תלמידים – ילדים שלי די בכל אתר ואתר. כולנו מתמודדים עד מאוד בימים הללו, גם אני כמוכם ואתם כמוני 'יצאנו לחירות' מהרחוב ונכנסנו לארבע אמותינו 'לחיות את המשפחה'. אלא שלא תמיד זה קל ולא תמיד זה נח, וכולנו מחפשים תכסיס נוסחה או סגולה לצלוח את הימים הללו ברוגע ונחת, להישאר בריאים בגופנו ונפשנו. כיצד עושים זאת?
אז הנה לפנינו נוסחת פלא אמיתית בדוקה ומנוסה! נוסחה קשה עד מאוד לביצוע אם לא מתבוננים, וקלה מאין כמותה עם טיפה חשיבה. אני בטוח שלאיכותיים כמותכם זה יהיה קל שבקלים, וכולנו נצא מאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה.
הנה לא מכבר חווינו את הלילה הנפלא את 'ליל הסדר', ליל שמורים ארוך ומורכב מלא בפרטים, מצד אחד בהכנסה לפה - מצוות אכילה ושתיה מרובות, ומצד שני בהוצאה מהפה - מצוות הלל והגדה, כאשר את כל המכלול הזה מכנים 'ליל הסדר'.
ובואו נבדוק כמה באמת מסודר הוא ליל הסדר הזה. והנה, אם נעקוב היטב נגלה, כי לא ממש... והעובדות הבאות יוכיחו:
- הלא עוד לפני שהתחלנו את ההגדה, כבר שאלו אותנו הילדים ארבע קושיות, ולא סתם קושיות ילדותיות, קושיות אמיתיות המוזכרות במשנה שבתלמוד - שאף מי שאין לו ילד קטן אשתו שואלתו או שהוא שואל את עצמו, שאלות על אופן ההתנהלות במערכת הלילה הזו, והתשובות על קושיות אלו הן כלל לא פשוטות... אז איך אפשר לקרא לזה 'סדר'?
- כל זאת מבלי שהזכרנו את הסודות הגנוזים והעליונים שיש בליל הזה, שמי שקצת מבין בנסתרות רואה בעליל, שבלילה הזה הכל הפוך לחלוטין מהסדר הרגיל מבחינת הפעולות והתיקונים שעושים בלילה זו?
האם אין זה פלא שלמכלול מנהגים לא שגרתיים ולא מובנים וודאי בלתי נהוגים באף הזדמנות אחרת, נקרא לא פחות ולא יותר - 'סדר'?
ובכן, בשביל להשיב על כך תשובה, אשתף אתכם אהובַי באנקדוטה אישית, על ידה נבין תובנה חדשה במושג 'סדר'.
אחד מתלמידַי-ילדַי מעולם הקירוב - מהמיוחדים שבחבורה - ולצורך הענין קוראים לו ליאב, ראיתי אצלו הנהגה מופלאה שלימדה אותי הרבה, ובה אני רוצה כעת לשתף את כולנו...
לא אחת קוראים דברים שלא כל כך מסתדרים עם מה שחושבים או רוצים. וכאשר זה קורה, באופן רגיל בן אדם מתמרמר / כועס / מצטער / מתעצב / רוגז, וכל שאר התנהגויות לא רצויות. אולם הוא ליאב המתוק, לא כך! כאשר קורה אצלו דבר לא כשורה, הוא מגיב ואומר שני מילים קסומות שכאילו פוטרות את כל הבעיות: 'הכל בסדר'!
הא? תופעה חדשה. אנחנו רגילים ש'הכל בסדר' אלו מילות הסמוכות ודבוקות לשאלת 'מה נשמע'? כאשר התשובה היא 'ברוך ה' הכל בסדר' - והכוונה היא למה שכן טוב ולמה שכן הולך בסדר. אולם כאן אני שומע דבר חדש, כשמשהו לא הולך ודבר מה לא מסתדר, יש תקלה בתכנית ושיבוש בלוח הזמנים, תשובת ההרגעה לכך היא: 'הכל בסדר'.
