המטרה סומנה מראש // ישראל יוסקוביץ

זמן קצר לפני שנכנס לתפקיד מבקר המדינה, ביקש מתניהו אנגלמן להיפגש עם מי שהיה שם לפניו, שופט העליון בדימוס, אליעזר גולדברג. "תן לי עצה טובה", ביקש ממנו אנגלמן. "אתן לך שתיים", השיבו גולדברג. "לעולם אל תמקד את ביקורותיך באנשים אלא בארגונים, והקפד הקפדה יתירה, שלא להיות חותמת גומי של אנשיך; הפוך בהמלצותיהם שוב ושוב, תקן וערוך את הנכתב כראות עיניך וכמיטב שיפוטך".

לא בחינם בחר אנגלמן להיוועץ דווקא בגולדברג. תפיסת עולמם באשר למהות תפקידו של מבקר המדינה זהה: לשיטתם, המשימה איננה להעניש את הגורם האחראי אלא להביא לתיקון המחדל; בהשקפתם, אזכור שמותיהם של האחראים לא רק שאינו מועיל אלא פוגע באפקטיביות של הביקורת.

למדנו כיצד מתקבלת ההחלטה על זהות המבוקר התורן; אלו ראיות נסיבתיות הובילו לבדיקת עומק במוסדות החינוך החרדי; מי ממנהלי המוסדות צריך להיכנס לכוננות ספיגה, וגם: מה משיבים אנשיו של אנגלמן למבקרים שרואים בו עושה דברו של בנימין נתניהו, ולמה התעקש להשמיט פסקאות מהדו"ח המקורי שהניחו אנשיו על שולחנו.

בתוך עמו יושב מבקר המדינה. הוא מודע היטב לביקורת המוטחת בו ולטענות - (המופרכות לטעמינו) – שכביכול מונה לתפקידו רק "כדי לרצות את אדונו". "עבד נרצע" כינה אותו אהוד ברק; "עושה דברם של המשפחה הקיסרית", אמרו עליו האחרים. וכך, בבוקר בהיר, התברר למתניהו אנגלמן, שהרקורד הציבורי שנבנה בעמל ויזע במשך שנים רבות, התפייד לו מול מסך ההכפשות והדמוניזציה של מחנה ה'רק לא ביבי'. ברגע שנכנס ל'רשימת החיסול' של אותה כת רדיקלית, יד נעלמת דאגה להשמיט מעין הציבור את ארסנל הרפורמות האדירות שעליהן חתום אנגלמן, בעת היותו מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה ומנהלה של הוועדה לתכנון ולתקצוב במל"ג.

רק בסוף השבוע האחרון הקדיש חדשות 12 זמן מסך נכבד כדי להביא, בקולות מעוותים, גורמים אנונימיים במשרד המבקר שטענו שאנגלמן השמיט בכוונת מכוון קטעים נבחרים מהדו"ח השנתי שיוחסו באופן אישי לבנימין נתניהו ולבכירים נוספים במערכת הפוליטית. בנוסף, נטען כלפיו בכתבה שהוא אף איים על בכירים במשרדו שיפוטרו אם לא יישרו קו עם המדיניות שהוא מנהיג. איש מאותם "גורמים אנונימיים" לא הזכיר שמלבד נתניהו, היו עוד עשרות גופים מבוקרים ששמם של העומדים בראשם הושמט מהדו"ח.

אנגלמן שומע את הביקורת אבל אינו מוכן לוותר. שישים שנה התמקד המבקר במהות; במאזנים ובמעקב אחר יישום החלטות הממשלה. שישים שנה עד שהגיע לינדנשטראוס המנוח. אולי עברו המשפטי גרם לו להתבלבל בין התפקידים, אולי זו הפומפוזיות שהתלוותה לאופיו, כך או כך, האישיו הובס מול האיש; המחדל מול הצורך לבוא חשבון עם האחראי לו. הבא אחריו, השופט יוסף שפירא, עידן את הסגנון אבל עדיין הפנה את האצבע כלפי גורם ספציפי. מתניהו אנגלמן החליט לעשות לזה סוף: הוא מבקש להשיב מבקרינו כבראשונה. להאיר את הפינות האפלות בחברה הישראלית שזקוקים לסעד ותמיכה ולהביא לידי כך שהיא תינתן להם.

