היא מחליטה מי יהיה גדול הדור הבא // הרב שלמה רוזנשטיין

כוחה של האם, הוא קודם כל בתפילותיה הזכות והטהורות על חינוך ילדיה, על הצלחתם בתורה וביראת שמים, שלימותם במידות טובות, ופריחתם וצמיחתם הטובה בבריאות ובאושר.

אך הרבה מעבר לכך ובנוסף לתפילותיה של האם, אמנם, עקרונות החינוך של המשפחה מסורה ונתונה בידי האב. הוא אמור להדריך ולנווט את אופי החינוך שיינתן לילדיו, אך הזרוע המבצעת של מדיניות החינוך בבית היהודי היא האישה המצויה תדיר בבית עם ילדיה ומוציאה לפועל את הסדרים ואת רוח הדברים.

ואכן, כוח זה הנתון בידי עקרת הבית –עיקרו של הבית, הוא הכוח המרכזי המשפיע והמכריע ביותר על דרך ניהולו ועל אופיו של הבית. חותם של קבע נחתם על מצח כל אחד מבני המשפחה ותג הזיהוי שנחרת על ידי האימא, לא יזח ולא ימח ממנו לעד ולעולמי עולמים.

אילו היו יודעות הנשים עד כמה גדול ורב כוחן, עד כמה משמעותי הוא, היו הן בוודאי ניגשות בחיל ורעדה למלאכת הקדוש של חינוך בני הבית, למסירת החינוך היהודי הטהור שסמוך על ידן. בעין פקוחה ובתשומת לב מרבית הן היו מנווטות ומוליכות את ילדיהן אל התוצאה המושלמת, אל השלמות הרוחנית והחינוכית שעליה הן מופקדות.

בינה יתירה ניתנה בנשים

בורא עולם, אכן מייחס את החשיבות הראויה לתפקידן זה של הנשים, ועל כן חנן בהם בינה יתירה –חוש אינטואיציה גבוה ורגישות דקה להבחין ולחוש את הרוח המנשבת מכיוון הילד, היכולת להבין את המציק לו ואת מה שחסר לו, את הנקודה הרגישה שעליה יש להתמקד ואת הנקודה השבירה שבה יש להיזהר.

לאורך כל ההיסטוריה, עמדו נשים בעלות עוצמה רבה על יד כל אחד מגדולי ישראל – כאישה או כאימא. הן יצרו את הגדולים שבאומה ואת המובחרים שבה, ברגישותן המיוחדת הן ידעו מראש את מי לקרב ואת מי לגרש, מי מזיק ומי מפריע, על מה להתעקש ובמה להתפשר.

כך גדלו, יצחק על ידי שרה, ויעקב על ידי רבקה, כך השתנה והתעצם רבי עקיבא על ידי רחל, וכך רב יהושע בן חנניה על ידי אמו שהיתה מחזרת על כל בתי מדרשות שבעיירה ואומרת בקשו רחמים על עובר זה שבמעי שיהי' חכם, ומיום שנולד לא הוציאה עריסתו מבית המדרש כדי שלא ייכנסו באוזניו אלא דברי תורה. וכך רבי יוחנן מעיד שחינוך ושמנים טובים שסכה אותו בהם אימו בילדותו, עמדו לו בזקנותו.

הנשים שאינן מורדות בד'

גם בכוח עמידה מיוחד במינו חנן הבורא את הנשים, עמידה בניסיון וחוסן נפשי רוחני איתן ויציב.

נשות ישראל לא השתתפו במרידות של דור המדבר כלפי שמים, ולא נטלו חלק במעשי הבגידה והחטא של אותו הדור. רק הן, יכלו לספר לדור הבא מפי השמיעה ועל פי הראיה, את נפלאות ה' ואת מופתיו, רק הן היו יכולות ליצור את הדור החדש, וכאמור, דור המדבר ותהפוכותיו מלמדנו רבות על יסודו וקיומו של עם ישראל, על תקומתו ובנייתו, על חוקי התנהגותו וסדריו.

