בשביעי של פסח, נוהגים לערוך סעודה מיוחדת, המכונה: "סעודת הבעל שם טוב הקדוש", ולספר את סיפור נסיעתו של הבעל שם טוב הקדוש לארץ ישראל, ונס הצלתו, וחזרתו בחזרה למז'יבוז'.
הבעל שם טוב הקדוש, בתו אדל ותלמידו ר' הירש, שכרו עגלה ויצאו ממז'יבוז' לכיון איסטנבול, כדי להפליג משם בספינה לארץ ישראל.
הם הגיעו לשם ממש בערב חג הפסח, ונשארו שם לחגוג את ליל הסדר.
ידוע סיפור הישועה שהגיע ליהודי איסטנבול בזכות הבעל שם טוב הקדוש, שביטל להם גזרה קשה שגזר עליהם הסולטן מושל טורקיה, ולא המקום להאריך כאן.
ביום ראשון של חול המועד פסח, הבעל שם טוב הקדוש ומלוויו עלו לספינה, והספינה הפליגה לדרכה, אך מיד אחר הפלגתה החלה להשתולל רוח סערה בים, עד שהספינה חישבה להישבר, אדל - בתו של הבעל שם טוב הקדוש - נפלה לים, וניצלה בדרך נס.
הרוח נשבה בחוזקה ונשאה את הספינה ללא דרך וללא כיוון בערך שני ימים ברציפות, והבעל שם טוב הקדוש הצטער מאוד, עד שנגלה אליו רבו אחיה השילוני, והראה לו באיזה עולמות הוא נמצא עכשיו [והיו נמצאים אז בבחינת שמות 'אהיה' וצירופי 'אהיה'], והתחזק הבעל שם טוב הקדוש בליבו למתק את הדינים בשרשן.
ביום השלישי שקטה הסערה, ובזמן קצר לאחר מכן הגיעו לאי שלא היה מוכר לרב החובל.
הבעל שם טוב הקדוש ומלוויו ירדו מהספינה כמו כל הנוסעים כדי לסייר באי, ותעו בהליכתם באי, ולא הצליחו למצוא את הדרך חזרה לספינה.
ביום אחרון של פסח, כשהם הולכים באי אנה ואנה, התנפלו עליהם שודדים שלא הבינו את לשונם, אסרו אותם בעבותות והתכוננו להורגם.
השודדים התיישבו לסעוד את לבם, והניחו את הבעל שם טוב הקדוש, את ר' צבי ואת הצדקת אדל כבולים זה ליד זה.
או אז התעורר ר' צבי ופנה לבעל שם טוב הקדוש ואמר: מה אתם מחשים? עשו איזה פעולה כדי להינצל כפי שאתם תמיד רגילים לעשות.
אמר לו הבעל שם טוב הקדוש: האמן לי, כי עתה איני יודע מאומה כי ניטלו ממני כל המדרגות. אולי אתה זוכר איזה דבר אשר למדתיך? הזכר לי.
אמר לו ר' צבי: גם אני איני זוכר מאומה, זולת אותיות הא"ב בדרך הפשוטה.
אמר לו הבעל שם טוב הקדוש: מה אתה מחשה? קרא לפני את אותיות הא"ב.
התחיל ר' צבי לקרוא לפני הבעל שם טוב הקדוש את האותיות כפשוטם: א' ב' ג' ד'... והבעל שם טוב הקדוש עונה אחריו, בקול ובהתלהבות עצומה - כדרכו בקודש, עד שחזרו אליו מדרגותיו.
לפתע הם שמעו קול פעמון, וראו את הקפטן הזקן ואנשי חיל אשר עימו, וכאשר השודדים ראו אותם, נחרדו וברחו לדרכם, והקפטן שחרר אותם מכבליהם והובילם בחזרה לספינה.
עוד באותו היום יצאה הספינה מהאי, והגיעה בחזרה לאיסטנבול. היה זה ביום האחרון של חג הפסח, והבעל שם טוב הקדוש ומלוויו ירדו מהספינה על אדמת איסטנבול, לחיים טובים ולשלום, ונתנו לבעל שם טוב הקדוש יין חזק מאוד ושתה ממנו הרבה, והמליץ ע"ז באומרו: "אש אוכלה אש".
עתה ידע הבעל שם טוב הקדוש בצורה ברורה, כי מן השמים מעכבים את בואו לארץ ישראל, ולאחר חג הפסח חזר למז'יבוז' בחזרה (ישנם כמה גרסאות לנס ההצלה).
התפילה בזמן קטנות מוחין
הסיפור הזה מהווה השראה, מה ניתן לעשות כשמגיעים לתפילה במצב של "מוחין דקטנות".
לפעמים מגיע זמן תפילה, וה'דעת' לא איתנו: אנו מגיעים פיזית לתפילה, אבל לא מצליחים באמת להיות 'נוכחים', המחשבה טרודה ולא מרוכזת, ולא מרגישים שמצליחים באמת להתחבר לתפילה. או שאנו מרוכזים בתפילה, אך מחפשים עצה, איך לחזק את הקשר והדבקות לקב"ה דרך התפילה.
סוד הדבקות באותיות התפילה
בסיפורנו, ר' צבי זכר רק את אותיות הא"ב, והתחיל לומר אותם בדרך הפשוטה, והבעל שם טוב הקדוש חזר אחריו בקול ובהתלהבות עצומה כדרכו בקודש, עד שחזרו אליו מדרגותיו.
במצב שקשה להתפלל בכוונה, העצה היא: להסתכל ולהתרכז בסידור, לקרוא את אותיות התפילה אחת לאחת, לקרוא את המילים מתוך עיון בסידור, כפי שלימד הבעל שם טוב הקדוש, שהאדם ידבק באותיות התפילה: "צריך לדבק את עצמו בשטר, שהם האותיות הכתובין בספר, שנקרא שטר, בין באותיות התורה בלימודו, בין בתפילה" (עפ"י 'בן פורת יוסף').
עצות נוספת לריכוז בתפילה
נתינת צדקה לפני התפילה "צדק יהלך לפניו" – סגולה להצלחה בתפילה.
לפני התפילה, יבקש מהקב"ה חיזוק וסיוע, שיצליח להתפלל בכוונה.
האדם יתבונן בגדלות ורוממות הבורא, ומנגד, באפסיות האדם, וכך יוכל להתפלל מתוך יראת ה'.
האדם יכול לדבוק בה' יתברך בתפילה, אם יחזק לעצמו את האמונה, ויאמין ש"מלוא כל הארץ כבודו", 'ואין אתר פנוי מיניה'.
להשתדל להתפלל מתוך שמחה כי: 'אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה', אם אין שמחה - אין שכינה, השמחה מעלה את האדם והתפילה, להיכלות גבוהים, ותקובל תפילתו.
האדם צריך לעורר את הגוף תחילה, כדי שיאיר בו כוח הנשמה, ולכן, בתחילת התפילה כדאי לאדם להתנועע, והדבר יעזור לו להצליח להגיע להתעוררות גדולה.
כאשר האדם ינענע את עצמו, יחשוב: 'למה אני מנענע את עצמי? כי מסתמא שהשכינה בוודאי עומדת לנגדי, ומכוח זה האדם מסוגל להגיע להתלהבות גדולה בתפילה.
לשמוע את המילים שקורא: "וצריך לשמוע בכל תיבה מה שאומר, שהשכינה היא עולם הדיבור", ולכן, צריך להוציא את המילים בבהירות, וזה עושה לקב"ה נחת רוח גדולה (הזוהר הקדוש פר' פינחס).
להשקיע בתפילה כוחות הגשמיים: לשים את הכוח הגשמי בדיבורי התפילה, וכך ללכת מאות לאות עד שהאדם שוכח מהגשמיות, ויחשוב האדם, שהאותיות מצטרפות ומתחברות זה עם זה. וזהו תענוג גדול, וכמה שהאדם מרגיש תענוג מדברים גשמיות, מכל שכן, כמה גדול ועצום - התענוג שאדם מקבל ברוחניות.
בכל דבר שעושה - לא להרבות בדקדוקים, כי הדבר מביא לאדם עצבות, ולא עושה לקב"ה נחת רוח, מכיון שהדבר גורם לאדם להפסיד את הדרגות שיכל להשיג, לולא הדקדוקים.