בהתחלה לא נתתי ליבי לענין, והעברתי את המילים ליד אוזני בלי להתעמק בהם. אולם ככל שהדבר חזר על עצמו, שמתי לב לתופעה מאוד מעניינת. מילים אלו לא רק שנאמרו, אלא הם אף פעלו! כאשר הילד שלי היה אומר 'הכל בסדר', הוא אמר את זה עם סוג של קריאה פנימית, של השלמה ותובנה: שמה שקרה זה לא בדיעבד ובלית ברירה, אלא שהכל בסדר - בסוג של לכתחילה! ושהוא כלל לא מבקש משהו אחר מעבר למה שנגזר שכך יהיה, כי זה בסדר!!!
נפעמתי, והתחלתי לחשוב ולהעמיק, מה מיוחד בצמד המילים הכל כך מתוקות ומרגיעות הללו 'הכל בסדר'?!
ובסיעתא דשמיא, עם החשיבה נפלה בי ההארה וההבנה, ולפתע זה נהיה כל כך פשוט. מורַי ורבותי, רעַי וידידַי, ילדַי ותלמידַי, דעו גם דעו, הכל בסדר! כי יש סדר לעולם, יש מנהיג לבירה, יש מי שקובע מה יהיה, מתי יהיה, כמה יהיה, ואיך יהיה, והכל מכל כל יהיה אך ורק על פי רצונו של המנהיג הבורא יתברך, והוא זה שיקבע בכל פרט, בכל ענין ובכל זמן, מה יהיה ומה לא יהיה...
נמצא שכשאנו אומרים 'הכל בסדר', היינו 'הכל על פי הסדר העליון', על פי רצונו יתברך שיהיה דוקא הסדר הזה / המהלך הזה / ההצלחה הזו / הריווח הזה / ההכנסה הזו / ההוצאה הזו / התפיסה הזו / הפספוס הזה, הכל הכל לגמרי בסדר! מסודר ומתוכנן על ידי יוצר הכל.
ועוד נמצא על פי האמור, שאין כזה מושג לומר: אוי! זה לא מסתדר... או: אוי! חשבתי שיסתדר אחרת... לא ולא! הכל דווקא כן מסתדר הסתדר ויסתדר, לפי הסדר העליון.
הא למה זה דומה?
לילד המסתובב עם אביו בסמטאותיה הציוריים של צפת העתיקה, שם הם משוטטים ברחוב רבי יוסף קארו בינות לגומחות, בהם יושבים אומנים מכל קצוי תבל ומציירים ציורים שובי עין ולב. והנה עומד לו הילד ורואה צייר באמצע מלאכתו, כשהוא מצייר בחלקו העליון של הציור נוף הררי רווי בעצים מחטניים בעלי עלים ירוקים ושמש מפציעה מבניהם, ולמרגלותיהם בקתה מעץ מעוטרת בגג רעפים אדום ודלת עץ חומה, ושביל עפר תחום בחילוקי אבנים המוליך אל הבקתה. והנה בצד הדרך עומדת לה עגלה רתומה לשני סוסים, כשהצייר עומד כעת ממש באמצע הציור של העגלה.
הילד מתבונן מקרוב, איך הצייר לוקח צבעים מהשפופרות המונחים לפניו בכן הציור, מערבב אותם בתמהיל מיוחד שייתן לו את אפקט הגוון הרצוי, טובל בו את המכחול ומושך על הקנבס. והנה אבוי! לפתע הצייר כאילו נטרפה עליו דעתו, הוא לוקח שפופרת של צבע שחור-פחם, שופך לפניו, טובל את המכחול ובא למשוך אותו על הציור. הילד נחרד. ציור כל כך יפה, כל כך מרתק ואומנותי, למה לו להרוס הכל עם צבע שחור? כל העבודה תלך לטמיון! הילד מחכך בדעתו מה לעשות? מצד אחד הוא אינו יכול לשתוק על עוול שכזה, אך מצד שני גם לא נעים לו להעיר לצייר הנכבד היושב שם בארשת חשיבות. לבסוף הוא מושך לאביו בידו וזועק לו בלחישה: אבא! תאמר לו לצייר הזה, מה הוא עושה? למה הוא הורס ציור כל כך יפה?! למה על ציור כל כך מושקע וססגוני הוא מורח צבע שחור?
