שר הבריאות יעקב ליצמן מציג עצמו כמי שדואג לכבודה של שבת. אולם במקום לקפוץ לנהר ולהציל את השבת הטובעת, במהלך כהונתו כשר הבריאות עמד על גדת הנהר והביט מנגד, מחשש שבגדיו יירטבו. אם בעבר עוד ניתן היה לשמוע אותו צווח ככרוכיא על חילולי השבת, הרי שהיום אפילו קול ענות חלושה אינו משמיע.
לפני שנתיים התפטר ליצמן מתפקיד שר הבריאות במחאה על עבודות הרכבת בשבת, והפך לסגן שר. "לשר יש אחריות קולקטיבית, הוא מצביע עם הממשלה - ואני לא יכול להיות שותף ואחראי לחילולי שבת. יותר לא אהיה שר", הסביר. עם התפטרותו של נתניהו מתפקיד שר הבריאות, חזר ליצמן לכהן כשר כאילו כלום. עבודות השבת נמשכו כרגיל, ולשיטת ליצמן - גם האחריות הקולקטיבית שלו עצמו.
אפילו חוק "התחשבות במסורת ישראל" שחוקקה הכנסת לאחר ההתפטרות, במטרה לצמצם את העבודות בשבת, הפך לאות מתה, לאחר שהמפלגות החרדיות לא עמדו על כך שייאכף.
גם בתפקידו כסגן שר הבריאות וכשר, כשל ליצמן בעמידה על משמר השבת. בכירי משרדו מתראיינים בשבת לרדיו ולטלוויזיה, דובר המשרד מפרסם בשבת נתוני תחלואה ותמותה מקורונה, דוברים של בתי חולים ומד"א שולחים הודעות לתקשורת בשבת, בתי מרקחת מוכרים בשבת מוצרים לא רפואיים שאסור להם למכור ועוד.
אם לליצמן הייתה חשובה השבת, מדוע ביקש לקבל לידיו את תיק הבינוי והשיכון, ולא למשל את תיק העבודה והרווחה, שבאמצעותו יוכל לצמצם משמעותית את חילולי השבת?
מי שקופץ לביצה הפוליטית בשליחותם של גדולי ישראל חייב ללכלך ידיו בשפיר ובשליה. עשה זאת בעבר סגן שר העבודה הרב מנחם פרוש ז"ל, שהצליח לסגור עסקים רבים שנפתחו בשבת. הימנעותם של ליצמן וחבריו במפלגות החרדיות מלפעול לצמצום חילולי השבת היא שמאפשרת את התרחבותם, ומהווה אות קלון לכל מפלגה המבקשת לשאת את דגל השבת.
האם השבת תתבע את עלבונה מידי הפוליטיקאים שלא פעלו לשמירתה במרחב הציבורי? איני יודע חשבונות שמיים. אבל גם מי ששמע ושתק, ולא קם מולם ואמר "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי" לא יוכל לרחוץ בנקיון כפיו.