פתיחה
כחלק מברכות הראייה המובאות בגמרא בברכות (מג ע''ב) נפסק, שהיוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים עליו לברך 'שלא חסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות להתנאות בהם בני אדם', וכך פסק השולחן ערוך (רכו, א) בעקבות הרמב''ם והטור.
עם בואו של חודש ניסן, נעסוק בדף זה בדיני ברכת האילנות ובשאלות, האם כאשר הגמרא כותבת היוצא 'בימי ניסן' כוונתה לניסן בדווקא, האם צריך לברך את הברכה דווקא בציבור או שמותר גם ביחיד, בכמה אילנות יש צורך בשביל לברך, האם צריך בדווקא אילנות מאכל, וכן בשאר השאלות הנוגעות לברכה זו (האם מותר לברך בשבת וכדומה).
1. היוצא בניסן
כפי שראינו בפתיחה, הגמרא כותבת שהיוצא בימי ניסן עליו לברך. נחלקו הפוסקים האם הכוונה דווקא בימי ניסן, או שבכל זמן בו רואים אילנות מלבלבים:
א. החיד''א (או''ח רכו, ב) כתב, שאמנם על פי הפשט אין הכרח לברך דווקא בניסן, מה שאין כן על פי הקבלה. הזוהר בפרשת בלק (קצו, ב) כותב, שבימי ניסן הנשמות מהעולמות העליונים מסתובבות באילנות ובפרדסים, ובזכות שמברכים על האילן מעלים אותן - לכן דווקא בניסן מותר לברך (ואם עבר ניסן יאמר את הברכה בלא שם ה'), וכן פסק הרב אליהו (מאמר מרדכי למועדים).
ב. לעומת הפוסקים על דרך הקבלה, האשכול (עמ' סח) הריטב''א (ראש השנה יא ע''ב ד''ה הא) שצעדו בדרך הפשט חלקו וכתבו, שהגמרא כתבה היוצא בימי ניסן, בגלל שבארץ ישראל ובסביבתה העצים פורחים בתקופת ניסן, אבל למעשה אפשר לברך בכל זמן בו האילנות פורחים, ואין הגבלה לזמן מסויים.
בדרך זו הלכו רוב הפוסקים, וביניהם האליה רבה (רכו, א), החיי אדם (סג, ב), והמשנה ברורה (שם, א). אמנם כפי שכתב הרב עובדיה (יחוה דעת א, א), לכתחילה עדיף לברך בניסן כדי לצאת ידי חובה לפי כל השיטות, אך למעשה מי ששכח ופספס - יכול לברך בחודשים הבאים (ואין צריך לחשוש לדעת המקובלים הסוברים שאין לברך), ובלשונו:
''לפיכך נראה שלכתחילה אין לברך בחודש אדר, אלא ימתין לחודש ניסן, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות, וכן כתב בשו"ת משפטי עוזיאל (א, ו), שעינינו הרואות לרבותינו שבירושלים שהיו מדקדקים תמיד לברך בניסן דווקא. אבל אם לא נזדמן לו לברך ברכת האילנות עד שיצא ניסן, רשאי לברך ברכת האילנות בחודש אייר, ולא יאבד ברכה יקרה זו מידו.''
למחלוקת על זמן הברכה יש השלכה נוספת - האם נשים חייבות בברכת האילנות. הגמרא במסכת קידושין (כט ע''א) פוסקת, שנשים פטורות מכל המצוות שהזמן גרמא, כלומר מכל המצוות שנוהגות בזמן מיוחד. למשל נטילת לולב מתבצעת דווקא בסוכות, לכן נשים פטורות ממנה. הוא הדין למצוות ציצית שנוהגת דווקא ביום, וכן על זו הדרך (ועיין בדף לפורים שנה ב').
כעת, אם את ברכת האילנות אפשר לברך כל השנה ולאו דווקא בניסן, ממילא היא לא נחשבת מצוות עשה שהזמן גרמא, וגם נשים תהיינה חייבות בה, וכן פסקו הרב פרנק (הר צבי א, קיח)והרב עובדיה (חזון עובדיה פסח). לעומת זאת לדעת הרב אליהו, כפי שראינו סובר שברכת האילנות נוהגת רק בימי ניסן - אשה פטורה מלברך ברכה זו, וככל מצוות עשה שהזמן גרמא[1].
