המצווה השניה שאותה ציווה הקב"ה לישראל – על ידי משה רבינו – עוד בהיותם משועבדים לפרעה במצרים – היא קרבן הפסח.
מייד לאחר מצוות קידוש החודש - שאודותיה הרחבנו במאמרים קודמים ומשמעות היותה המצווה הראשונה – 'החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה', ולאחר מצווה ראשונה זו ממשיך הציווי – 'דברו אל כל עדת בני ישראל ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית'.
זו היא מצוות הקדשת השה בי' בניסן לטובת קרבן פסח, הפרשתו לארבעה ימי בידוד – 'והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה', ובארבעה עשר נצטוו להקריבו לקרבן פסח.
מהותו של חג הפסח, כמשמעותם של כלל המצוות וההוראות שניתנו ביד משה בתהליך השחרור והגאולה ממצרים, הרי הם כידוע מעשה אבות סימן בנים. אך מעבר לכך, כלל המצוות בפרשיות אלו הינם הכנה למעמד הנשגב של קבלת התורה וכריתת הברית בין ישראל להקב"ה בבחירתו בעם ישראל לעם, טיהור העם מטומאות מצרים לקראת המעמד ההיסטורי של הפיכתו לעם הנבחר ולאחר מכן הכשרת העם, לאורך שנות הגלות במדבר, כדי להיכנס לארץ ישראל ולהקים בה את מקדש השם, שבו ישרה את שכינתו על עמו הנבחר.
ולמעלה מכך, כלל המצוות בפרשיות אלו, מוגדרות כמצוות חינוכיות, 'והגדת לבנך', 'והיה כי ישאלך בנך וגו', דהיינו כלל האירועים המוזכרים בפרשיות אלו, החל ממכות מצרים ועד מופתי הגאולה, הינם סיפור שאותו יש להעביר לדורות הבאים, שכן תהליכים אלו, הם יסוד האומה, הבסיס לבחירת העם להיות הנבחר, התהליך הרוחני שהיהודי עובר על מנת לעמוד בתחתית ההר, ובאמירת נעשה ונשמע - לקבל את התורה.
מהות הפסח – שה לבית אבות, שה לבית.
ימים מאתגרים עוברים על העולם כולו, בהסתגרות, בבידוד, בכניסה אל הבית פנימה ובשהות ארוכה עם בני המשפחה.
הגיגים שונים נאמרים מכל עבר אודות המעלות או ה'חסרונות' של השהות הארוכה בבית, אך מעבר להגיגים אלו, המציאות מוכיחה כי ישנם כאלו הסובלים ממציאות זו, או מחפשים כל דרך כדי לסיים את ה'גזירה', יש המהדרים לפתע בחיפוש אחר קיום מצוות מחוץ לבית וארגון מניינים גם במקומות שבהם נאסר הדבר על ידי פוסקי ההלכה, ויש הנשארים בבית בסבל רב, ומנסים למצוא לעצמם את הפינה הצדדית כדי שלא להיתקל פעמים רבות מדי בילדיהם שלהם.
בעומקה של מצוות קרבן פסח – הראשונה מבין מצוות הגאולה – והשניה מכלל מצוות התורה, מונחים העקרונות והיסודות לבחירת העם הנבחר, ליסודותיו החינוכיים של העם, למהות בנייתו של העם היהודי, ולהליכים הנדרשים ממנו כדי להיות נאמן לד' – לעד. במהות מצוות הפסח מונחת הבחירה בעם ישראל 'בנוגפו את בתי מצרים' ובפוסחו על בתי ישראל, להצילם ממכת המוות לבכורים. בפרטי מצוותיו של קרבן פסח מצויה ההבדלה בין ישראל לאומות, בצביעת המשקוף, ביצירת הזהות היהודית הנבדלת, בהצלה מהנגף, ובהקדשת החיים לקיום המצוות.
כותרתה של מצוות קרבן פסח – היא שה לבית אבות - שה לבית.
קיומו של העם היהודי הוא בבית, בנוי ומושתת על הבית, על המשפחה, על הגזע המשפחתי שעליו נשענים הדורות הבאים, זו מהותה של היהדות ומכאן גם היסוד הראשון למצווה חשובה וחינוכית זו, שעליה להיעשות בבית, בשיתוף של בני הבית, - וזר שלא נימנה על חבורה זו לא ייכלל בה, לא יוכל להימנות ולהשתתף בקבוצה סגורה זו. רק אם ימעט הבית מהיות מ-שה, דהיינו אין די נפשות בין בני המשפחה הגרעינית כדי להימנות על קרבן השה ולא ניתן לקיים את המצווה בשלימותה באכילת הקרן מבלי להותיר ממנו, יוכלו להימנות עליו שכניו הקרובים - על מנת לסייע בקיום המצווה.
בראש ובראשונה, הבית.
ארבעה ימי בידוד ומשמורת עבר השה, כדי לראות ולהבחין במהלך ימים אלו ש'תמים הוא במעשיו' – ללא מום וללא פגם, טרם ייכנס לבית המשפחה היהודית שנמנו עליו לקיים בו את מצוות הפסח.
ההורים והילדים שבבית, הסבים והילדים והנשואים, הם יסוד הכל ויחד עמם יש לקיים את יסודות הדת והאומה, כך נבנה עם ישראל אל תוך הבית פנימה ובהישענות על מסורת הדורות העוברת מדור לדור.
בתוך הבית פנימה תהיה מושלמת מצוות והגדת לבנך, המסר החינוכי שאמור לעבור מדור דור, פנימיותו, הגותו ומהותו, תימסר לילדים, בדרך של סיפור, בדרך של עמקות המחשבה וחידוד האמונה, בירור בהיר להיותינו העם הנבחר והמשמעויות הכרוכות בכך.
כמה מיצר וכואב לראות מי שעבורם מדובר באתגר בלתי אפשרי, שכן מעולם הם לא פתחו עם ילדיהם בשיחה אודות מצוות התורה ומשמעותן, קשה לראות את אלו שבטיעונים שונים שנובעים בעיקר מ'חוסר נוחות' מתריסים כי יש להמשיך לקיים את מוסדות החינוך והלימוד – גם אם הדבר כרוך בעבירה על דינים שיש בהם על פי פוסקי ההלכה סרך איסור 'ונשמרתם' ואולי מעבר לכך.
מה קרה?
האם אינך יכול ללמד את בנך כמה שעות ביום את מצוות התורה? האם אין זו הזדמנות מרגשת ומיוחדת לקיים את 'והגדת לבנך' ואפילו טרם ימי הפסח הבא עלינו לטובה – וכמובן בכפוף לנסיבות שנוצרו ובהוראת גדולי ישראל. האם אין זו הזדמנות עבורך לשבת עם בנך ובכל גיל שהוא וללמדו תורה ומצוות, גם גמרא רש"י ותוספות או חומש ורש"י - אך גם לחדד יחדיו את יסודות האמונה, להעמיק בהבנת תפקיד האדם בעולמו, להשלימו במידות טובות ובמעשי חסד בתוך הבית פנימה, לחנכו לדיבור יפה ועדין, לנימוס ודרך ארץ, ולהכשירו לייעוד נהדר בעולמו של בורא עולם.
שה לבית אבות, שה לבית, זו המצווה שהזדמנה לידינו בימים אלו, לבנות את חיי היהדות שלנו סביב הבית, לייצר את הבית כבסיס האיתן לנאמנותינו המוחלטת לד' ולתורתו, להעמיק במצוות הזמן, ולהניח יסודות למידות ודרך ארץ, לעדינות ואצילות הדעת והמעשים.
בורחים מהחמץ, לזרועות המצה השמורה.
גם שמירת המצות מחימוץ, ממשיכה את רעיון בידוד המשפחה היהודית מכל מה שמסמל ה'חמץ', ובחג הזה שבו פסח ד' על בתינו בהיות הנגף, אנו מציינים את היותינו שמורים מפני כניסת חמץ לחיינו ולבתינו, את בתי ישראל הציל, כי מסומנים היו בתים אלו בדם קרבן הפסח וגם את אשר הכניסו לפיהם בני ישראל ואת אשר האכילו את ילדיהם, היה שמור ומוגן ללא חמץ וללא כניסת רעיונות זרים לתוך חיי המעשה.
את המצה השמורה עלינו לאכול במצוות עשה בלילה הראשון של חג הפסח, אולם להישמר מכל אכילת חמץ עלינו להיזהר לאורך כל שבעת ימי החג. ולא זאת בלבד כי אף איסור חל על שהות החמץ בבתינו, לא ייראה ולא יימצא.
הזיכרון אפוא להיותה של המצה לחם עוני, לחם של עבדות אשר נוצר כתוצאה מכך שנוגשי מצרים לא איפשרו לישראל לשהות כדי שבצקם יחמיץ, לחם עבדות זה ייזכר במצווה לאכלו כאות וסימן לשיעבוד ולגלות, ובמקביל לאכילת המצה השמורה, יבוא איסור אכילת החמץ ושהותו בבית היהודי לציין את השמירה וההגנה, הבידוד והפרישות מכל דבר רע ומחמיץ שלא ייכנס לפינו.
דוגמא אישית והסבר מפורט
פסח הוא החג לדוגמא אישית, הוא החג של 'והגדת לבנך' בדרך של מעשים, כך מצווה אותנו התורה. מסתבר שבשנה זו יהיה קל לשאול את הקושיות, ולפחות לפצוח במילות השאלות 'מה נשתנה' שכן רבים יחוו שינויים כלשהם מההרגלים לא רק של ימות השנה כי אם אף מחגי הפסח שזכורים לילדים מהשנים שעברו.
'מה נשתנה' מבוסס על שינויים במעשים שלנו, ואודות שינויים אלו שואלים הילדים לפישרם, ומה הסיבה לשינויים אלו, כאשר התשובה הניצחת לכל הקושיות היא 'עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלקוינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה' וכל סיפור השיעבוד והגאולה לכל אורכו ומשמעויותיו ורמזיו ופרטיו, שכולם כאמור לעיל הינם שלבי בחירת ד' את עמו לעם הנבחר וכריתת הברית בינו לבין עמו, לשמירת התורה וקיום המצוות. כל סיפורו של עם ישראל טמון ביציאת מצרים, הגאולה והעמידה תחת ההר בקבלת נעשה ונשמע.
את הסיפור הזה מספרים בדוגמא אישית, במעשים, ובימים אלו מקבל הדבר משנה תוקף, כי הדוגמה האישית שלנו כהורים הינה חיה וקיימת לאורך תקופה ארוכה, הזדמנות זו עבורינו הינה זכות וחובה, להביא את הילדים להבין מתוך מעשינו בראש ובראשונה כיצד מתנהג בית יהודי במתכונתו המושלמת, ומעבר לכך, 'נספר' להם את הסיפור של המעשים, נבהיר להם ונסביר כל פרט, מדוע אנו נוהגים כך ומדוע יש לנהוג בצורה זו. מה הם המעשים החיוביים שאותן נרצה להטמיע בליבם, תקופה זו לא תימחה מזכרונם, על כל משמעויותיה ועומקה.
שומה עלינו רק לוודא כי 'דף המסרים' שלנו בנוי ומיוסד היטב, שורשיו נעוצים בתורת ד', מעשינו אציליים במידות טובות ובדרך ארץ, ומחשבתינו נתונה כיצד לקיים את הברית ההיסטורית בין העם הנבחר לבורא עולם - שנכרתה בימים ההם ומלווה אותנו כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ישועות, וכל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ד' רופאך.