"עשירות הוא נסיון חזק מן העניות" כך כותב רבינו הפלא יועץ, וממשיך ומסביר את הסיבה: "כי הוא מעתד לכמה אסורין וכמה רעות, וצריך זהירות יתרה ושמירה רבה לבלתי רום לבבו מאחיו ובל יענה עזות" המצב של עשירות זה מצב של גאווה, זה מצב של הכסף יענה את הכל, וכולנו יודעים כמה שחיתות ורוע יש סביב אנשים עשירים כמובן שבתוכם יש את אלו שיראת ה' היא אוצרם האמיתי וזה מה ששומר עליהם לבלתי יחטאו.
עושר פירושו הון ורכוש רב. במשמעותו הבסיסית מתייחס העושר לאדם, ואדם עשיר הוא מי שלרשותו הון ורכוש רבים במידה ניכרת מהנדרש לקיומו. במשמעות רחבה יותר מתייחס המושג לקבוצה רחבה יותר של אנשים, כגון קהילה עשירה או תאגיד עשיר, ובמשמעות זו מדובר בקבוצה שעומדים לרשותה הון ורכוש רבים בהשאלה משמש המושג לתיאורו של שפע, לא בהקשר של הון, למשל ציור עשיר בצבעים, צליל עשיר וכדומה. והיות שכך ניסיון העושר איננו מתייחס בהכרח רק לבעלי ממון אלא גם לאלו ששאלו את מושג העשירות שלהם והוא משרת אותם בתחומים נוספים.
העשיר חש שאיננו צריך לתת דין וחשבון לשום אדם (ולרוב גם לא לעצמו) הוא ייהנה מעושרו כראות עיניו והחלטתו הבלעדית ולא יתן לאיש להחליט עבורו, ובכך מאבד העשיר את המצפון ואת הערכים, והופך להיות בלתי חברתי ובעיקר בלתי אנושי, לעומתו העשיר שימשיך את חיו ברגילות כאדם מן המניין על אף עושרו שם תימדד גדלותו וערכו, וכפי הידוע בהנהגות של גדולי עולם שנהנו ממני השולחנות שעל אף עושרם נהגו ככל האדם ושם אתה מוצא את גדלותם!
לאמתו של דבר כל יהודי הוא עשיר, לכל יהודי יש ספר חוקים מכובד הכולל את התורה כולה, והיא שלו! הוא בוחר בחופשיות איך לעשות כל מצווה, הוא בוחר האם ומתי, והוא בוחר גם האם לשמוע בקול דברי חכמים איך לעשות את המצווה, זה עושר השמור לבעליו, ובעיקר אושר אינסופי, אך גם בתוך עושר זה יכול האדם לאבד כל צלם אנוש ולהפוך בחסות שמירת התורה כביכול למושחת וגם רוצח.
גם בתוך עולם התורה ואולי דווקא שם מצופה מהאדם התורני לא להתנהג כעשיר מושחת אלא כעשיר מתורבת, כעשיר אנושי, כעשיר חברתי, ואדרבא חמורה התנהגותו הבלתי מרוסנת על גבול המושחתת של האדם התורני מעשיר בממון, התורה איננה הון עצמי, התורה היא סם חיים ואם לא זכה להשתמש בה כפי הוראותיה נעשית היא לו סם המוות. ובעת צר ומצוק זה נבחן, כי אז היא שעת המבחן האמתי לחיי התורה הערכיים.
בתקופה זו עם ישראל והעולם כולו הבין שהדרך היחידה לחיים היא ב "אין עוד מלבדו אפס זולתו"!!! ורק בורא עולם יכול להושיע אותנו, ואם כל זה מצווים אנו על ההשתדלות לשמוע בקול הרופאים ובקול גזירות המלכות במיוחד שזה בגיבוי גדולי התורה למען בריאות העם, אין מקום להימלט מעמידה איתנה בציות מוחלט על כל הוראה והוראה הניתנת בימים אלו, אין מקום לשרירות הלב ולחשיבה עצמאית, מחשבת היחיד בטלה ומבוטלת מול הוראות חרום אלו, כל מעשה שאיננו ע"פ ההוראות בימים אלו, הוא מעשה של שחיתות על גבול שפיכות דמים.
