אמש חשפנו על מנהג כתיבת הפתקים על קברו של התנא יונתן בן עוזיאל, ומשם המשכנו לעסוק באיסור של "דֹרֵשׁ אֶל-הַמֵּתִים", ששנוי במחלוקת בין פוסקי הדורות, על איזה איסור התכוון ריבונו של עולם.
המנהג של העלייה על קברי קדמונים, ולבקש רחמים מובא במקורות רבים. אנו קוראים ביומנו של רבי שמחה בן ר' יהושע מזאלאזיץ (הודפס בשנת תקכ"ד- 1764) שהיה נוסע שהצטרף לעלייה החסידית הראשונה, בראשות כ"ק האדמו"רים רבי נחמן מהורדנקא ורבי מנחם מנדל מפרמישלן, שתיאר באופן מיוחד את ארץ ישראל בתקופתו.
כותב ר' שמחה יהושע: "כך דרכם בכל שנה שכל ספרדי ירא ה' ויכולת בידו, הולך לארץ ישראל פעם אחת בימי חייו, ומסבב והולך לקברי אבותינו על הצדיקים והחסידים, וגם הנשים מהלכין ומסבבין, ומוסרים עצמם בכל נפשם ובכל מאודם ויחשוב להם לכפרת עוון".
וכן כתב ר' משה ריישר בספר שערי ירושלים שהודפס בשנת תרכ"ג (1863), יש לציין שספרו נכתב מתוך אהבה לארץ ישראל, ולימים השפיע על יהודי מזרח אירופה, ועודד אותם לתת תרומות ליהודי ארץ ישראל, ואף לעלות לארץ וליישב אותה.
וכך כותב ריישר: "גם עתה אחינו בני ישראל יושבי ירושלים... לא יחוסו על עצמם, ניגוף באבן רגליהם לדלג בהרים ולקפוץ על הגבעות להשתטח על קברי הצדיקים אשר בארץ המה... ובעת הילוכם בדרך גיוום נותנים למורטים ופניהם לא יסתירו מכלימות... ובכל זאת לא ימאסו ח"ו והולכים בשמחה עצומה ובמסירות נפש ממש להתפלל תחינה ובקשה בכריעה על הברכיים, עליהם ועל יושבי חו"ל ועל גלות השכינה ועל ציון וירושלים, למען זכות הצדיקים והקדושים אשר בארץ" .
עדות למסירות הנפש של זמנם, כשעוד לא היה שבילים מסודרים מובא בספר 'נחלה לישראל' מאת המקובל רבי ישראל זאב הלוי הורביץ (נפטר בשנת תרכ"א 1860) דור שמיני לשל"ה הקדוש.
בין היתר נכתב תיאור מרתק במיוחד על סבל העולים בשנים עברו: "ומדלגים על ההרים וגבעות על גבי נקיקי הסלעים זקנים וזקנות כדי לראות ציונים שלהם וכבוד משכבותם, והוא נחשב בעיניהם כמוצא שלל רב, היש לך אמונה גדולה מזו?! והרי אמונה היא יסוד כל התורה ומצוה, ע"כ מהראוי לילך על קברי צדיקים".
מסתבר שהקפיצות על גבי ההרים והגבעות לראות את ציוני הצדיקים, לא היו נחלתם של תושבי העיר ארביל בצפון עירק, להם היה נוהג אחר, והוא: בשעת עצירת גשמים, היו לוקחים חמש או שש פרות, ומוליכים אותם לבית הקברות, שם זובחים אותם על גבי קברות הצדיקים והתפללו על הגשמים, וקראו י"ג מידות. ולאחר מכן חזרו לבתיהם וחילקו את הבשר לעניים.
על מנהג זה יצא חוצץ "הבן איש חי" בשו"ת רב פעלים (ח"ב יו"ד סימן לא) והביא ראיות שהדבר בגדר "דורש אל המתים" ואסור לאכול מאותם פרות והם ממש "זבחי מתים".
מחר, בפרק הבא, נחשוף על מקור יהודי מלפני 250 שנים, שכותב מפורש שעלינו, העם היהודי ללמוד מהמוסלמים בסוגית תפילות בקברי צדיקים [!].
- ישראל שפירא, הינו היסטוריון, השם דגש על ההיסטוריה התורנית של ארץ ישראל, מדריך טיולים, ובעלים של סוכנות הטיולים 'ישראל בשטח'
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com