ברכת האילנות בשבת
שאלה נוספת שדנו בה הפוסקים ביחס לזמן הברכה היא, האם מותר לברך את ברכת האילנות בשבת. הגמרא במסכת סוכה (לז ע''ב) כותבת, שאין איסור להריח הדס המחובר לקרקע בשבת, מכיוון שכוונת האדם להריחו, ומכיוון שכוונתו ורצונו מתקיימים, אין חשש שיבוא לתולשו (אך אתרוג לעומת זאת אסור להריח, כי יש חשש שיבוא לתולש אותו על מנת לאוכלו).
א. יוצא אפוא, שכשם שלא חוששים שמא יבואו לקטוף את ההדס כאשר מריחים אותו, כך אין לחשוש שמא כאשר יברכו את ברכת האילנות יקטפו את הפרחים מאחר שרוצים אותם על העץ, ולכן אין מניעה לברך בשבת את ברכת האילנות. כדעה זו נקטו להלכה הגרש''ז אויערבך (הליכות שלמה תפילה כג), הרב עובדיה (יחוה דעת א, ב) ועוד.
ב. לעומת זאת, יש שסברו שאין לברך בשבת, והעלו מספר טעמים לכך. יש שכתבו שבכל זאת יש לחשוש שמא יקטפו פרחים, כמו כן יש שהוסיפו שיש חשש שמא יוציאו סידורים אל מחוץ לעירוב, מכיוון שלא זוכרים את הברכה בעל פה.
למעשה הטעם המרכזי שבגללו גם נהגו המקובלים שלא לברך בשבת הוא, שכפי שראינו לשיטתם, הסיבה שיש לברך דווקא בניסן היא להעלות את הנשמות מהאילנות, ופעולה זו אסורה בשבת משום בורר (ולמרות שעל פי ההלכה אין בכך פעולת בורר, אין להשוות בין ההלכה לקבלה), לכן יש לברך דווקא ביום חול, וכן פסקו הרב עדאיה (ישכיל עבדי חלק ח) והרב מרדכי אליהו (שם).
אמירת הברכה בציבור
מעיקר הדין, על אף שיש מעלה לומר את הברכה בציבור מכיוון 'שברוב עם הדרת מלך' וכפי שכותבת הגמרא במסכת ראש השנה (לב ע''ב), מותר לברך גם ביחיד. דנו הפוסקים בשאלה, האם עדיף לומר את הברכה ביחיד מיד בתחילת חודש ניסן, שאז יש מעלה של 'זריזים מקדימים למצוות', או עדיף לחכות לציבור שיתכנס בזמן יותר מאוחר, משום "ברוב עם".למעשה בפוסקים אין הכרעה ברורה בעניין (עיין מנחת אשר בראשית סי' כג), ולכן להלכה, מי שיודע שבוודאי הציבור יאמר את ברכת האילנות ביחד בהמשך החודש, ואין חשש שמא ישכחו, או שלא יהיו אילנות פורחים - יכול לחכות לציבור ולהגיד איתו ביחד וכך להרוויח את מעלת הציבור. אך אם יש בכל זאת ספק, עדיף שיברך ביחיד כמה שיותר מהר, וכך ירוויח את זריזות המצווה.