אור השמש המחטא הטוב ביותר

משב רוח מרענן עולה מדו"ח הביקורת שפורסם זה עתה; הראשון שהוציא מתחת ידו מתניהו אנגלמן. לשם שינוי הוא אינו עוסק רק במה שמכונה "ביקורת סיוט" שבמסגרתה, בודקים את המשרד הממשלתי מול הכללים היבשים - האם המבוקר עמד בהם, כן או לא. בדו"ח ישנם רבדים נוספים שעוסקים גם בשאלות של יעילות כלכלית (להלן משרד החוץ וביזור סמכויותיו); מדידת איכות השירות הממשלתי לציבור(להלן משרד החינוך ומשרד הרווחה); ביקורת פיננסית; מאגרי מידע; סייבר ועוד. ומעל כל אלה מתנופף הדגל החברתי. שם נמצאת הליבה. מול אותן שכבות חלשות, שקופות ומודרות, שאמורות לקבל סעד ותמיכה. שם צוותי הביקורת הונחו למקד את הפוקוס.

"אנחנו לא רק בודקים האם הגוף הציבורי עבד לפי הכללים אלא האם הכללים הובילו ליעדם", מסביר לי הגורם הבכיר. "חשוב לנו לדעת האם מה שקבע הרגולטור תרם כדי לסייע לאזרח הקטן או שיש בנותן טעם לייעל ולשפר את השירות".

"אני חושב שלביקורת המדינה יש תפקיד מרכזי להיות פה ואוזן לאוכלוסיות שקולם לא תמיד נשמע בחברה הישראלית", הוא אומר. "יש הרבה אוכלוסיות חזקות במדינת ישראל שיודעות לעמוד על שלהן; לעתור, לדרוש, ללכת לבתי משפט ולהיאבק על הזכויות שלהן. ולנו היה מאד חשוב לגעת באותן אוכלוסיות שקולן לא בהכרח נשמע; השנה שמנו דגש על הפערים בין פריפריה למרכז ועל סקטורים שמצבן הסוציו-אקונומי נמוך".

אחת האוכלוסיות שנעשה עליהן זום-אין היא האוכלוסייה החרדית. "היה חשוב לנו לבוא ולבדוק איך הגופים שאמורים לשרת אותה אכן עושים את תפקידם בצורה יעילה ואפקטיבית", מסביר לנו הגורם הבכיר. "כשעשינו דו"ח על עבודות התכנון ברשות מקרקעי ישראל הורינו לצוותים שלא להסתפק רק בכלי מדידה אחד שבוחן, האם ההליך נעשה לפי הכללים של 'מינהל תקין', אלא לבדוק גם מה היו התפוקות, כלומר: כמה יחידות דיור משרד השיכון תכנן לבנות בשנים האלו וכמה יועדו לאוכלוסיות השונות לפי חלוקה יחסית: חברה כללית, חרדית, ערבית ודרוזית.

"מצאנו שבשנת 2018 למשל, תוכננו במדינת ישראל קרוב ל-140 אלף יחידות דיור ואילו עבור החברה החרדית הוקצו בפועל רק 1,100 יחידות - שזה אפילו לא טיפה בים. בהקשר הזה אנחנו נותנים אמירת ביקורת כלפי משרד השיכון ואנחנו אומרים לו: אתה בעצמך הרי הגדרת יעד תכנון למגזר החרדי לבניית 32,000 יחידות דיור ולא עמדת בהן".

האם אתם מתערבים גם בהליך קביעת המדיניות?

