השבוע פרשת חוקת נקרא בבית הכנסת בקריאת התורה על 'בארה של מרים' שהשקתה את אבותינו במהלך 40 שנות נדודים במדבר.
בחמישה פרקים מרתקים במיוחד מלוקטים בידי ההיסטוריון ישראל שפירא, מובאת סיפורה של הבאר, מתי נבראה, האם האבות הקדושים לגמו ממימיה, היכן נטמנה, וגם, המקובלים הספרדים שזכו ללגום ממימיה וגדול דור האשכנזי-ליטאי היחיד, שזכה גם הוא לשתות ממימיה.
• • •
פרק א:
בארה של מרים נבראה כבר ביום שישי לבריאה, במשנה מבואר: "עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן... וּפִי הַבְּאֵר".
לאחר שבני ישראל זועקים על משה שהעלה אותם ממצרים ולא הביא להם מים. משה מקבל ציווי מהקב"ה לדבר עם הסלע ולהוציא ממנו מים, לאחר ההלקאה בסלע, בארה של מרים, נגלתה לבני ישראל, ומאז לא עזבה אותם, עד ימינו.
מדרשי חז"ל מבארים שאבותינו, אברהם יצחק ויעקב, ידעו על סוד קיומה של הבאר הזאת ולכן חיפשו אותה. כך עשה אברהם אבינו שחפר על מנת למצוא את הבאר, גם יצחק חפר את אותה באר שנקראה בשם באר שבע.
לא רק אבותינו זכו לבאר, גם הגר וישמעאל בעת שהלכו במדבר באר שבע ולאחר שנגמר להם המים התגלתה להם בארה של מרים, ספר הזוהר הקדוש מוסיף שאותה באר התגלתה לאליעזר עבד אברהם כשהלך לחפש כלה ליצחק בארם נהריים, וכן ליעקב אבינו כשהגיע לחרן וראה את רחל מתקרבת עם הצאן, וכן למשה רבנו כשבא למדין מקומו של יתרו חותנו.
מעניין מאד שרש"י הקדוש מבאר שהבאר שרה שירה שנאמר "עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ". שירת הבאר: "בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה. וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת. וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן", (במדבר פרק כא).
המדרש מתאר שבארה של מרים הייתה דומה לסלע מלא כברה מפכפכת ועולה, עולה להרים ויורדת עמהן לגאיות, במקום שישראל שרויים, היא שורה כנגדן, כנגד פתחו של אוהל מועד, נשיאי ישראל סובבין אותה במקלותיהם ואומרים עליה את השירה... המים מבעבעין ועולין כעמוד למעלה, (כנראה כמין מזרקה) וכל אחד ואחד מושך במקלו איש לשבטו ואיש למשפחתו.
איזה טעם היה לבארה של מרים?
רבי יוסף ענגיל בגליוני הש"ס ציטט את דברי "מדרש תלפיות" שכתב שכמו במן שהיה אפשר לטעום כל מיני מאכלים, כך בבארה של מרים היה אפשר לטעום כל מיני שתיה שרוצים[1], נתאר לעצמינו את העונג של יהודי לפני 3300 שנים שנוטל לארוחת בוקר את המן ואת מי הבאר, ומרגיש טעם של ארוחת בוקר של בית מלון וולדורף אסטוריה במחיר של אלפי שקלים.
לגבי ההילוך של הבאר ביחד עם מסעות בני ישראל, המהר"ל מפראג ממעט בנס, וכותב שבכל מקום שישראל הלכו, המים היו עולים דרך באר מסוימת, ולא שאותו באר הייתה מהלכת עמהם.[2]
לאחר שבני ישראל נכנסו לארץ ישראל, הבאר נכנסה ביחד עמהם, חז"ל מתארים על הבאר שהייתה נשקפת מהר הישימון הסמוך לכינרת: "אמר רבי חייא, כל מי שהוא עולה להר ישימון ומצא כמין כברה בים טבריה, זו היא בארה של מרים", ובגירסה בתלמוד ירושלמי נוסף "ויראה כעין קערה של כסף".
[1] אומנם דעתו של החתם סופר שבמן בעצמו טעמו גם את כל סוגי המשקאות ולא הוזקקו לבאר.
[2] אבות ה' ו'-דרך חיים פרק ה' משנה ו'
- ישראל שפירא, הינו היסטוריון ומרצה, המתמחה בהיסטוריה התורנית של ארץ ועם ישראל, מדריך ובעלים של סוכנות הטיולים 'ישראל בשטח'
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com