א) ניתן למנוע הפעלת חנות אשר הכניסה אליה נעשית מתוך השטחים המשותפים של הבניין.
ב) חנות שהכניסה אליה נעשית ישירות מהרחוב והפעלתה גורמת למטרדי רעש, לשיטת השו"ע ניתן יהיה למנוע את הפעלתה, אך לשיטת הרמ"א אין במטרד רעש סביר הנגרם מהפעלת חנות כדי להקנות לשכנים זכות למנוע את הפעלתה.
ג) חנות שנבנתה בהתאם לתוכניות הבניין שהיו תקפות בזמן מכירת הדירות ובעלי הדירות היו מודעים לאפשרות בניית החנות בשטח הבניין, לא ניתן למנוע את הפעלתה.
ד) ניתן לקיים בדירה הפרטית ערבי מכירות וכדו' הנעשים מעת לעת ושלא באופן קבוע.
מקורות:
א) נפסק להלכה בשו"ע (חו"מ סי' קנו סעי' ב) "חנות שבחצר יכולים השכנים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים ומקול היוצאים" כמו כן קיימת טענת ריבוי דרך - שימוש מוגבר של אנשים זרים בשטחים המשותפים של הבניין - כנפסק בשו"ע סי' קנו סעי' א לעניין מבוי (עי' חו"מ קנד סעי' א).
ב) נחלקו השו"ע והרמ"א (חו"מ סי' קנו סעי ב) האם מטרד רעש סביר הנובע משימוש אדם ברשותו הפרטית, מוגדר כמטרד המקנה לניזק זכות למנוע אותו. לשיטת השו"ע מטרד רעש מקנה זכות מניעה. המשנה (ב"ב כ: ) מציינת כדוגמא למטרד כזה, עשיית שימוש בפטיש או ריחיים. מאחר והכניסה לחנות מתבצעת משטח רשות הרבים הרי שלא נגרם מטרד של ריבוי הדרך (ככל והקונים אינם נכנסים לחניית הבניין וכדו') וממילא יש לבחון את זכות המניעה בשל מטרדי הרעש. (הערה: ככל ואחד מהשכנים חולה או חלוש מזג הדין עשוי להשתנות, ראה רמ"א סי' קנו סעי' ב בשם הריב"ש סי' קצו).
ג) בעת הרכישה בעלי הדירות ידעו כי עשויה להיות מופעלת חנות בבניין וממילא על דעת זאת הם רכשו את הדירות.
ד) עמק המשפט ח"ג עמוד רעד. עי' רמ"א חו"מ קנד סעי' ב: "שנים שיש להם בשותפות בית אחד, אין האחד יכול להרשות לאחרים להשתמש בחלקו אע"ג דבחצר אין להקפיד בכהאי גוונא מיהו בבית קפידי אינשי" וכתב הסמ"ע (סע"ק ז): " ז"ל המרדכי שם, אף על גב דקי"ל כר' אליעזר בן יעקב דתנן משמו בנדרים פרק השותפין [מ"ו ע"א] היה אחד מן השוק מודר הנאה מאחד מהן מותר ליכנס לחצירו המשותף לו עם אחרים, דאומר לתוך של חבירך אני נכנס ואיני נכנס לתוך שלך, ה"מ בחצר, דאהילוך דחצר לא קפיד אינש, ובדבר דלא קפדי ומוותרים מותר גם במודר הנאה, אבל אהילוך דבית קפדי אינשי, עכ"ל, וכן הן דברי מור"ם שבכאן... דשאני התם שיהיה לו הילוך תדיר ותשמיש קבוע בחצר... משא"כ מחמת הילוך בני אדם הבאים מהשוק להחצר באקראי בעלמא.".
לאור האמור הרי שבאופן עקרוני אין השכנים מקפידים על כניסת אורחים לאחת מהדירות בבניין וזאת למרות שהאורחים עושים שימוש בשטח המשותף של הבניין ובמתקנים המשותפים כגון מעלית וכדו', וממילא שלא באופן קבוע ניתן לקיים בדירה הפרטית מכירה ביתית או שיעורים פרטיים וכוד'.
הערה: הדברים נכתבו לעיון וכמראה מקום בלבד ואין בהם כדי הוראת הלכה למעשה אשר עשויה להשתנות בהתאם לנסיבות הפרטניות של כל מקרה לגופו.
לתגובות: יהודה שטרן stern1416@gmail.com