אור היקוד הם יוקדים
למרות שהשנה לא ינהרו המונים לציון הרשב"י, מנהג אחד ישמר מכל משמר על ההר הלא הוא העלאת אש ההדלקה על גג ציונו של הרשב"י, מנהג מקודש שהתייחד במשך דורות ארוכים והועבר במסורת מדור לדור עד ימינו אנו.
בכל שנה משתתפים במעמד ההדלקה מאות אלפים, ומאות אלפים אחרים צופים במעמד מרחוק. השנה ישתתפו רובם ככולם מרחוק, כאשר הרבי מבאיאן שליט"א יעלה את משואת האש בשידור חי עבור ההמונים וימשיך את מסורת הקודש שנמסרה מדור אל דור.
בכתבות הבאות נסקור את מקורות מנהג ההדלקה, ואת הקשר הבלתי ינתק של חסידות באיאן למסורת ההדלקה והעלאת האש.
גם השנה יש לכם אפשרות ליצוק שמן בהדלקה המרכזית המסורתית של האדמו"ר מבאיאן - כנסו>>
מסורת ההדלקה
מסורת הדלקה על גג ציון הרשב"י הינה מסורת ארוכת שנים. מי שהחייה את מסור ההדלקה ובנה את בניין קבר הרשב"י היה האר"י הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי (שחי בין השנים 1534- 1572). על גג הקבר בנה האר"י שני חביות עץ ועליהם היה מדליק את האש. והיה רוקד עם תלמידיו הקדושים בשמחה ובששון על גג הציון.
מאז נשמר המנהג כמנהג מקודש בקרב יהודי צפת ובכל ל"ג בעומר היו עולים בשיירה ארוכה אל ההר וחוגגים את ההילולא שנפתחה בהעלאת האש לקול תרועת ההמון. ונמשכה בריקודים סוערים, בתפילה על הקבר ובקיום מנהג החלאקה.
מנהג ההדלקה קיבל תנופה אדירה כאשר עלה לארץ ישראל ה'אור החיים' הקדוש, ותיאור הדברים נשמר בספר מסע מירון" וכשעלה למירון והגיע לתחתית ההר שעולים משם אל המקדש ירד מהחמור, והיה עולה על ידיו ועל רגליו , וכל הדרך היה גועה כבהמה וצועק, היכן אני השפל נכנס למקום אש להבת שלהבת, קודשא בריך הוא וכל פמליה של מעלה הכא, וכל נשמות הצדיקים שמה. ובעת הלולא היה שמח שמחה גדולה, והוא בעצמו שרף כמה בגדים יקרים לכבוד הרשב"י זיע"א, וגם הזקנים מהספרדים פה ידעו ושמעו זה".
בכל שנה היה ההקדש הספרדי שהיה אחראי על תחזוקת המקום, מוכר את זכות ההדלקה לא' מהנוכחים במקום, ובתמורה היה זוכה הלה בהדלקת האש על הקבר. בדרך כלל מי שזכה בהדלקה היה מהעשירים במקום.
הרבי מרוז'ין- מחדש היישוב החסידי בארץ
קשר נדיר ויחודי היה לרבי ישראל מרוז'ין עם ארץ הקודש.
הקשר התחיל בשנת התקצ"ב. באותם שנים היה מצב החסידים תושבי ארץ ישראל קשה ביותר, ולא היה מי שישלח להם את כספי ה'חלוקה' מהם התקיימו והחסידים רעבו ללחם ואט אט עזבו את הארץ.
באותם שנים החליט הרבי מרוז'ין לחדש את היישוב היהודי בארץ. הוא השקיע כספים ומאמצים אדירים להחייאת היישוב החסידי, ובהוראתו הוקמו 3 בתי כנסת חסידיים, בטבריה בצפת, ובעיקר בירושלים, שם קנה הרבי תוך מריבה עם הצאר הרוסי את השטח עליו הוקם בעתיד בית הכסת 'תפארת ישראל' בעיר העתיקה.