האב מחייך לבנו המתוק ואומר לו: בני! לפעמים בשביל שציור יצא יפה ומושלם, צריך גם קצת צבע שחור. אנו עומדים כאן מהצד כאשר הצייר באמצע העבודה, ואנו לא מבינים מה הצורך בצבע השחור, כי אנו לא תכננו את הציור ואנו לא מבינים בחכמת הציור. אולם הוא הצייר–האומן, הוא זה שתכנן, הוא זה שמבין והוא זה שיודע כל פריט בציור מה צבעו ומה מקומו, היכן יהיה כך והיכן לעשות אחרת, מה טוב למרוח פה ומה נכון לטשטש שם!
הילד הנבון הבין ונרגע.
כך ממש בכל ענייני עולם! לא אנו בראנו את העולם ולא אנו תכננו אותו, לא אנו מבינים בו ולא אנו המסוגלים לראות את המפה בכללותה - בקושי אנו רואים את ד' אמותינו וגם את זה לא תמיד אנו רואים נכון. כיצד אם כן נבקש להבין מה שנשגב מבינתנו?!
אולם כן אנו יודעים שיש לנו אבא, ולא סתם אבא, אלא אבא שהוא מלך. ולא סתם מלך, אלא מלך מלכי המלכים, שעליו אנו סומכים ונשענים, ויודעים שהוא עושה הכל לפי התכנית השמימית העליונה, שאין בה סטייה ולו במילימטר מהתכנית המקורית הראויה והרצויה.
נמצא שבאמת כל מה שיהיה ושלא, כל הצבעים כולם, הלבן והשחור האדום והאפור, 'הכל בסדר'! הכל על פי הסדר העליון של מלך מלכי המלכים אבינו שבשמיים.
וזהו בדיוק ליל הסדר!
הנה, נתנו לנו כמעט 367 לילות בשנה לסדר אותם איך שאנו רוצים, ואולי אנו מסדרים אותם בסדר שונה סדר משלנו. אולם לילה אחת יש בשנה, שבה בורא עולם וחכמי ישראל הם אלו שקבעו לנו היאך לסדר אותו. אז זה אולי לא מסתדר עם הסדר הרגיל שלנו - עם השכל הפעוט שלנו, אולם 'ליל הסדר', זה הסדר שלו יתברך, הלילה הזה להשם!
ולא רק בענייני ליל הסדר כך הוא הדבר, אלא בכל מצוה וענין. אם אנו מנסים להתאים את התורה המצווה וההלכה לרצוננו, לנוחות שלנו ולצרכים שלנו, זה אולי טוב לסדר שלנו - אך זה היפך הסדר העולמי של בורא העולם. אולם אם אנו מנסים להתיישר ולהסתדר לחיות מדויק יותר על פי רצונו ומצוותו, הרי שאנו נכנסים לקו המשווה ולסרגל היושר של הסדר הנצחי של נותן התורה.
אהובים שלי!
בימים האלו שאנו מתמודדים עם סגנון חיים חדש ועם תמורות לא שגרתיות כלל, כולנו מסתופפים בתוך בתים לא גדולים, עם משפחה שיש בה כל מיני גילאים, רצונות וחשקים מגוונים, סוגי תאבון שונים והעדפות שונות, ולפתע כמעט בכל שעות היום אנחנו סביב כולם וכולם סביבנו - עד כדי כך שסוף סוף מבינים למה בורא העולם ברא את השינה בכדי שבימים של הסגר יהיו גם כמה שעות של שקט - אולם בכל אופן במשך היום ההתמודדות לא פשוטה והרגלי הנוחות שהיו לנו עד כה לא עומדים בזה וכמעט שנעלמו.
והנה, אם אנו נרגז ונרטון, נכעס ונקצוף, הלא זה יחזור אלינו בבומרנג, אנו נקבל משוב זהה מבני הבית בכפל כפליים. כך גם אם נתלונן, נבקר ונביע אי נוחות על כל מה שנראה לנו כלא מסתדר, הלא, הילדים, הבן זוג וכל השאר יתרגלו וילמדו לדבר באותו מטבע לשון ובאותה שפה...