"עקרונית", השיב "אין לנו סמכות לקבוע מדיניות. אבל לצד זאת, אנחנו בוחנים יעילות והתאמה לצרכים בשטח. לדוגמא: אם אנחנו יודעים שבאוכלוסייה המתפתחת במדינת ישראל יש 30 אחוז ילודה בחברה החרדית ויש צורך גדול בבניית יחידות דיור, אז אנחנו בוחנים האם כשמשרד השיכון קבע את היעד המספרי שלו - (תזכורת:32,000 יח"ד, י"י) - הוא לקח בחשבון את הנתון הזה.

" דוגמא נוספת היא הטיפול בנוער בסיכון. הסתכלנו על מרכזים באזורים שונים שבהם משרד הרווחה מטפל בנוער בסיכון ובחנו, האם עשו תכנית ייעודית גם לחברה החרדית. לדוגמא, בדקנו האם המרכזים של מית"ר (מרכז יום תומך רב-תחומי לנוער במצבי ניתוק, י"י) הפועלים מטעם משרד הרווחה ישנו מרכז ייעודי למי שאורח חייו אינו מאפשר לו להיות במרכז שמותאם לציבור הכללי.

"גם בעניין הדיור הציבורי היה חשוב לנו לבדוק האם העיקרון של משרד השיכון שלא להוציא את האדם מסביבתו הטבעית נשמר גם במקרה של המגזר החרדי. מצאנו שחרדים שזכאים לדיור ציבורי ומתגוררים במודיעין עילית מופנים על ידי משרד השיכון לדיור ציבורי בלוד - שהמשמעות היא לנתק אותם מהקהילה שלהם. אמרנו לאנשי משרד השיכון שיבחנו האם יש הלימה בין הכללים שהם קבעו לבין פתרונות הדיור בתוך היישובים האלו.

"אנחנו משלבים בביקורת שלנו גם מדדים שנוגעים ליעילות השירות לציבור. זאת לא ביקורת אלא המלצה והערה שיש לעשות את הדברים באופן יעיל יותר ומהיר יותר. זה חלק מהמוטיבים של משרד מבקר המדינה".

האם אתם עושים פולואף בחודשים שלאחר פרסום הדו"ח לראות שהדברים מיושמים?

"גיבוש של דו"ח מבקר המדינה לוקח בערך שנה. אנחנו בוחרים נושא ויוצאים לדרך. גיבוש הממצאים לוקח לנו בערך תשעה חודשים ואז אנחנו מעבירים טיוטה ובה מסקנות ביניים לגוף המבוקר ומבקשים את הערותיו. רק ארבעה חודשים לאחר מכן אנחנו משלימים את הדו"ח הסופי אחרי שקיבלנו והתייחסנו לתשובות שהעביר לנו המבוקר.

"ולשאלתך: לפי הנוהג דו"ח מעקב מתבצע 4 שנים אחרי הביקורת הראשונה, מכיוון שבכל שנה אנחנו עוסקים בנושא אחר. יחד עם זאת אנחנו בהחלט שוקלים לצמצם את טווח הזמנים".

אתה לא חושב שזה זמן ארוך מידי שבמהלכו האפקט עלול להתפספס?

"האפקטיביות שלנו נמדדת בעיקר בהד הציבורי שנוצר בעת פרסום הדו"ח השנתי. ככל שהפוקוס התקשורתי יהיה גדול יותר כך המבוקרים ימהרו לתקן את הנדרש. אנחנו חוזרים אליהם כמה שנים אחר כך ואם הדברים לא תוקנו נפרסם שוב את הליקויים בתקווה שהפעם יתוקנו. אין לנו מעבר ללחץ הציבורי כלי אכיפה נוסף. כמובן שבמקרים יוצאי דופן, אם עולה חשד לפלילים אנחנו מגישים תלונה ליועץ המשפטי לממשלה".

הדגל החברתי בראש התורן

במהלך הקמפיין לבחירתו, נועד מתניהו אנגלמן כמעט עם כל מאה ועשרים חברי הכנסת שהם גם הגוף הבוחר את המבקר בהצבעה חשאית. בכל פגישותיו חזר והצהיר אנגלמן שאם וכאשר ייבחר הדגל החברתי יונף אל ראש התורן גם אם זה יהיה על חשבון דגלים אחרים.