כך גם מרים הנביאה –מבאר רש"ר הירש – הורתה לכל כלל נשות דור המדבר את דרך ה', סיפרה להם את נפלאותיו ולימדה אותן להלל ולשבח לו על כל טובו אשר היטיב עימן:

"מעמדה בין הנשים כמעמד אהרון בין האנשים, כדרך שאהרון הפיץ בין האנשים את הדברים שנאמרו למשה כן עשתה מרים בין הנשים".

בפרשתינו מתעכבת התורה לספר על מות מרים הנביאה אחות אהרון ומשה, בעת שהותם במסע התלאות של העם במדבר, ערב כניסתו לארץ ישראל:

"היא סיימה את שליחותה עלי אדמות. קיברה בקדש יודיע לדור אחרון, שלא הסתלקה מן העולם עד שלא היה הדור החדש מוכן לעתיד המובטח לו. במסע הארוך והעשיר בניסיונות קשים, לא היו הנשים שותפות למעשי הבגידה בה' – שבאו מתוך ייאוש. בשמחת לבב הן בטחו בה' וייחלו לו בהתמסרות. ולפיכך, גזירת המיתה במדבר לא נגזרה על הנשים. ועתה, אמהות וסבתות עמדו לעלות עם הדור החדש אל הארץ המובטחת, והן שמרו בליבן את הזיכרון החי של העבר במצרים ושל המסע במדבר על פי ה', והן יכלו לרוות את נפש הנכדים והנינים מן המעיין הרוחני של חוויותיהן עם ה'. אכן, נשי ישראל הקדימו להצטייד ברוח ישראל, והיו חדורות בה עד לעומק נפשן, ועובדה זו ראויה להיות נזקפת לזכותה של מרים שהאירה לפניהם כנביאה".

זכות התגובה הראשונה – לנשים

מגוון סיטואציות עצום ונרחב, מצוי בתחום אחריותה ובניהולה של האישה, ועל כל אישה ואישה לדעת זאת ולכלכל בהתאם את מעשיה ודיבוריה.

זכות התגובה הראשונה למעשהו של הילד מצויה ביד האישה. יצירת האווירה בבית נתונה ביד האישה, ברצותה ישרור בבית כעס, מתח וצעקות. וברצותה, האוירה תהי' רגועה נעימה ושלווה. ברצות האישה ובדרבונה ישב האב ללמוד עם בניו בכל שבת ואולי אפילו בכל ערב. ברצותה הוא יהי' בבית כל ערב בעת חזרת הילדים מהת"ת ויעזור לה בשעות הקשות, ובדיבור אחד מיותר היא תדחה אותו מלהשתתף במטלות חיוניות אלו.

בכוחה לקבוע גם את הסדר והמשמעת של בעלה וילדיה בבית הכנסת ואת איכות תפילתם. האישה –במסירת הדיווח היומי לבעלה על מה שהתרחש בבית תוכל להדגיש עניינים מסוימים ולהציגם באור חיובי או שלילי, בכעס או בשלווה, במתינות או בחוצפה, היא תוכל ליצור הדגש מיוחד על הדברים החשובים באמת למען בניית המשפחה, ולהמעיט בחשיבות עניינים של מה שבכך אשר היא זו שתחליט שהם "מה בכך". היא זו האחראית במשך כל היום על נטילת ידים של ילדיה כראוי, על ברכה מתוקנת, על מידות טובות, על וויתור, עזרה וחסד, על "אשר יצר" בכוונה, ועל ברכת המזון מתוך סידור בארוחת הערב. היא זו שתיצור אוירה של דיבור חיובי ושלילת "לשון הרע" ו"רכילות". היא זו שתיגש בחום, באהבה ובהתלהבות, לכל דבר שבקדושה, להצלחת הילד במבחן, לעידודו בעת כישלון, ולתמיכה נפשית מלאה לכל אורך הדרך.

היא בונה, היא יוצרת, היא מדריכה, היא מלמדת, היא קובעת ומחליטה מי יהי' "גדול הדור" הבא.