כל המצוות שכל חיינו אנו מוסרים נפש עליהם - תפילה במנין, כיבוד הורים, תלמוד תורה, ועוד , אם נעשה אותם עכשיו בצורתם כתמיד ושלא לפי ההנחיות, במעשה זה הננו מקבלים תעודת רוצחים במזיד וחייבים אנו בדיני אדם ובדיני שמים (המלצה לכל היתומים לתבוע את הרוצחים!)
איזה טעם יש לתפילה במניין של רוצחים?? איזה שער בשמים תפילה שכזו אמורה לפתוח?? איזה לימוד תורה לשמה זה כשמתכנסים בניגוד להנחיות- נהפכה לו לסם המוות!! איזה הגיון יש להגיע להורים או להביא הורים מערים אחרות כשאתה מסכן את ילדיך שלך או את אזור מגוריך, הלזה התכוונה התורה למען יאריכו ימיך?!
כל "מסירות נפש" לקיום מצוות אלו בתקופה זו שורש קיומם היא מנקודת העשירות הבלתי אנושית הקיימת באנשים מסוימים או בקבוצות שונות אין זה כי אם שורש פורה ראש ולענה. מבחן זה בתקופה שכזו מעיד מהי יסוד מטרת קיום המצוות של כל אדם, האם הוא מקיים את מצוות הבורא או את מצוותו שלו, האם הוא מכופף את התורה אל הערכים שלו ואל הבנתו שלו או שהוא מתכופף ומתעלה לדרישות התורה, ההבדל ביניהם היא עבודת אלוהים או אלוקים.
להבדיל אלפי הבדלות בפרשת השבוע אנו פוגשים את מותם של קדושי עליון נדב ואביהוא בנותנם אש ועליה קטרת- אש זרה לפני ה'- פרשה זו נדרשת יפה בביאור הרש"ר הירש על התורה, ותמצית דבריו:
"במסגרת עבודת הקורבנות אין מקום לשרירות סובייקטיבית, אפילו קורבנות הנדבה חייבים להעשות במסגרת הצורות שנקבעו להם, כי מקריבי הקרבן מבקשים קרבת אלוקים אך זו לא תושג אלא על ידי שמיעה בקול ה' וקבלת עול מצוותיו הנה זו הנקודה המבדילה בין יהדות לאלילות האלילות מבקשת לשעבד את האל בקרבן למען יעשה את רצון האדם ואילו אשי ישראל משעבדים את האדם לעבודת ה' למען יקבל על עצמו עול מצוותיו משום כך כל הקורבנות עשויים על פי מתכונת של מצוה והמקריב נודר לעשות את המצוה נר לרגליו משום כך קרבנות הבדויים מלב האדם חותרים תחת אותה אמת, שהקרבן בה לתת לה ביטוי, הם משליטים סובייקטיביות שרירותית תחת השמיעה בקול ה' וקבלת עול מצוותיו, הננו מבינים אפוא את מות בני אהרן, מותם בשעת חנוכה ראשונה של המקדש היא אזהרה לכל הכהנים שלעתיד, הוא מוציא כל שרירות מתחום המקדש, שכל עצמו איננו אלא מקדש לתורה!"
אין מקום לחשיבה עצמית, אין מקום לשרירות הלב גם כשהוא מתפוצץ לביצוע רצון ה', התכופפות זו הינה האמירה הברורה הנני עושה רצון ה', ואי התכופפות זו הינה אמירת הנני עובד את עצמי ומכופף את התורה לרצוני!
הכותב הינו ראש בית המדרש ברקאי חיספין