ומעשה שהיה כך היה:
המסורת מספרת כי רבי ישראל פרידמן מרוז'ין ובנו רבי אברהם יעקב (הראשון) מסדיגורא תרמו את הכסף לקניית המגרש בדחיפות, מאחר שאנשי הכנסייה הרוסית-פרבוסלבית עמדו לרוכשו על מנת לבנות בו כנסייה. על פי המסורת, הצאר הרוסי ניקולאי הראשון, שעמד מאחורי ניסיון הרכישה, רתח מזעם כאשר שמע שהיהודים הקדימוהו בשליחותו של רבי ישראל מרוז'ין, והכריז "פעם נוספת ניצח אותי היהודי ישראל פרידמן" (רבי ישראל נמלט מרוסיה מפני הצאר ניקולאי). הרוסים נאלצו לרכוש שטח מחוץ לחומות העיר העתיקה, והוא השטח המכונה מגרש הרוסים.
לאור כך הוכתר הרבי בתואר 'נשיא ארץ ישראל' על ידי כולל וואהלין. תואר שנשאו בניו אחריו- אדמורי שושלת בית באיאן.
שטר קנין בית הכנסת ע"י האדמו"ר - ויקישיתוף
נוסח השטר-
צהלי ורוני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל! רב פעלים מקבציאל הופיע בלבות המחכים בבנין אריאל! תקוה טובה ורוח חיים, כל שהיא לתפארת ישארל ופאר ירושלים פארם מאז האדם הגדול בענקים, בחיר בשחקים, כבוד הוד אדומ"ור הק' אור ישראל וקדושו. ידידי ד' ישישו, רכבו ופרשו נשיא אה'ק תו'ב ישראל סבא זצוק"ל. הוא הרים נדבת צדקת פזרונו בראשונה, בתרומתו להרים כבוד הארץ ולהצליחה בבנין אדיר ומנוחה לישועת שה פזורה הצולעה והנדחה אשר רבות בשנים נדים גם נעים, מאין מקום קבוע לתפילה ולעבודה לתורה ולתעודה, וגבר ישראל בידו הגדולה להוציא את הסגולה, להרמת קרן ישראל למעלה: לשם ולתהלה, ובהגברת חסדו, הראנו כבודו לקנות מקום לד' משכנות לאביר יעקב! מה יקר חלקינו, שפרה נחלתינו בחצרות אלקינו מרום מראשון מקום מקדשינו. לכונן מקדש מעט תוככי ירושלים ונקראה בשם תפארת ישראל בנין אפריון אשר נתנה ד' עליון במרום הר ציון, כרצון יריאיו כחפץ ותשוקת השתוקקות קדושת איתן אדונינו, אבינו רועינו. ציס"ע נשיא אה"ק ת"ו כקש"ת מו"ה אברהם יעקב שליט"א בעזר חמלתי ורב השגחתו הופיע רב טוב לגמור ולהשלים הבנין הנכבד והנעים, לתהלה בארץ תזכרנה צדקת הנדיבים, עושי רצון כבוד קדשו. ובקהלם תחד כבוד הגביר הנעלה יד הגדולה, נדיב ושוע, מעלי וצנוע וו"ח וכו' מו"ה יצחק אבא הכהן פרידמאן נ"י ויזרח מטיטיעוו ו' אשר זכה לבנות מקום בביהכ"נ תפארת ישראל, בכסף מלא, והמקום הוא המסומן במצריו, בכותל מזרח מקום החמישי מההיכל ולצד צפון. בכח קדושת הארץ ובכח קדושת איתן אדמו"ר הק' שליט"א ובכח המוסר בידינו מאת הקהל הקדוש ויח"ס מעדת כוללינו הי"ו מכרנו והחלטנו המקום ההוא להקונה הנז' ומעומ"ע קם המקנה הנז' בידו מכירה גו"ש לחלוטין ולצמיתות עלמין. ודמי המכיר' קבלנו בשלמות להשלמת הבנין כ"ז מכא אוה"י מועיל בקניני קרקעות ואחריותן ובביטול וכ"ו ובפיסול וכ"ו וע"ז אמו"ץ באע"ח מו"מ כולל וואלין הי"ו, יום ה' בדרח אייר התרל"ב, פה ירושתו . נאום ישראל בק מדפיס, נאום הק' ניסן בק, משולם פייבש פרשרמאן, נאום מרדכי אהרן..., שלמה חיים לוריא, יעקב רייפמאן
כחלק מתמיכתו ביישוב היהודי שמע הרבי מרוז'ין על ההילולא הנערכת במירון. באותה תקופה ניסה ההקדש הספרדי שניהל את ציון הרשב"י לחדש את היישוב היהודי במירון ולשפץ את הקבר שהוזנח במשך השנים.