2. על אלו אילנות מברכים
ראינו עד כה עניינים הקשורים לזמן הברכה, הפוסקים עסקו גם בשאלה על איזה אילן מברכים, אך נפתח בשאלה כמה אילנות נצרכים לברכה זו:
א. הגמרא בברכות (שם) כותבת שהיוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים, עליו לברך את ברכת האילנות. לכאורה, מכך שהגמרא כותבת שיש לראות אילנות, מוכח שצריך לראות לפחות שניים כדי שיהיה אפשר לברך, ואכן כך נקטו להלכה חלק מהפוסקים, וביניהם כף החיים (רכו, ב), הציץ אליעזר (יב, כ)והרב אליהו (מאמר מרדכי שם), ובלשונו של הציץ אליעזר:
החיד"א בספרו כותב בלשון שהמדקדקים מקפידים שיהיה ב' אילנות, וניתן לדייק מזה דסבירא לו שזהו לדקדוקא אבל לא מעיקרא דדינא. אבל הכף החיים מביא שזה מעיקר הדין דכן משמע מלשון הגמרא דקאמר וחזי אילני דקא מלבלבי (= ורואה אילנות מלבלבים), ומיעוט רבים שנים, וכן כתב גם בפתח הדביר שם דצריך שני אילנות.''
ב. חלק מהפוסקים כמו הרב פיינשטיין (רבבות אפרים ח, עז)והרב עובדיה (חזון עובדיה ברכות) חלקו וסברו, שאין חובה לברך דווקא על שני אילנות. כיצד יתרצו את לשון הגמרא הכותבת 'אילנות'? אפשרות אחת לתרץ היא, שחלק מהראשונים (למשל הרא''ה והמהרי''ל) גרסו אחרת בדברי הגמרא, ולפי גרסתם לא כתוב הרואה אילנות, אלא הרואה אילן.
אפשרות נוספת לתרץ הביא הרב רימון (ברכת האילנות עמ' 44), שלמרות שהגמרא בהמשך (נח ע''א) אומרת שהרואה חכמי ישראל מברך אשר חלק מחוכמתו, אף על פי כן להלכה נפסק שאפשר לברך אפילו על חכם אחד מחכמי ישראל, כך הוא הדין בברכת האילנות, למרות שכתוב בלשון הרבים אפשר לברך על עץ בודד, וכך הוא סיכם את הדברים להלכה:
''לכן למעשה, לכתחילה ראוי לברך על שני אילנות (כדי לחוש לדעת הסוברים שיש צורך בשני אילנות), אולם מצד הדין מותר לברך גם על אילן אחד. כמו כן, על פי המקובלים ראוי להדר ולברך על פרדס או במקום אחר שיש בו אילנות רבים, כדי להעלות על ידי ברכתו ניצוצי קדושה מכל מה שיש שם.''
מצב האילן
באיזה מצב פריחה צריך להיות האילן, כדי שיהיה אפשר לברך? הגמרא בברכות (שם) כותבת, שהרואה אילנות מלבלבים מברך:
א. מלשון הגמרא הבין הרמב''ם (ברכות י, יג), שדווקא כאשר יש פרחים על העץ ניתן לברך, אבל כאשר כבר גדלו הפירות העץ לא נמצא במצב של פריחה ואי אפשר לברך. כך משמע גם מלשון השולחן ערוך (רכו, א) שכתב בעקבות הטור, שאם איחר לברך עד שגדלו הפירות - לא יברך עוד, וכן פסקו כף החיים (שם, ט) והרב עובדיה (חזון עובדיה ברכת האילנות).
ב. המרדכי (ברכות תמח) חלק וסבר, שלמרות שמעיקר הדין כאשר אדם פוגש אילנות המעלים פרחים עליו לברך עליהם וכפי שכתב הרמב''ם, אבל אם האילן הראשון שראה היה אילן שעלו בו כבר פירות, אפשר לברך, שהרי אחרי הכל גם בעץ כזה רואים את התחדשות הבריאה. כדבריו פסקו להלכה גם הב''ח (שם, ב)והגר''א (ד''ה ואם), וכן משמע מלשון המשנה ברורה (שם, ה).
