עמירן דביר: 'תראה את מסירות הנפש שלנו'

פרשת השבוע ״שמיני״ מתחילה ב״ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל״.

הגמרא במסכת מגילה (י:) אומרת: ״תניא, אותו היום היתה שמחה לפני הקב״ה כיום שנבראו בו שמים וארץ״ והגמרא ממשיכה ומסבירה שלומדים זאת ממה שכתוב פה ״ויהי״ כמו שכתוב בבריאת העולם ויהי ערב ויהי בוקר, מזה לומדת הגמרא שהקב״ה שמח ביום השמיני כמו ביום שברא את עולמו, והשאלה הנשאלת היא למה? מה הקשר בין תחילת פרשתנו לבריאת העולם.

עוד כתוב בבראשית רבה שבעת הקמת המשכן אמר הקב״ה שנדמה בעיני כאילו באותו יום בראתי את עולמי כיוון שכבר מתחילת בריאת העולם נתאווה הקב״ה ליחד שמו וקדושתו בעולם ע״י המשכן עצמו, ועדיין צריך להסביר מה הקשר בין בריאת העולם והקמת המשכן.

2:

את התשובה אפשר למצוא בסוף מסכת מגילה.

המשנה שם אומרת שב״מעמדות״ (היו בבית המקדש 24 משמרות של כהנים ולווים שכל משמר תפקידו היה לשרת שבוע אחד בשליחותם של שאר ישראל שנמצאים רחוק ושייכים לאותו משמר, ובשעה שבירושלים היו מקריבים בשם שאר ישראל את הקורבנות, ישראל שבאותו משמר שנמצאים רחוק מירושלים היו מתאספים בעריהם ומתפללים שם על קרבן העם שיתקבל ברצון והיו מתענים וקוראים בתורה) היו קוראים במעשה בראשית, והגמרא מסבירה מדוע דווקא במעשה בראשית, שאלמלא מעמדות לא נתקיימו שמיים וארץ שנאמר ״אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי״.

אברהם אבינו ביקש מהקב״ה הבטחה שלא יקרה שוב כדור המבול גם אם שמא ישראל יחטאו, ועל זה הקב״ה הבטיח לו שע״י שעם ישראל מקריבים קורבנות יש להם הבטחה שהעולם ימשיך להתקיים, ובזמן שאין בית המקדש קיים ע״י שקוראים בסדר קורבנות מעלה להם הקב״ה כאילו הקריבו קןרבנות ומוחל לעם ישראל על כל עונותיהם.

3:

אם כן עכשיו מובן הקשר בין תחילת פרשת שמיני לבריאת העולם.

כשברא הקב״ה את העולם, חיכה לרגע שבו ישכין את שמו בתוך בני ישראל, וזה קרה בדיוק כאן בתחילת הקרבת הקורבנות במשכן שרק מעכשיו שוכן הקב״ה ביננו. אז הנה לנו, ויהי ביום השמיני, הוא היום שחיכה לו הקב״ה מאז בריאת העולם וזאת הסיבה שקוראים ב״מעמדות״ שהם בעצם קורבנות התמיד שבאים בשם כל עם ישראל את מעשה בראשית.

4:

אגלה לכם סוד קטן מאחורי הקלעים של טור זה.

קורה לי לפעמים שכדי להיות בטוח שאני צודק במה שכתבתי ושלא אבוא חס ושלום לידי תקלה, מתקשר אני למורי ורבי הרב בנימין מילצקי, כדי לקבל גושפנקא לדברי, וכך עשיתי גם במוצ״ש זה כדי לעבור איתו באריכות על נושא ה״מעמדות״.

את נושא זה למדנו בחברותא יומית הרב מילצקי, אחי היקר אריק ואנוכי במסכתות תענית ומגילה.

בסוף שיחתנו חידש לי הרב מילצקי חידוש יפה בשם המהר״ם שיק שהיה תלמידו של החת״ם סופר.

לקראת סוף פרשת שמיני בפסוק מ״ב כתוב ״כל הולך על גחון..״ והאות ו׳ במילה גחון כתובה בו׳ רבתי באות גדולה כדי לסמן את חצי התורה באותיות.

רש״י הקדוש על המילה גחון מסביר ״זהו הנחש שנופל על מעיו״ ושואל המהר״ם שיק מדוע משתמש רש״י דווקא בלשון ״מעיו״ ולא בטנו? ועוד שהרי אונקלוס תרגם ״כל דמתהלך על מעוהי״ ורש״י היה צריך לכתוב ״כמו שתרגם אונקלוס״ ולא היה צריך לחזור ולפרש גם ״מעיו״.

ומתרץ המהר״ם שיק שלרש״י היה חשוב לשים את האות מ׳ בפרושו על המילה שבה נמצאת האות שהיא חצי התורה כדי שבמילות רש״י על התורה תצא המילה ״אמת״.

האות הראשונה ברש״י על התורה היא האות אל״ף,

שכך רש״י מתחיל את התורה ״אמר רבי יצחק..״

והאות האחרונה של רש״י על התורה היא תי״ו ״יישר כחך ששברת״.

אז הנה לנו האות מ׳ של רש״י על המילה גחון שבה נמצאת האות של חצי התורה, ״מעיו״ ,מצטרפת למילה ״אמת״.

5:

ריגש אותי במיוחד מסירות הנפש של עם ישראל בנושא התפילות, למרות כל הקשיים שבתקופה זאת, כל אחד מישראל עושה מאמצים מיוחדים להתפלל במניין וכמובן בהשתדלות לעשות זאת רק על פי החוק ובלי חלילה להסתכן ולגרום שתפילתנו יהיו בבחינת טובל ושרץ בידו.

גם בשכונתי בגבעת שמואל כל השכנים עושים מאמץ גדול להתפלל שלוש תפילות במניין מרפסות, החזן והבעל קורא עומדים למטה וכל השכנים מצטרפים למניין מהמרפסות.

אבאל׳ה יקר, תראה איך עם ישראל מוסר נפשו כדי להתפלל בימים אלו, וידוע הדבר שתפילות הם כנגד קורבנות כמו שהבטחת לאברהם אבינו, אנא קבל אותם לרצון, מחול על חטאינו ושמור על כל עם ישראל ללא יוצא מהכלל, גם על אלו שלא זוכים להתפלל ואנחנו עושים זאת בשליחותם וגם אם שליחות זו היא ללא ידיעתם והלא למדנו שזוכין לאדם שלא בפניו.

שבוע מקסים ובריא לכולם,

עמירן דביר הלוי.