בהתאם לכך, מייחד המבקר בדו"ח פרק משמעותי שעוסק בחברה החרדית. השוני ניכר כבר בהתחלה. במקום הטפות מוסר והתנשאות, שליטה מוחלטת בפרטים, היכרות מרשימה עם המודל המנטלי של האוכלוסייה, ומוטיבציה גבוהה לעשות צדק עם מגזר שהופלה והורעב במשך שנים רבות מצד הרשויות בתואנות שונות.

זה עדיין לא אומר שאין לו ביקורת על התנהלותם של גורמים מסוימים מתוך מחננו. בדו"ח מדבר המבקר על הצורך בהקצאת משאבים להכשרת צוותי ההוראה במוסדות החינוך. כבר ניגע בזה אבל קודם לכן, נספר לכם שהיו גם נושאים מסוימים שהושמטו מהדו"ח, לפנים משורת הדין, בתקווה שהטעון תיקון יתוקן מאליו שאם לא כן, לא תהיה ברירה והם יופיעו בדו"חות הבאים ואולי אף יתגלגלו למחוזות נעימים פחות.

הכוונה היא בעיקר לתלונות שקיבל אנגלמן באופן בלתי אמצעי מאנשי הוראה שנדרשים באופן קבוע להפריש חלק ממשכורתם חזרה למוסד והם, בלית ברירה, עושים זאת כשחרב הפיטורים מונפת מעל ראשיהם. "מדובר באנשים שהמדינה מעבירה להם תגמול על עבודתם, ומנהלי המוסדות מנצלים את הכוח שלהם להלך עליהם אימים ולגרוע מפת לחמם. אנחנו רואים את זה בחומרה רבה", אומר איש שיחנו הבכיר.

ולמה זה לא מופיע באופן ברור בדו"ח הביקורת?

"התייחסנו לנושא בקווים כלליים כשהמלצנו למשרד החינוך להגביר את הפיקוח על המוסדות במגזר החרדי. לא התייחסנו לכך ספציפית, מפני שאותם אנשי הוראה סירבו להתלונן באופן רשמי אלא סיפרו לנו את זה כמשיחים לפי תומם - במסגרת קבוצת מיקוד שעשינו.

"מורים ומורות חרדים שישבו עם צוותי הביקורת שלנו העלו קשיים גדולים. הם אמרו שהם לא תמיד מקבלים את השכר בזמן, שמעסיקים אותם בחלקיות משרה ושחלק מהמנהלים גוזרים קופונים על חשבונם. אלו דברים מאד חמורים ואם מישהו מהם היה מתלונן באופן רשמי היינו מעבירים את זה לטיפולו של היועץ המשפטי לממשלה. כתבנו למשרד החינוך שצריך לפקח על תנאי העסקה של צוותי ההוראה במגזר החרדי.

"בחודשים האחרונים הצוותים שלנו בילו הרבה מאד זמן במוסדות החינוך החרדי. בין היתר ביקשנו לדעת כמה כיתות משרד החינוך בנה בשנים האחרונות למגזר החרדי והאם ההקצאה הייתה שוויונית: גילינו שבשנים שבין 2013 ל-2015 לחינוך הממלכתי-יהודי הוקצה 28% מהתקציב, לממלכתי ערבי 15%, ואילו לחינוך החרדי הוקצה רק 16% מכלל הכיתות כשהשיעור שלהם באוכלוסייה הוא הרבה יותר גבוה מזה.

במוקד הפרק החרדי עומדים צוותי ההוראה. הנתונים מלמדים שמורים למקצועות כמו אנגלית וחשבון (מתמטיקה בלעז) לא הוכשרו לעסוק בתחום. את הביקורת הפנים-מגזרית נותיר לאחרים אנחנו ביקשנו לשאול את הבכיר במשרד המבקר האם את האצבע המאשימה לא צריך להפנות לממשלה עצמה שבבואה לעודד ולתמרץ את המורים מהמגזר הכללי להשתלם בתחומים הללו שכחה את אנשי ההוראה החרדים.

