אנו חוזרים ליומנו המרתק של הרב משה יקותיאל אלפרט ביום העצמאות הראשון, שמתלונן על המצעד הצבאי שלא עבר בשכונה!
"המוסדות הממשלתיים לא מצאו לנחוץ לתת חלק בחגיגה לשכונה שלנו.. הייתה הממשלה לכל הפחות צריכה לסדר שהמצעד הצבאי יעבור דרך מאה שערים ורחוב זוננפלד... אבל לצערי מפני שאנחנו מבני אנשי 'היישוב הישן', והחטא היחידי שיש לנו הוא כי יש לנו בתי תלמוד תורה, בתי כנסיות ובתי מדרשות. ותושביה מגודלי זקן ופאות, לא היה בשכונת 'בית ישראל' שום סימן של חג.. והתמרמרות במשך התושבים הייתה גדולה עד מאוד".
תחילת זיהוי האסון של הקמת מדינת ישראל החלה תוך חודש מיום העצמאות, על חג שבועות תש"ט (1949) כותב הרב אלפרט: "בבית הכנסת של 'נטורי קרתא', הגיעו חיילים עם אוטו וירדו להסיר את המחסום שעל יד בית הכנסת, אך ברד של אבנים ירד על החיילים מכל הצדדים. גם זרקו על החיילים בקבוק ופצעו שני חיילים... החיילים ירו באוויר יריות אחדות, וה'נטורי קרתא' ברחו, אבל החיילים לא יכלו להמשיך את דרכם לעמדה, והוכרחו לחזור מפני פחד 'הנטורי קרתא'.
"בלילה באה פלוגת שוטרים צבאיים - 'פלוגת עונשים' ופרצה את הדלת של בית הכנסת 'אייזן' ושברו והרסו וגרמו נזק רב לבית הכנסת ונכנסה לתוך בתי הונגרין והיכו על ימין ועל שמאל, ושברו כלים כמו פראים וכמו הבריטים, להבדיל, בשעתם, בלי שום שמץ של לב יהודי, בבחינת פוגרום רוסי, או כמו שעשו הבריטים בשעתם.. אפילו אנשים שטיילו קצת עם נשיהם ועם ילדיהם, כי יום חום גדול ונורא היה, והם טיילו קצת מרוב התעייפות מהחום של היום, גם להם הרביצו בלי שום רחמנות. בושה וחרפה, וביזיון היה להרביץ באנשים שהולכים לתומם,.
בימינו ישנם סיקריקים שמדמים את משטרת ישראל וקוראים נאצים, אלו קריאות שקשה להעלותם על הדעת, ומדובר על 'זילות השואה' מהחמורות ביותר!
אומנם כשקוראים את תיאורו של הרב אלפרט שבתור ציוני למהדרין, ששמח על הקמת מדינת ישראל, והוא מעריץ נלהב של הרצל ושל בגין, ביום הבחירות הוא רוקד ומפזז בכל ליבו וחוגג את הבחירות בשמחה עצומה בכל ליבו! את הנטורי קרתא שמתנגדים למדינה הוא מכנה: "מנוולים!" – אבל כשמגיעים שוטרים ונוסעים במאה שערים רק כדי להתריס ולעצבן, ואח"כ הם מרביצים ליהודים כמו 'פוגרום רוסי', הרי שהוא כותב זאת ביומנו ללא היסוס!
וכך הוא כותב: "זה מזכיר לי את ימי משטר הבריטים האיומים והאפלים. אבל מצד שני, מי גרם למצב איום כזה? במשך כל יום השבת נסעו השוטרים וחיילים עם האוטו שלהם דווקא להרגיז את התושבים, וירו יריות להכעיס ולהרגיז את החרדים וגרמו לסערת רוחות בקרב אלפי תושבי הסביבה".
יום ה', כ' בתשרי תש"י: "פתאום בא אוטו משטרה והשוטרים ירדו מהאוטו והתחילו להרביץ את האנשים שעמדו בתחנה, שלא ידעו אפילו על מה ולמה. היו פצועים אחדים וגם כל איש שחבש לראשו שטריימל והלך בשוק הרביצו בו. הסיבה לזה הייתה, כי עיריית ירושלים פרסמה מודעות ברחובות העיר כי תהיינה חגיגות פריצות ברחובות ירושלים. "אנשי 'נטורי קרתא' הדביקו מודעות מחאה על זה, ואמרו, כי בירושלים עיר הקודש הקודש אסור להיות דבר מזימה כזה.
"גם אנשי 'נטורי קרתא' ויותר מזה הרבה אנשים אדוקים (לא מאנשי 'נטורי קרתא'), סתם אנשים חרדים הצטרפו אליהם וההפגנה הייתה שקטה בהחלט, אבל שוטרים באו וגם צעירים חופשיים השתתפו יחד עם השוטרים והרביצו בלי שום רחמנות, ובזאת הייתה בושה וחרפה ההתנהגות של השוטרים. אמנם גם החרדים נתנו להם וגם זרקו אבנים לתוך האוטו ונפצעו משני הצדדים. זה היה ברחוב הרצל-המלך דוד, אבל אחרי הצהריים בשעת זמן המנחה התפרצו אנשי המשטרה ברחובות מאה שערים ורחוב זוננפלד והרביצו על ימין ועל שמאל, את כל מי שבא לידם והרבה אנשים עוברים ושבים נפצעו".
בפרק הבא, האם נרצח תושב מאה שערים בידי פורעים מחוץ לשכונה?!
- ישראל שפירא, הינו חוקר עמית במכון 'עד הנה' לחקר יהדות גליצייה ובוקובינה, מרצה ומדריך טיולים בארץ ובעולם המתמחה בהיסטוריה תורנית
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com