גם השנה יש לכם אפשרות ליצוק שמן בהדלקה המרכזית המסורתית של האדמו"ר מבאיאן - כנסו>>
הרבי מרוז'ין שמע על כך מחסיד שהגיע מארץ ישראל. הרבי ביקש מהחסיד שיתאר לו את האווירה בלג בעומר אצל רשב"י, והחסיד ענה שמחוץ למערה על הגג ובהדלקה מרגישים כמו בשמחת תורה, ובמערה בפנים מרגישים כמו יום הכיפורים.
הרבי מרוז'ין שיבח ונהנה מהאמירה, ותקופה לאחר מכן קרא לבן אחותו. הרב אהרן ברנדוויין מצפת, ובאמצעותו שלח הרבי סכום כסף עצום להקדש הספרדי. בעקבות כך 'מכרו' נציגי ההקדש בשטר מסודר את זכות ההדלקה לרבי מרוז'ין זכות שלפי ההסכם "תעמוד לו לדורות אחריו עד ביאת גואל צדק". וכך, החל משנות המאה ה-18 עברה חזקת ההדלקה לרבי מרוז'ין.
ההדלקה עוברת לאדמור"י באיאן
כאשר נפטר הרבי מרוז'ין עברה זכות ההדלקה לבנו הגדול, הרבי מסאדיגורה שהמשיך במסורת ברוב עוז וגאון, ודיבר הרבה בשבח ההדלקה, כאשר בין השאר אמר שבהדלקה זו מגיעים על תיקונן רבבות נשמות בית ישראל.
כאשר נפטר האדמור מסדיגורה הותיר הוא אחריו שני בנים שהפכו לאדמורים. הגדול רבי יצחק מבאיאן, והצעיר רבי ישראל מסדיגורה. רבי יצחק הסכים לוותר לאחיו הצעיר על בית הכנסת המפואר וחצר אביו בסדיגורה ותמורה קיבל את 'נשיאות ארץ ישראל' הכוללת את בית הכנסת בעיר העתיקה ובעיקר את זכות ההדלקה במירון.
קטע עיתון מלפני מאה ועשר שנים, משנת תרע"א (שנכתב באידיש) אנחנו קוראים שזכות ההדלקה הייתה כבר אז נושא שיחה."את זכות ההדלקה לא יכול אף אחד בעולם לרכוש. היא שמורה לרבי מבאיאן"
בכל שנה היה שולח הרבי את רב העיר צפת, שהיה מחסידיו, רבי רפאל זילברמן, והוא היה מעלה את ההדלקה באמצעות מטפחת משי שהיה משגר הרבי מהעיירה באיאן. לאחר ההדלקה היו עושים 'מי שברך' והאדמו"ר היה מנדב סכום כסף לקופת ההקדש. כאשר נפטר הרבי מבאיאן הוא הותיר אחריו ארבעה בנים שהוכתרו לאדמורי"ם והמשיכו כולם את המסורת.
שומרים על ההדלקה
מכיוון שההדלקה הייתה שמורה לרבותיהם הקדושים, שמרו חסידי באיאן על ההדלקה מכל משמר. בכל ליל לג בעומר היו מגיעים כל החסידים מכל הארץ, שהיו נמנים בכמה עשרות, ובמסירות היו מעלים את הלהבה ושומרים עליה עד סוף היום.
הפעם הראשונה בה זכו החסידים שאדמור"ם יבוא וידליק בעצמו את המדורה היה זה בשנת התרפ"ז, אז עלה לארץ הרבי מבאיאן טשרנוביץ, וערך בה ביקור היסטורי ובמרכזו קיום מצוות ההדלקה בל"ג בעומר. היה זה יום חג לכלל החסידים ועד יומם האחרון היו החסידים מספרים על אותו מעמד.
גם השנה יש לכם אפשרות ליצוק שמן בהדלקה המרכזית המסורתית של האדמו"ר מבאיאן - כנסו>>
בשנת התרצ"ג הגיע האדמו"ר מבאיאן שהתגורר בעיר למברג לארץ, וגם הוא זכה לעלות ולהדליק את המדורה בלווית החסידים אשר התרגשותם עלתה על גדותיה.
בכתבה הבאה נתקדם לקראת שנות הזעם ת"ש שבעקבות חשש מהפצצות גרמניות נמנעו מלהדליק בליל ההילולא ודחואה ליום.
על כך ועוד בכתבה הבאה
גם השנה יש לכם אפשרות ליצוק שמן בהדלקה המרכזית המסורתית של האדמו"ר מבאיאן - כנסו>>