אתם מדברים על כך שרוב המורים אצלנו לא הוכשרו למקצוע שהם מלמדים, אבל הממשלה לא דאגה לסייע להם כלכלית. זה מובן מאליו שאם במקצועות מסוימים לא מקבלים תמריצים ובאחרים כן הם יעדיפו את האחרונים

"הביקורת שלנו", השיב "איננה כלפי המוסדות החרדים. היא מופנית למשרד החינוך שממנו אנחנו דורשים להגביר את הפיקוח על החינוך החרדי ולבחון גם את ההתפלגות התקציבית. אם צריך להקצות משאבים נוספים או להסיט תמריצים מתחום אל"ף לתחום בי"ת שיעשו את זה. השורה התחתונה היא שאנחנו רוצים לראות התייעלות מקסימלית במוסדות החינוך של האוכלוסייה החרדית מבלי שחלילה תהיה התערבות כלשהי בתכנים או במדיניות העצמאית שניתנת לו".

דרוש: גורם מתכלל

דפדפנו הלאה. אל משרד החוץ והמשבר המתמשך שמלווה אותו בשנים האחרונות. ביקשנו לעשות קלוז-אפ על החלק המעניין שבו עסקנו לא מעט בעבר: ביזור ופיזור סמכויותיו של המשרד בין עשרות גופים שאינם מתואמים ביניהם.

המבקר אינו מתייחס בדו"ח לאחריותו האישית של ראש הממשלה בנימין נתניהו למצב, למרות שזה כיהן כשר החוץ בפועל תקופה ארוכה. יתירה מכך, הוא אף מדגיש שהמסקנות התקבלו "מבלי להכריע בשאלה מיהו הגורם האחראי לחוסר שיתוף הפעולה".

שאלנו את הגורם הבכיר, מה הוא משיב על הטענות בנוגע ל"הנחה" שקיבל רה"מ על תפקודו כשר החוץ. "אלו דברי הבל", אמר. "גם כשעסקנו בתאגיד השידור הציבורי לא הזכרנו את שמותיהם של העומדים בראשו, וכך ביתר משרדי הממשלה. המוטיב שלנו הוא כפי שאמרתי: להתמקד במשרד הממשלתי או בגוף הציבורי וזה בדיוק מה שעשינו במשרד החוץ. לא התייחסנו לאביגדור(ליברמן), בנימין(נתניהו) וישראל (כץ), אלא עסקנו בליבת הבעיה שהיא, העובדה שלא פחות מ-35 גורמים ממשלתיים עוסקים במדיניות החוץ של ישראל ללא שיעמוד מולם גורם מתכלל שאמור לתאם ביניהם ולראות את תמונת המצב הכוללת. זה פוגע במעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית; זה פוגע באפקטיביות של העבודה; וזה מבזבז משאבים יקרים על חשבון משלם המיסים הישראלי".

מלבד משרד החוץ מוזכר גם המטה לביטחון לאומי (המל"ל) כגוף מרכזי בתחום, אף שמדובר בגוף מטה ולא בגוף ביצוע. עוד מוזכר כי בשנים האחרונות הקימה הממשלה משרדים ייעודיים לטיפול בנושאים שבעבר טיפל בהם משרד החוץ. כך הועבר הקשר עם יהדות התפוצות והמאבק באנטישמיות למשרד התפוצות, והמאבק ב-BDS למשרד לנושאים אסטרטגיים.

במישור התקציבי מצא המבקר כי בשל הקיצוץ בתקציב המשרד צומצמה משמעותית פעילות הנציגויות בחו"ל, בוטלו משלחות ופעילויות הסברה וראשי אגפים ושגרירים הפחיתו בנסיעות ובפגישות. הדו"ח מבקר את הדרך הפזיזה לכאורה בה הוחלט לסגור נציגויות ומציין כי תשלומים לאו"ם נפגעו בהיעדר הידברות מסודרת עם משרד האוצר. המבקר ממליץ לממשלה למפות את כל הגורמים הפועלים בזירה הבינלאומית, "תוך בחינת אפקטיביות הביצוע שלהם", ולקבוע מה בדיוק תחומי האחריות, הסמכות וגבולות הגזרה של כל גוף.

