בתור שולחן קפה, אני יכול לומר לכם שבני אדם נוטים לזלזל בי ושכמותי וזאת משום שאנחנו לא רהיט חובה. אני יודע שאני לא חלק מהנדוניה לכלה. תמיד הורים יגידו, "טוב, זה לא חשוב. יום אחד תקנו בעצמכם. הכי חשוב שולחן וכיסאות לסעודת שבת".
אני מבין אותם, אני לא אומר, אבל תדעו לכם שרוב הדברים המעניינים בחיים קורים ליד שולחנות הקפה. אני, לדוגמא, שולחן קפה עם פלטה זכוכית מעליי. (אני יודע, אני יפה, אין ספק). בוא נאמר שאני קצת לחוץ מילדים כי הם נורא מלכלכים אותי, או עם טביעות אצבעות או עם במבה. לדעתי אני יותר מתאים לאנשים מבוגרים יותר או לשנה ראשונה של זוג צעיר. מצד שני, אני גם מתנקה מהר עם שפריצער של חלונות.
יש לי חבר, שולחן קפה ממתכת שחורה יפה עם שתי מגירות, שאפשר לשים שם כל מיני דברים. הוא אומר שהוא מאושר להיות מי שהוא. חברי מרגיש שהוא מאד עוזר לאנשים ובמיוחד לילדים. הוא סיפר לי שיש ילד שמחביא אצלו במגירה את הגולות שלו והוא שומר לו אותן. הילד חושב שאף אחד במשפחה לא יודע מזה. "אבל אני יודע שאימא שלו יודעת, אבל לא מגלה". חכמה האישה הזאת.
הוא אומר שבני הבית שמים בו גם עיתונים משבת לשבת וגם סידור וחומש שאחת הבנות מניחה שם קבוע.
יש לנו ידיד, לא הכי מכירים אותו, שלום שלום כזה. הוא בכלל שולחן עגול והוא מספר שקנו אותו לפני חודש כי התינוקת של המשפחה שרכשה אותו נפצעה מפינות שולחן הקפה הקודם, כך שמע בשיחת סלון.
אני אוהב שולחנות עגולים, כי אין להם סוף, מרגיע אותי להסתכל עליהם. סחרור נעים כזה.
חבר אחר שלי עשוי מעץ טבעי וגר במושב לצים בצפון. הוא עד כדי כך טבעי, שרואים עליו את מספר השנים של העץ ממנו הוא עשוי. הוא אומר שכולם מאד שמחים איתו, אפילו העוזרת, מפני שלא רואים עליו כתמים אף פעם וכשהוא מלוכלך, הוא עדיין נראה נקי. אמנם העוזרת מעבירה עליו מדי שבוע וויש של חומר ניקוי מיוחד לעץ עם ריח חריף- מתקתק כזה, אבל הוא דווקא אוהב את זה כי זה מעיר אצלו את כל החושים העציים.
קראתי באיזה ספר שהניחו עלי שבאיטליה אפשר למצוא שולחנות שעשויים משיש, כבדים מאד. מי שקונה אותם לא יכול להזיז אותם, אלא אם כן יגיעו עשרה רומאים וירימו. בעיקרון אפשר לא להזיז אותם שנים, מתחת לרגליים שלהם לא יגיע אבק אף פעם.
אני רוצה שתדעו שמעבר לזה שלכל אחד מאיתנו יש את היתרונות והחסרונות שלו, אנחנו דיסקרטיים מאד. בני האדם מדברים לידינו על הכול. יש סודות שאני יודע שאני לא יכול לספר לאף שולחן בחיים וברור לי שכך גם לחברים שלי. תבינו, לידינו יושבים כמויות של אנשים; בני הבית, אורחים, משפחה, מחותנים, דודים, דודות, משולוחים מכל הארץ ועוד ועוד.
אתמול הייתה פה פגישת וועד הבית של הבניין שבו אני גר. אל תשאלו, בלגן, מריבות, עקיצות, הכול פה לידי. עזבו, זה יכול להוות כתבה בפני עצמה.
אני שמח שאני שולחן קפה ותדעו לכם שלא תמיד שותים אצלי קפה, שותים גם תה ומים ומיץ וגזוז וכשיש אורחים מיוחדים, מכינים מילקשייק או שוקו חם מפנק ואפילו סחלב עם אגוזים מלמעלה. והכי אני אוהב זה בוקר של שבת כשמניחים עלי 4 צלחות צבעוניות מלאות בממתקים לילדים שתכף יקומו וממרחק אני אשמע אותם קופצים ממיטותיהם, נוטלים ידיים ורצים לשולחן הקפה שלהם.