מצב 'בדד' קורה בשני מצבים, כשאתה לבד, וכשאתה נמצא בגלות, גם ליד אנשים אחרים. במוצאי שבת 'חזון' - שבת הנחמה, מתארח באולפן בתכנית 'המבדיל' עם זלמן שטוב - הרב אליהו בירנבוים, ראש מכון שטראוס עמיאל לתפוצות, לשיחה מרתקת על יהדות התפוצות ועל עשרת השבטים שעדיין לא שבו לארץ ישראל.
הרב אליהו מקדים ואומר, יהדות התפוצות הושפעה קשות ממצב הקורונה. אם עד עכשיו הקהילות הפעילו מערך שלם של שיעורים ותפילות, כיום המצד במקומות רבים שבתי הכנסת סגורים ואין כזף לשיעורים.
אחת הקהילות הוותיקות בעולם וביבשת אפריקה היא קהילת ג'רבה שבתוניס, שהגיעה למקום אחרי בית ראשון. כהנים שגלו עם העם (בכל שבט חיו גם כהנים, כיוון שאין להם נחלה), הביאו איתם אבנים מבית המקדש, וקבעו אותן בתוך בית הכנסת אל גרביה, לכן בני הקהילה נכנסים אל תוך בית הכנסת יחפים.
בערב שבת עולה רב הקהילה ותוקע בשופר, להודיע על כניסת השבת. ולמחרת בבוקר כל הקהילה (מכמה בתי כנסת) מתכנסת יחד ליד התנור המרכזי, מה שמזכיר את תקופת הגמרא, שם כל משפחה לוקחת את החמין (אדפינה בלשונם) שהטמינה שם בערב שבת.
קצת דרומה ביבשת אפריקה, במדינת ניגריה נמצאים שבט האיבו המונים עשרים מליון אנשים הטוענים שהם צאצאי היהודים, מקיימים ברית מילה, ושומרים על הרחקה שבועיים בחודש. כמו כן, בזימבבואה ישנו שבט הלמבה, שגם הם טוענים שהם צאצאים של יהודים, במסורת שלהם הם אינם אוכלים עוף או בהמה שלא נשחטו, על אף שכיום הם נוצרים.
אמנם מבחינה היסטורית אין לנו הוכחות לנכונות הדברים אומר הרב בירנבוים, אך ישנה 'תורה שבעל פה' שצריך להקשיב לה, והיא הסיפורים שהם מספרים במסורת.
ישנו הבדל משמעותי בין קהילות ותיקות לקהילות חדשות. רוב הקהילות כדוגמת ארצות הברית, ארגנטינה ועוד הקיימות בטווח שנים של 250 - 100 שנים. יהודי איטליה לדוגמה, שהגיעו אחרי חורבן בית שנים עברו תהליך 'התבוללות', לא במובן הקלאסי של המילה אלא ברעיון של אימוץ מנהגים אזוריים כמו השאלה שנשאלו הרבנים האיטלקים וגם התירו - האם מותר לשמוע מוזיקת כנסיות, או האם מותר לשים פעמון על גג בית הכנסת, להודיע על זמן התפילה.
ועכשיו לסיפורם של עשרת השבטים. גלות זו שהתרחשה כמאה חמישים שנה לפני חורבן בית ראשון נדדה מזרחה, בדרך המשי המפורסמת. לכן כיום, אנו חושבים שישנם צאצאי עשרת השבטים באפגניסטן בפקיסטן ובסין, ובהמשך, בצפון הודו - בני שבט מנשה.
שבט בני מנשה (כיום ארבעת אלפים בארץ, וכפול מזה עדיין בהודו) התגלו רק לאחרונה ב1972 אחרי שפהו לגולדה מאיר, ראש הממשלה דאז. הסיפור של בני מנשה מיוחד במינו מבחינת המסורת שלהם; עד לפני כמה עשרות שנים הם עדיין הקריבו קרבנות (בני יונה, הן מהסיבה שבהמות הן חיות קדושות באזור, והן מחמת המחיר היקר), המשיכו לשמור שבת ועשו ברית מילה ביום השמיני.
בני מנשה בטוחים כל הזמן שהם היהודים היחידים שנשארו בעולם, ולכן לא יוצרים קשר עם קהילות אחרות.
לסיום, הרב מספר על ילד קטן באדיס אבבא שבאתיופיה, בשבת בבוקר אחרי התפילה הרב שואל את הילד תוך שהוא מראה לו תמונה של ירושלים, "אתה רוצה להיות שם", והילד עונה לו "כבר הייתי". הרב שואל אותו איך דבר כזה אפשרי, והילד עונה "הייתי בחלום שלי", זה מה שמדהים ביהודי התפוצות, הם שם, אך ליבם במרכז, בירושלים.
•••
בתכנית האירוח "המבדיל" מתארחים מידי שבוע, יוצרים, אמנים, אנשי תרבות ודמויות שונות מרחבי העולם, שידברו על נקודות אור שונות שפגשו במהלך חייהם.
את התכנית מגיש האמן והיוצר זלמן שטוב, בהקדמה של הבדלה בסגנון קרליבך וברעיון קצר מתוך הפרשה. שבוע טוב.
צפו בהבדלה והראיון המלא: