בשבוע של פסח גדעה הקורונה פתיל חייו של יהודי שאלמלא צניעותו המופלגת, בריחתו מכל כיבוד, היה כנראה נחשב לשיא מפורסם של שילוב חיובי, לכל הדעות, לחזונו של הרש"ר הירש.
פרופ' מרק שטיינר היה ממוצא אמריקאי "ייקה" והשתייך ממילא למגזר שאף גדולי ליטא כ"אחיעזר" ועוד "הכשירו" את שיטת ה"רב הצדיק" מפרנקפורט, "תורה עם דרך ארץ", לגביו. אלא שהמקטרגים טענו במידה מסוימת של צדק, שה"דרך ארץ," פגם בגדלות בתורה וביראת שמים.
ואכן בדורותינו התמעטו אלו שהצליחו בשילוב ברמה גבוהה דומה. לא כן היה פרופ' שטיינר. האיש היה ירא שמים מובהק ורוב צאצאיו היו לבני תורה גמורים, יונקים קדושה בין היתר באמצעות קירבתם האישית לכמה מגדולי הדור.
חלקם אף נשארו ממש בתחום ד' אמות של הלכה. ואף בנו של הנפטר זצ"ל, ד"ר הלל שטיינר יבדל"א, קרדיולוג בכיר – בן תורה תושב הר נוף, הוא דמות דיוקנו של אביו.
לא בהספד עסקינן אלא בהתפעלות מהרמה המדהימה של שלושה מרכיבים שהתקיימו אצל הנפטר שניתן לכנותו "הדגול".
א. הוא לא הסתפק בקביעת עתים לתורה או בלימודי "בקיאות" שטחיים. הוא צלל בעיון גאוני קונצפטואלי לעומקן של סוגיות מהחמורות בש"ס. הזדמן לי לשוחח אתו על חידושים נפלאים במסכת "לא ישיבתית" כמו עבודה זרה ועוד. חלק מדבריו פורסמו בכתבי עת תורניים כמו "מוריה" וכיו"ב.
ב. יראתו קדמה לחכמתו באופן יוצא דופן בנסיבות של עיסוקיו. זה התבטא בהקפדתו בקלה כבחמורה במצוות שמים ולא פחות מאלו שבין אדם לחבירו.
ג. הוא לא סתם עסק ב"דרך ארץ". שטיינר היה כנראה מהבולטים בעולם המדע כפילוסוף מוביל של המתמטיקה – תחום שמעטים מאד מסוגלים להשיג.
העידו עליו שהיה בין הבודדים שהבינו תיאוריות שנוסחו ע"י גדול המדענים בתחום, פרופ' קריפקי (בנו של רב) האמריקאי. לא במקרה, מיד כשעלה לארץ התמנה לפרופסור באוניברסיטה העברית ואף היה לראש החוג, בחינת "שושנה בין החוחים"; כידוע הפקולטה לפילוסופיה כללית לא הרבתה בהעמדת אנשי אמונה רבים, בלשון המעטה.
ואילו מרק שטיינר – הגאון מניו יורק, התחבב על כולם בנועם דרכיו, בחיוכו הנצחי שהמחיש עד כמה אינו מחזיק טיבותא לנפשיה. חבש כיפת קטיפה של "ילד טוב ירושלים", או קסדה כשרכב על כלי התחבורה הקבוע שלו – זוג אופניים (לא חשמליות). לימים יחבוש מגבעת ישיבתית בשמחת ילדיו.
פניו התמימות והטהורות, כשל נער צעיר, הקרינו חיבה לכל אדם. עמיתים חילונים מובהקים כמו ירמיהו יובל, חוקר שפינוזה הנודע, פרופ' ברינקר ובעצם כולם כיבדוהו והעריצוהו.
האחרון ביקש ממנו לברך "ברכת הגומל" במקומו לאחר ששרד ניתוח מסובך אך שטיינר לא נח עד שמשך את ברינקר שהבריא לבית הכנסת. בכל דרכיו קידש שם שמים במחיצת אנשים שמעט מאד, אם בכלל, היו מסוגלים לקרבם.
פרופ' שטיינר התקבל להרווארד אך העדיף ללמוד באוניברסיטת קולומביה בניו יורק כדי שיתוודע לרב גטינגר (חתן הרב ריף ותלמיד מובהק של הגר"י הוטנר) שהיה רב הקמפוס.
בהשפעתו הוא קטע את לימודיו ונסע לשנה ל"כרם ביבנה", שם היה לחביבו של הגר"י גולדוויכט ושמע את שיעוריו בעברית, עוד בטרם התפתחה מחלקה אמריקאית בישיבות ההסדר. הוא חזר לארה"ב לסיים את הדוקטורט בפרינסטון בחוג שהוקם ע"י אלברט איינשטיין.
בעלותו ארצה התחבר לרב אליעזרוב, לרב משה שפירא ועוד. בנו הקרדיולוג העיד על אבא שהיה "קונוסור", לאמור: כל דבר עשה ברמה הגבוהה ביותר. הוא לא הניח כמותו בשילובים ברמה כזו.
חיוכו החביב וחכמתו השקטה יחסרו מאד למשפחתו ולכל מכריו. דומה שדברי בעל ה"שרידי אש" (בחלק ד') על סגולת שיטת הרש"ר הירש מעולם לא התקיימו בעוצמה כזו, בוודאי לא בדורנו היתום.