בפרק א' קראנו על העלייה ההיסטורית לקבר אהרן ב"ג'בל ארון" - הר ההר המקראית בירדן, ועל המקורות היהודים והנוצרים לפני 2000 שנים לזיהוי של הקבר. היום נקרא על מספר מקורות ממאות שנים האחרונות.
מעניינים במיוחד הם ה"גמלים מהירים" שהנוסעים שכרו לצורך העלייה לרגל, וכך נכתב באחד מיומני הנוסעים: "והם שכרו לנו אותם וגמליהם (גמלי פרחי) קלי המרוץ". נותר בידינו תיאור מבהיל על ניסים ונפלאות, בין היתר תואר ריח טוב נודף מקברו של אהרן, כמו כן, הם לקחו אבנים מקברו, ושמו אותם בכיסם. לטענתם המשיך לנדוף מהם ריח טוב "עד היום".
וכך לשון האגרת: "וכך היה.. מסילה ישרה סלולה למקום הקודש, וכשהגענו שמה, ראינו מעיין מים נוזלים מתחת להר אשר לימינו לא ראינו כזה ונשאנו עיניים.. ומאד התענגנו מריח הטוב הנודף מאד מההר לאין שיעור, ופסלנו ג' אבנים קטנים ממנו ועד היום ריח טוב נודף מהם למאד [!] .. והנה בית בנוי יפה ונעים.. ובקרקע הבית לרוח מזרח פתוחה מערה. וירדנו לתוכה כמה מדרגות.. ונפל עלינו פחד גדול ורעדה אחזתנו ארכובותינו דא לדא נקשן. וכמעט פרחה נשמתינו וראינו זה את זה כמו מתים בר מינן".
קולות אדירים ונוראים בוקעים מקבר אהרן הכהן
גם נכרים ביקרו אצל אהרן הכהן, וגם הם מספרים על ניסים ונפלאות (והאמת ש"בזכותם" מיקום הקבר השתמר לדורות): המוסלמי מסעודי משנת 926 למניינם מעיד ביומנו: "וקברו מהולל והוא בתוך מערה עתיקה, ולפעמים בלילות נשמע מתוכה קול אדיר ונורא לכל בשר". גם אבו אלפידה משנת 1320 למניינם מזכיר את ביקורו במקום בשם "טור הרון" היינו הר אהרן.
כמו כן בספר יחוס האבות והנביאים משנת רצ"ז (1537) מוזכר שמוסלמים מכבדים את קבר אהרן: "הר ההר, שם קבור אהרן הכהן והוא במערה סגורה. ועשו עליה כפה נאה והולכים שם היהודים להשתטח ומתפללים על קברו, ואין מונע אותם. והישמעאלים מחזיקים אותו בטהרה ובכבוד גדול".
"נחשים ושרפים בדרך לקבר"
צער גדול שהיו זמנים שיהודים לא היו יכולים להגיע לקבר אהרן, כפי שמתאר רבי שאול הארנשטיין משנת תרמ"ג (1883) בספרו "גבעת שאול". על "הרב יחזקאל הספרדי" שנסע לקבר אהרן. "ובכל פסיעה ראו נחשים ושרפים" הם הגיעו למערה, ושם ערבי הזהיר אותם: "יהודים! הזהרו והשמרו לכם לרדת למערה פן יראו אתכם הערבים יושבי המקום הזה, ואז דמכם בראשכם!" ואכן כך ארע, לאחר התפילה הגיע ראש הערבים עם רומח בידו, ורק לאחר שוחד רב, הוא נרגע מחמתו.
ר' חיים הורביץ בספרו "חיבת ירושלים" (תר"ד- 1844) מוסיף עדות מיוחדת ומרתקת על כך שהערבים הדליקו "חמאה" לעילוי נשמתו של אהרן. כנראה, מוסיף ספר "חיבת ירושלים" שהכוונה לשמן.
- ישראל שפירא, הינו היסטוריון, השם דגש על ההיסטוריה התורנית של ארץ ישראל, מדריך טיולים, ובעלים של סוכנות הטיולים 'ישראל בשטח'
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com