פעם אחת באסיפת ועד ארבע ארצות, הפרנס, הרב הנגיד המפורסם מ' אברהם אבא - תהה בפני ציבור הנאספים, איך יכול להיות שאומרים שיש לבעל שם טוב הקדוש רוח הקודש, שהרי "אין עם הארץ חסיד"...
ולכן, שלחו מהאסיפה אנשים לקרוא לבעל שם טוב הקדוש, והוא הגיע אליהם מיד, והרב הנ"ל היה ראש המדברים.
הוא פנה לבעל שם טוב הקדוש ואמר לו: לפי סדר הנהגתך נראה ששורה עליך רוח הקודש, ויש אומרים שמעלתו הוא עם הארץ, ובכן, נשמע אם מעלתו יודע איזה דין.
באותו יום היה ראש חודש, שאל ר' אברהם אבא את הבעל שם טוב הקדוש: מי ששכח 'יעלה ויבוא' מה דינו?
השיב הבעל שם טוב הקדוש: אין צורך בדין הזה, לא למעלתו ולא לי, כי אם מעלתו ישכח לומר 'יעלה ויבוא', אפילו אם הוא יחזור ויתפלל שוב, הוא ישכח עוד הפעם לומר 'יעלה ויבוא'.
והנ"ל הודה ששכח לומר 'יעלה ויבוא' - גם בפעם השניה, המשיך הבעל שם טוב הקדוש ואמר: אני בודאי לא אשכח לומר 'יעלה ויבוא', וכאשר אמר הבעל שם טוב הקדוש את הדברים, הוא נבהל מאוד מהראייה של הבעל שם טוב הקדוש שיודע מה שקרה עימו באותו יום בסתר.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
השכינה משתוקקת לשמוע איך האדם שמשתדל לעבוד את ה' יתברך, מדבר דיבורים שיש בהם אהבה ויראת ה', ממש כמו שאמא משתוקקת לשמוע שבנה מדבר דיבורים עם שכל, שעושים לבעלה נחת רוח, והיא נחשב וכבודה מתייקר בעיני בעלה.
בשעה שהאדם מדבר באהבה ויראת ה', בתפילתו או מדבר במהלך יומו דיבורים שיש בהם אהבה ויראת ה', דיבורים אלו מגיעים ללמעלה, ומכוחם נולד לה' יתברך התפארות גדולה, והמלאכים אומרים: "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
האדם גורם המלאכים גם יאמרו שירה לפני הקב"ה, ז"א, ע"י מילים בודדות שאמר מתוך אהבה ויראה הוא מעורר את כל העולמות העליונים לעבוד את הקב"ה, ונמצא, וכאשר כל העולמות העליונים והתחתונים עובדים את ה' יתברך, לקב"ה יש נחת רוח ושעשוע גדול מאוד - בכל העולמות (עפ"י כתר שם טוב סימן שו).
והחכם, יזכור את הדברים ויקח לליבו, כיצד מאמץ קטן נחשב לגדול ועצום וגורם שעשוע עצום לפניו יתברך.
יהי רצון שנזכה השבוע לעשות נחת רוח לאבינו מלכנו, והוא יאמר די לצרותינו, יגאלנו ברחמיו במהרה, אמן.