אולם מאידך, אם בימים אלו נתַרְגל את עצמנו להשתמש בצמד המילים המבורך - 'הכל בסדר'! כן כן, לא בשפה רפה ולא עם סימן שאלה, אלא עם סימן קריאה! הלא בכך נרגיל את כל השומעים והמאזינים היקרים ובראשם בני הבית, כי יש מי שמסדר את הדברים ושום דבר אינו חריג, שום דבר לא גלש מהסיר ולא סטה מהפסים, הכל בסדר גמור! ובכך גם הם - בני הסביבה שלנו, יתרגלו להעביר ולדלג, להמשיך ולהתקדם, בלי להתעכב על כל פרט וכל חסרון מצוקה או הטרדה. כי אם זו התכנית, אז זה מה שהיה צפוי וזה מה שנקבע, כך שהכל הכל בסדר!
האם לא נשפר בכך את איכות החיים? האם לא תכנס לביתנו אוירה חדשה ומרעננת, טהורה יותר ונעימה בהרבה?
ואגלה לכם ילדַי-תלמידַי סוד גדול: ברגע שצמד המילים המתוק הזה יהיה חלק מהתפיסה שלנו - קרי כשעונים 'ברוך ה' הכל בסדר' שוב אינה עוד תשובה לקונית, אלא יש בה כוונה רבה והיא: 'ברוך ה', הכל בסדר העליון שסידר תיקן וגזר אומר הבורא יתברך', אם כך נעשה נחשוב ונאמין, אנו נדלג על כעסים רבים, אנו נצלח משברים, אנו נהפוך לוותרנים שמחים ומאושרים, אנו ניכנס לתוך הסדר הנפלא שסידר לנו בורא עולם, אנו לפתע לא רק נאמר אלא נחוש כיצד 'הכל בסדר'!
ובואו נסתכל נא סביבנו בעת הזאת ונגלה, אוהו כמה סדר יש בעולם, אולם סדר שאינו תלוי לא במקומות ולא באנשים, לא בסטטיסטיקות ולא בהסתברויות, סדר שרק הוא בורא העולם המשחק עם עולמו כרצונו, הוא שקבע סדר עולמי חדש! על פיו יהיה הכל מתחילה ועד סוף.
ואגלה את אוזנכם מה קרה במשפחתי הקרובה ואפילו קרובה מאוד.
ברגע שהתחיל לו הנגיף להסתובב, אחד הראשונים שהתעשת לשמור על כללי הזהירות, היה זה מור אבי שליט"א. הוא סגר את דלתי ביתו וּנְעלם, אין יוצא ואין בא! לקיים מה שנאמר בנביא ישעיה (פרק כו פסוק כ) 'לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך, חבי כמעט רגע עד יעבור זעם'. והנה כמה שאבי זהיר וכל מי שמכיר אותו יודע כמה הוא זהיר, לא עברו ימים מועטים והנה הוא מרגיש חלש מאוד ותופעות מתופעות שונות, הוא מזמין ממד"א בדיקה, ובמקום זאת מגיעים הצלה ואמבולנס ומפנים אותו לבית החולים - שם הוא שוהה יום שלם ועובר בדיקות מקיפות ומשתחרר לבידוד בית. לאחר יומיים של המתנה מתוחה, מגיעה תשובה, כמובן... חיובית! מור אבי לצערנו נדבק ונמצא מאומת.
במצב שכזה כולנו בטוחים שאם נגיף הקורונה כל כך מדביק, והוא נמצא 24/7 בבית אחד עם רעייתו מרת אמי תחי', אין צל של ספק שבעולם שגם היא צריכה להיות מודבקת מאומתת, והלא מפת אחת הם אוכלים ומכוס אחד הם שותים.
הזמנו ממד"א בדיקה לאמא, אמרו לנו: יש תור! אבל אנו לחוצים לדעת מה לעשות? איך להתבודד ומה לטפל? ולהם במד"א יש לחץ עצום ובעקבותיו התור.
עברו ימים ארוכים, וסוף סוף בערב החג הם הגיעו. לקחו דגימה, וכל בני המשפחה בתוך תוכם בטוחים וסמוכים, ודאי אמא גם היא נדבקה ללא כל ספק. מהרהרים במחשבה ולא מוציאים בפה. והנה לפתע, חול המועד, יום שישי בבוקר, טלפון מקופת החולים, ומאחורי הקו בוקע לו קול רובוטי: גברת יקרה! רצינו לבשר לך, התשובה לבדיקת הנגיף היא... שלילית!
