרב.
אחרי רעידת האדמה, ובטרם הספיקו לתכנן שוב את חידוש הבנייה, נהרג כעבור ימים ספורים הקיסר יוליאנוס לאחר שנהרג בקרב מול האימפריה הפרסית.
ביום זה, בו אנו מתאבלים על חורבן בתי המקדש, נסיים בתפילה מתוך 'נחם' הנאמר בתפילת הלחש, "כִּי אַתָּה ה' בָּאֵשׁ הִצַּתָּהּ, וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ".