1:
בתחילת חומש ״דברים״ נותן משה רבנו את השיחה הכי ארוכה ומשמעותית שנתן אי פעם לעם ישראל.
שיחה זאת מתחילה בא׳ בשבט ומסתיימת בז׳ באדר יום פטירת משה, וזוהי משימתו האחרונה.
ומכאן שמו ״דברים״, הם אלו שאמר משה לבני ישראל כדי להדריכם ולהכינם לכניסתם לארץ.
חומש דברים נקרא בפי חז״ל גם ״משנה תורה״ היות ורבים ממצוות התורה שנכתבו קודם, חוזרים בספר זה עם תוספות ביאור ופרטים חדשים.
מלבד מצוות אלו, נוספו גם מצוות חדשות לקראת כניסתם לארץ ישראל, את מצוות אלו לא שייך לקיים במדבר אלא רק בהיכנסם לארץ.
בספר דברים ישנם דברי תוכחה ומוסר רבים שנועדו להכין את עם ישראל לקראת כניסתם לארץ.
הבסיס החשוב לדברים אלו הוא ההבנה שהצלחת כיבושם והמשך ישיבתם בארץ ישראל, תלויים בקיום התורה והמצוות ככתוב בתהילים ״ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו, בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצרו״.
2:
גם ובמיוחד בימים אלו, חשוב לדעת ששמירת עם ישראל תלויה בקיום התורה והמצוות.
כל חילול שבת בפרהסיה, כל מצעד שעושה חילול ה׳, כל אלו יכולים חס ושלום להחליש את כוחנו.
חשוב גם לדעת שאלו אשר מוחים לפעמים בגופם נגד חילולי השבת ומצעדי חילול השם, עושים שירות חשוב לעם ישראל.
לא מזמן למדנו בפרשת שבוע על חטא של חלק מעם ישראל עם בנות מדיין, העונש שקיבלו עם ישראל הייתה מגפת דבר קשה שלא הבדילה בין אלו שחטאו ואלו שלא.
אותם אלו שלא חטאו נענשו על זה שלא הביעו מחאה, לא יצאו להפגין, ראשי הקהל היו אדישים.
כתוב שהקב״ה עצר את המגפה רק לאחר מעשה פנחס, שדקר את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור.
הקב״ה ראה שאף אחד מהקהל לא הפגין נגד מעשה פנחס, דבר זה הראה לקב״ה שכל העם הסכים עם מעשהו של פנחס.
וזאת הייתה הנקודה שנעצרה מגפת הדבר.
אנו בעיצומה של מגפת דבר שבאה כדי לאפס אותנו כל אחד בעניינו הוא.
כולם מחפשים אשמים, הכנסת כמרקחה ועם ישראל כולו מבולבל.
כדי לפתור בעיה צריך להגיע לשורשה.
שום הפגנה לא תעזור, גם סגר פה וסגר שם לא יפתור את הבעיה, ובטח לא הטחת האשמות כמו פינג פונג מנבחר אחד למשנהו.
אם רוצים אנו להתגבר על מגפת הדבר, חשוב שנדע למה היא באה.
בתוכחות משה לעם ישראל טרם כניסתם לארץ ישנן כל התשובות כולן.
אם ימשיכו חילולי השבת בפרהסיה, אם תמשיך לה שנאת החינם, אם אלפים יצעדו במסרים נגד הקב״ה, תפנימו חזק שהמגפה לא תיפסק.
כדי להתגבר עליה צריכים אנו להפסיק חילולי שבת, להגביר מיידית אהבת חינם, ולהשתדל לא להתרברב בחוצות העיר נגד הקב״ה.
3:
״אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרות ודי זהב״
חלק מהמפרשים אומרים שמקומות אלו מציינים את המקום המדויק בו עמד משה בדברו על עם ישראל.
רש״י הקדוש לעומת זאת מסביר שמשה מרמז לעם ישראל על המקומות הספציפיים בהם חטאו אבותיהם של דור נוכחי זה שעומד להיכנס לארץ.
הדור הקודם לא זכה להיכנס לארץ בגלל חטאיו במקומות המרומזים בפסוק זה.
ומה הן המקומות?
״במדבר״ - רימז להם משה על תלונות עם ישראל בהיותם במדבר, ״מי יתן מותנו ביד ה׳ בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב״.
״בערבה״ - רמז להם על חטאי בעל פעור כשהיו בשטים אשר בערבות מואב.
״מול סוף״ - על מה שאמרו בבואם לים סוף ״המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר״
ועל מה שאמרו כשבאו לצאת מים סוף ככתוב בתהילים ״וימרו על ים בים סוף״ שככה טענו עם ישראל, כשם שאנחנו יוצאים מצד זה, כך מצרים עולים מצד אחר״
״בין פארן ובין תפל ולבן״ - רש״י מביא את דברי ר׳ שמעון בר יוחאי שבדק בכל המקרא ולא מצא מקום שנקרא ״תופל״ ו״לבן״.
אלא כך צריך לפרש, שהוכיחם משה על שתפלו (תופל) על המן שעליו נאמר שהוא ״כזרע גד לבן״, ועליו תפלו (העלילו דברי שקר) ״ונפשנו קצה בלחם הקלוקל״.
ומהו ״בין פארן״? - הוכיחם על מה שעשו במדבר פארן על ידי המרגלים שהוציאו דיבת הארץ רעה.
״וחצרות״ - הוכיחם משה על מעשיהם במחלוקת קרח ועדתו נגד משה ואהרון בהיותם חונים סמוך לחצרות.
ועוד פרוש מביא רש״י, ש״חצרות״ - מוכיח אותם שלא למדו ממעשה מרים שלקתה בצרעת על הלשון הרע, ואמרו ״וידבר העם באלוקים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר״.
״ודי זהב״ - הוכיחם משה על חטא העגל שעשו מחמת רוב הזהב שהיה להם ככתוב ״ויתרפקו כל העם את נזמי הזהב .. ויצר אותו בחרט ויעשהו עגל..״.
ריבוי השפע שהיה להם גרם להם לחטוא בחטא העגל כמו שנאמר ב״הושע״ ״וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל״.
4:
לכאורה תמוה לפי דברי רש״י, מדוע מזכיר משה את ״די זהב״ אחרון ברשימה, הרי מעשה העגל היה הרבה לפני, בין המקומות הראשונים שציין משה, ומדוע מונה את ״די זהב אחרון״?
וכך שמעתי באחד מהשיעורים המופלאים של הדרשן ר׳ ברוך רוזנבלום.
למקום האחרון ״חצרות ודי זהב״ יש קשר ישיר למעשה העגל.
כתוב שבמעשה העגל ניסה אהרון לסנגר על עם ישראל באמרו למשה שבני ישראל לא התכוונו לעבודה זרה, אלא בגלל שראו את מיטתו של משה מרחפת באוויר והבינו שהוא כבר לא יחזור אליהם, בסך הכל חיפשו מישהו שיחליף את משה, סוג של קשר אחר במקומו, ולמה עגל? כי ראו את אחד מרגלי כסא הכבוד שעשוי כשור.
ומה הייתה הראיה שזאת לא הייתה עבודה זרה, כי מיד שירד משה נתנו לו עם ישראל לשבור את העגל, ואם הייתה זו עבודה זרה, לכאורה לא היו נותנים לו למשה להשמידה.
וכך טען אהרון, שאם הם היו בטוחים שמשה יחזור, בוודאי לא היו עושים את העגל.
טענה זאת הייתה יכולה להיות נכונה אילולא מה שקרה בחצרות עם מעשה קרח ועדתו.
עדת קרח באה בטענה שהם לא צריכים את משה בטענה ש ״כל העדה כולם קדושים..״.
מעשה זה הוכיח למפרע שלא נכונה הייתה הסנגוריה של אהרון, וסיבת העגל לא הייתה היעדרותו של משה.
זאת הסיבה שמונים את ״די זהב״ בסוף, מיד אחרי ״חצרות״.
5:
רציתי לשתף אתכם בדבר יפה ששלח לי היום חברי היקר יצחק קוסובסקי.
מסופר על אב ובנו שנסעו במכונית בדרכם לנמל התעופה ושוחחו על הא ועל דא כאשר לפתע הפתיע הבן את אביו בשאלה פילוסופית מאתגרת; ״תגיד, אבא״, הוא שאל, ״הקב"ה קטן או גדול״?
האב ההמום השתתק למשך מספר רגעים אך תיכף התעשת והצביע לרקיע ושאל את הבן; ״אתה רואה את המטוס שמתקרב ארצה מכיוון מערב״? הבן מיצמץ בעיניו מתאמץ להתרכז ואז ענה שכן. ״הוא קטן או גדול״? שאל האב.
״קטן״! ענה הבן בפסקנות.
האב השתתק והמשיך בנסיעה לכיוון נמל התעופה. כשהתקרבו לחניון, המטוס גם הוא היה קרוב לנחיתה עם גלגלים פתוחים וניתן היה לראות בבירור את שם החברה על הכנף הימנית ואת צבעו ואפ' את חלונות תא הטייס והנוסעים.
״נו מה אתה אומר כעת המטוס קטן או גדול״?
״ענק!!!״ ענה הבן בהתרגשות ובחוסר הבנה היכן הקשר.
״הנה קיבלת תשובה לשאלתך בני היקר,
אם אלוקים קטן או גדול זה פונקציה של קרוב או רחוק.
תתחזק ותתקרב אליו, תראה כמה הוא ענק.
תתרחק רח'"ל, הוא יראה לך קטן וחסר משמעות״
סופ״ש מקסים לכולם
עמירן דביר (הלוי)