כחודש ימים עם קורונה מאומת ביחד בבית אחד, והתשובה שלילית. מי יכול להאמין?! אין כל הסתברות לתוצאה שכזו, וזה נוגד את כל מה שידענו עד כעת. אז נכון, אם אנחנו אלו שמסדרים את העולם והסטטיסטיקות שלנו הן הם הקובעות, אז באמת זה לא יתכן. אולם אם הבורא יתברך הוא בעל הסדר, אז אין כאן כל פלא, כי 'הכל בסדר'! בסדר שלו יתברך.
ודאי חובה גמורה להיות זהיר ולציית לכללים, כי בורא עולם הטביע טבע בעולם, ועל פיהם כל ההנחיות ורמת ההסתברויות, וכשלא נזהרים דַי, נהיים חשופים לחוק הבריאה. אבל עם הכל יש לזכור! כי למעלה מכל חוק ארצי, יש כח עליון המסדר את העולם כרצונו.
על ברכת 'שהכל נהיה בדברו' שמענו פעם? כן, בודאי שכן! הלא אנו אומרים אותה לפחות עשר פעמים ביום. אולם סליחה ידידי, השאלה לא היתה אם אנו אומרים את הברכה, אלא האם שמענו אותה? האם הטינו אוזננו לשמוע מה אנו אומרים? ובכן כך אנו אומרים: שהכל! נהיה בדברו!!! אין צורך להוסיף אף מילה.
בימים ההם בזמן הזה, יום שביעי של פסח באשמורת הבוקר, עם ישראל עוברים את הים ביבשה. האם יש לכך הסתברות? לא! הסטטיסטיקות נותנות כיוון אפשרי? לא! אבל זה קורה? כן! כי הכל נהיה בדברו! כי זה הסדר שבחר בורא העולם ליום שביעי של פסח, שביום זה כאשר משה רבנו ירים את מטהו, מי ים סוף במקום לזרום למטה יהיו ניצבים כמו נד, והים יהפוך ליבשה.
עם ישראל עוברים את הים, והמצרים כבר בפנים דוהרים אף הם בתוך הים ביבשה, אולם ברגע שאחרון היהודים עוזב את הים, הים שב לאיתנו וחומות המים שָבִים על פרעה ועל מצרים על רכבם ופרשיהם. כי זה הסדר שנהיה בדברו. נכון זה היפך סדרי בראשית, וזה היפך התפיסה השגרתית שיש לנו במוחנו, אבל זה הסדר הטוב ביותר שיכל להיות, עובדה!
אז לא תמיד אנו רואים את כל המפה, ולא תמיד אנו רואים את סוף התמונה, אבל אנו כן יודעים שאין צור כאלוקינו, והוא יתברך הצייר הגדול עילת העילות וסיבת הסיבות, הוא המתכנן היודע ועד, והכל מאתו יתברך בסדר מופתי שאין שני לו.
אין לי אלא לאחל לכם אהובַי וידידַי, שגם אצלכם וגם אצלנו כולנו יהיה הכל בסדר, שיהיו תשובות שליליות לנגיף ותשובות חיוביות לבריאות איתנה ששון ושמחה. כולנו נהיה מסודרים עם הילדים והם יסתדרו אתנו, כך שנוכל לומר בלב שקט 'הכל בסדר', ובלחישה נייחל שגם בינינו ההורים - בני הזוג הכל ילך למישרין שנוכל לומר לעצמנו: 'הכל בסדר גמור'.
כל זאת כאשר אנו מלווים בברכה מיוחדת מאבינו שבשמים: 'והשיאנו ה' אלקינו את ברכת מועדיך לחיים ולשמחה ולשלום, כאשר רצית ואמרת לברכנו...', הלא הוא יתברך זה שקובע מה יהיה, ואליו אנו מייחלים שיקבע שבעזרתו יתברך יהיה 'הכל בסדר'.
בהערכה באהבה ובברכה רבה
ובתפילה לישועה קרובה
הרב רחמים זיאת קצין