אילן סרק או מאכל
למעשה מנהג העולם לברך רק כאשר יש פרחים על העץ, ובעקבות כך הפוסקים דנו במספר שאלות נוספות הקשורות לסוג העץ:האם האילן הפורח צריך להיות דווקא אילן מאכל, או שמספיק אפילו אילן סרק. במידה ואכן צריך לברך דווקא על אילן מאכל, האם יהיה מותר לברך על אילן שעדיין בשנות הערלה:
אילן סרק: הגמרא לא כותבת שיש לברך דווקא על אילן מאכל, ולכאורה אפשר לברך על כל אילן שהוא, וכן פסק השאלת יעבץ (מור וקציעה קכה). הסברא בשיטה זו היא, שהרי מטרת ברכת האילנות לשבח את הקב''ה על התחדשות הבריאה ועל הפריחה, ולכן אין זה משנה אם רואים את ההתחדשות באילן מאכל או באילן סרק.
לעומת זאת, בהלכות קטנות (ב, כח) חלק וסבר שכוונת הגמרא לפסוק שדווקא על עץ מאכל יש לברך. כיצד הבין דין זה מהגמרא? הגמרא כותבת שהיוצא בימי ניסן עליו לברך, והעץ שגדל בניסן הוא השקד - מוכח שכוונת הגמרא דווקא לעץ מאכל. למרות שיש בראייתו דוחק, למעשה רוב הפוסקים וביניהם המשנה ברורה (שם, ב)והרב עובדיה (שם) נקטו שיש לברך דווקא על עץ מאכל.
מכל מקום בדיעבד, מי שבירך בטעות על עץ סרק לא יחזור ויברך על עץ מאכל, ויחשוש לדעת היעב''ץ הסובר שכבר יצא ידי חובה בעץ סרק, ולכן ברכתו על העץ הנוסף תהיה לבטלה, וכך כתב הרב וואזנר (שבט הלוי ו, נג):
ואשר שאל במי שטעה וברך ברכת אילנות על אילני סרק, ועכשיו נפשו בשאלתו אי יחזור ויברך על אילן נושא פירות. הנה אף על פי שלהלכה אין ספק שמברכים רק על אילן מאכל כהסכמת רוב הפוסקים - מכל מקום ליבי נוטה דלא יברך עוד פעם מפני ספק ברכות להקל.''
ערלה: לאחר שלמעשה ראינו שנפסק שיש לברך דווקא על עץ שיש בו פירות, דנו הפוסקים בשאלה נוספת, האם מותר לברך על פרי ערלה. מצד אחד מדובר בעץ מאכל, מצד שני כרגע אי אפשר לאכול את הפירות. למעשה רבי עקיבא איגר (רכו) פסק שאין לברך על אילן כזה, מכיוון שאי אפשר להינות מפירותיו, וכן פסק גם כף החיים.
למרות זאת רוב הפוסקים חלקו וסברו, שמכיוון שאחרי הכל אין פגם מהותי בעץ, וזהו רק עניין של זמן עד שפירותיו יותרו באכילה - מותר לברך גם על עץ ערלה. כך נקט להלכה הבן איש חי (רב פעלים ג, ט) ובעקבותיו הרב אליהו, וכן פסקו הגרש''ז אויערבך (הליכות שלמה שם)והרב עובדיה. מכל מקום, לכתחילה טוב למצוא עץ שאינו ערלה כדי לצאת ידי חובה לכל השיטות.
עץ מורכב: להלכה הרבה פוסקים נקטו שאין לברך על עץ מורכב, מכיוון שאין לברך על מה שנעשה כנגד רצון הבורא (חזון עובדיה). אמנם יש שנקטו שעל פירות של עץ מורכב יש לברך שהחיינו, אך יש לחלק בין המקרים, שברכת שהחיינו היא על הפירות של האילן המורכב והם מותרים באכילה, ואילו ברכת האילנות היא על האילן ממש שהורכב באיסור (ועל ספק אילן מורכב מותר לברך).
[1] לדעת הפוסקים האשכנזים בעקבות רבינו תם, למרות שאשה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא היא בכל זאת יכולה לחייב את עצמה ולברך. לעומת זאת לדעת הספרדים בעקבות הרמב''ם, אסור לאשה לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא (למעט לולב וכדומה שחלק סוברים שיכולים לברך וכפי שראינו בעבר בדף לסוכות). משום כך לשיטת הרב אליהו הצועד בשיטת הספרדים, גם אם היא רוצה לברך ברכת האילנות אסור לה.