במקום פוסטים ארוכים ואמל"קים אקצר לכם:
אני עצמאי. עובד למחייתי כמוכם. מרוויח בשנה סכום יפה. מכל סכום כזה [כולל המע"מ] נשאר לי בסוף החודש קצת פחות מ- 50 אחוז...
אני חוזר כי זה נתון מטורף שכבר התרגלנו אליו: מכל סכום שלקוח משלם לי, נשארים לי בסוף היום פחות מ 50 אחוז...!!! המדינה לא שותפה שלי בעבודתי, אני שותף שלה.
מהכסף שנשאר לי אני מוצרך להפריש [בכיף ובאהבה] עשרה אחוזים של צדקה וכן לשים בצד סכום נחמד לפנסיה שלי, כי "ביטוח לאומי" שלוקח לי אלפי שקלים בכל חודש, יחזיר לי מעט ממנו אם אזכה להזדקן...
אני זמר, אין לי הרבה הוצאות להזדכות עליהם מלבד קצת ביגוד, ארוחה במסעדה [אם הייתה בחברת לקוח] וחלק מהדלק.
אם אחליט לבצע השתלת שיער [אני לא], להוכיח שהרכב משרת אותי רק לעבודה [95 אחוז], או לקפוץ לרופא גרון [קורה] - המדינה תיתן לי חיוך מנחם, וכלום התחשבות כספית.
אני עושה זאת כבר רבע מאה.
יש כמוני אלפים כאן.
חשבון פשוט מלמד כי אם אנו מגלגלים בכל 12 חודש מחזור של נניח 250 אלף ₪, המדינה לוקחת לנו בסביבות 125אלף ₪ בכל שנה...
לא מתבכיין, לא מיילל, לא מבקש נדבות. אבל מראש חודש 'אדר' האחרון ועד בכלל, אין עבודה בתחום הבמה. לא לי ולא לאלפי זמרים, מפיקים, נגנים, סאונדמנים, תאורנים, צלמים, ועוד...
העתיד נראה סגריר עד מעונן, הקיץ כבר לא יביא איתו הופעות, ספק אם יתקיימו חתונות קטנות או שמחות מצומצמות עד נובמבר.
עפ"י החשבון שלי נתתי למדינה ברוב שנות עבודתי בסביבות שלושה מיליון שקל. אני וחבריי מהמעמד הבינוני משמשים כ- "מגש הכסף הכלכלי" של המדינה הזו.
האם לא מגיע לנו שבעת צרה מטורפת שכזו, המדינה תחזיר משהו קטן בכדי שאני וחבריי נצליח להמשיך ולחיות בכבוד...?
ישי לפידות
יוצר וזמר זוכה פרס אקו"ם