בביקורים שקיימתי בשנים האחרונות במשרד החוץ הרושם הוא שיש שם עודף כוח אדם; יותר מידי אנשים וראשי אגפים שמסתובבים בחוסר מעש בגלל שנלקחו מהם סמכויות, למה לא התייחסתם לנושא הזה?

"זה לא הסמכות שלנו לבוא ולומר לממשלה מי הגורם המוסמך לעסוק בתחום זה או אחר. ברגע שהממשלה החליטה שהמשרד לנושאים אסטרטגים מטפל בנושא מסוים אנחנו לא יכולים להתערב בזה ולומר לה: לא, משרד החוץ צריך לטפל בזה. אנחנו כן באנו ואמרנו: ממשלה יקרה שימו לב שיש לכם אין ספור גופים שפועלים בחו"ל וצריך שיהיה סט של כללים ברורים מי עושה מה".

החץ לבלפור

מרגע שהוכרז על מינויו של מתניהו אנגלמן למבקר המדינה הוא הפך לשק החבטות של התקשורת הישראלית. הכיפה הגדולה שעל ראשו, השתייכותו לציונות הדתית והחטא הגדול: היותו מועמדו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. לא חשוב שבחירת מבקר המדינה נעשית בהליך חשאי מאחורי הפרגוד. עזבו גם את העבודה שהיו חברי כנסת רבים מהאופוזיציה שתמכו בו ולא במועמד מטעמה, האלוף במילואים גיורא רום, כל זה לא רלוונטי עבור המקהלה המתוזמרת שפוסלת כל קנדידט, ראוי ככל שיהיה, שמזוהה עם נתניהו.

ביקשנו לדעת עד כמה זה השפיע ברמה האישית על אנגלמן; עד כמה הוא נפגע מכך. "כל הפוסל במומו פוסל", אומר לנו הגורם הבכיר במשרד המבקר. "המבקר לא בא לשרת אף אחד. לא את נתניהו ולא שום גורם אחר.

"בסוף, מבקר המדינה נשפט באמצעות היכולת של הדו"חות שהוא מפרסם לתקן עוולות ציבוריות. לא באמצעות הטפות מוסר, פרשנויות, וקונספירציות. השאלה היחידה שנבחנת במבחן הזמן היא, האם הביקורת שלנו הייתה אפקטיבית והליקויים תוקנו".

אנגלמן מבין טוב מאד שהוא בסך הכל החץ למטרה. הוא נכנס ומונה לתפקיד בעיצומו של כאוס פוליטי חריף; המשבר הגדול ביותר שידעה המערכת הפוליטית מקום המדינה. ודווקא בשל כך יש לזכור את העובדה שאת משרתו הרמה קיבל בקולותיהם של שישים ושבעה חברי כנסת מול ארבעים ושניים שקיבל המתמודד מולו. זה אומר הרבה בכל נקודת זמן, בוודאי במצב מתוח ונפיץ כל כך. לאנגלמן ניתנה הזדמנות להיפגש עם כלל חברי הכנסת והשקפת העולם שהציג להם היא שהביאה אותם לבחור בו.

מבקר המדינה, מסביר לי מי שמסביר, נבחר לקדנציה של 7 שנים בלבד. אחרי שיפרוש הוא יהיה בתקופת צינון ממושכת בת 3 שנים, עד שיוכל לשוב ולהעמיד עצמו לתפקידים אחרים בשירות הציבורי. בשונה מקודמיו, שמגבלות הצינון לא חלים על יכולתם להגיש מועמדות לתפקיד שופט בעליון, אנגלמן שאינו משפטן, גם את זה לא יכול לעשות. "אצל מבקרים אחרים, עוד היה ניתן לטעון שריכוך ביקורת כלפי משרדי הממשלה נגוע בשיקולים של קריירה לעתיד. במקרה של אנגלמן אין יומרות, הוא עושה בדיוק את מה שהוא מאמין בו".

• הטור פורסם בעיתון 'משפחה'