לא להכנס לעצבות, אפילו שלא הצליח לכוון בתפילה - כפי רצונו, העצבות היא עצת היצר הרע, העצבות היא לא עבירה, אך בכוחה – לבטל מהאדם לעשות הרבה מצוות, אם כן, היא גרועה יותר מהרבה עבירות.
התפילה בכוח ושמחה גדולה, ממעטת מהאדם את המחשבות הזרות.
האדם שמגיע לתפילה עם רצון, הקב"ה בוחן כליות ולב ומעריך ומתחשב ברצון ובכוונתו הטובה, חייב לזכור, שהקב"ה רוצה את הרצון של האדם! ורחמנא ליבא בעיי, ולכן, ההשתדלות שלנו – ההצלחה בידיו של בורא עולם, והכלל הזה נכון גם ברוחניות ובכל עבודת ה'.
אם האדם מצליח להתפלל רק בכוונה מועטה, יתחזק להמשיך את התפילה, אפילו במצב הזה, כי גם זה – רצון ה', ואפילו כזאת תפילה יכולה להביא את האדם, שיוכל להגיע לדבקות גדולה.
לפעמים הקב"ה רוצה להעלות את האדם בדרגה, ובשביל שיוכל לעשות זאת, הוא צריך קודם להפיל אותו ממדרגתו הקודמת, ורק כך, האדם יכול לבוא למדרגה גבוה יותר.
האדם צריך לא לחשוב, ולא להכליל או להחליט, שבגלל שהיום לא הצליח להתפלל בכוונה, ככה יראו התפילות הבאות שלו בעתיד, אלא, הוא צריך לזכור שמדובר רק ב'ירידה' זמנית.
אל לאדם לומר, כרגע, אני לא יכול להתפלל מתוך בכוונה, אז, לא אתפלל בכלל, אלא, יתחיל את התפילה, וההתלהבות תגיע לאט לאט.
אדם שיש לו עיכובים בתפילה, שידע, שהתפילה שלו חשובה מאוד בשמים, ולכן, השטן מנסה לעכב אותה!
האדם צריך לזכור, שלפעמים ניתן לשטן רשות לעשות לאדם צער גדול, כדאי לנסות אותו, ולכן, צריך לדעת, המצב הזה גם הוא - משמים, וכך, לא יפול לעצבות יאוש, או לכל רגש שלילי אחר.
אחד המאפיינים של תפילה בדבקות היא, שהאדם מאריך בתיבות מסויימות שמעוררות אותו לקב"ה, ומחמת הדבקות, הוא לא רוצה להיפרד מאותם התיבות. ואם קורה לאדם כך, שידע, שהתפילה בדבקות גדולה, מכניסה אותו לעולמות עליונים, ותקובל תפילתו לרצון בפני שוכן מרומים.
כלל שחשוב לזכור: כאשר האדם מתפלל תפילה אחת בכוונה הראויה, התפילה הזאת מעלה את כל התפילות שהאדם התפלל בלי כוונה. התפילות בלי כוונה לא הולכות לאיבוד, אלא, הם ממתינות לתפילה אחת טובה, שיתפלל האדם, והתפילה הזאת תעלה את שאר התפילות לפני כיסא הכבוד, והם יפעלו את פעולתם.
ליקטנו כאן חלק מהעצות שנותן הבעל שם טוב הקדוש בצוואתו, עצות אלו יכולות לעזור לאדם להתפלל עם יותר ריכוז וכוונה, והדברים נכתבו בצורה פשוטה, בלי חלק ההסברים גבוהים (ותן לחכם ויחכם... ).
הבעל שם טוב הקדוש, בסיום דבריו אלו במילים: "כל מה שכתבתי, הם כללים גדולים, ונחמדים מפז רב, כל דבר ודבר הוא - כלל גדול".
הכללים הללו נכונים, הן לתפילה, והן ללמוד תורה, וכל אחד יקח מהכללים, מה שמתאים לאופיו אישיותו ומצבו העכשווי.
יהי רצון שנזכה להתפלל מתוך אהבת ה' ודבקות באורו יתברך, ויעלו כל תפילותינו לרצון לפני שוכן מרומים, אמן.