בצעירותו היה ר' יוסף יוזל הורביץ, ה'סבא' מנובהרדוק, (1850 – 1919) אדם די נורמטיבי. נראה שהיה תלמיד חכם, אבל בגלל פטירת חותנו היה צריך לפרנס את משפחת אשתו. הוא ראה ברכה במסחר, קבע עיתים לתורה והיה מוֹסֵר שיעור בגמרא לבעלי בתים בעיירה שבה התגורר.
אבל אז פתאום, בנסיעה לרגל עסקיו, ר' יוזל פגש את רבי ישראל סלנטר, אבי תנועת המוסר. משהו בו השתנה, והוא החליט לעזוב את כל עיסוקיו המסחריים ולהקדיש את זמנו ומרצו למוּסַר.
רבי ישראל מסלנט ביקש להניא את ר' יוסף יוזל מהחלטתו הקיצונית, וניסה לשכנעו לשוב לביתו וללמוד תורה בסמוך לבית אשתו וילדיו. אך רבי יוסף יוזל היה איתן בדעתו ומחשש שמא לא יוכל להתמסר כל כולו ללימוד התורה, נמנע מלשוב לביתו.
ר' ישראל הועיל מעט בשכנועיו, ור' יוסף יוזל התרצה לקבוע את מושבו בחברת בני אדם. הוא נכנס אל ה"כולל" הראשון בתולדות עמנו, הוא "כולל קוֹבְנָה" שהוקם על ידי רבי ישראל מסלנט והיה מורכב מבחירי תלמידיו. שם ישב ר' יוסף יוזל כשנה תמימה, מבלי שיצר כל קשר עם משפחתו, אשתו וילדיו.
זכה ר' יוזל וקיים את מאמרם ז"ל "במי אתה מוצאן?(את ההלכות)במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב"(עירובין כ"א ע"ב) תלמידיו מספרים שהתכנון המקורי היה להישאר שם שבע שנים, אבל זה לא יצא לפועל בגלל צו משטרתי.
במונוגרפיה יוצאת דופן שכתב הסופר ר' דוד זריצקי על דמותו של הסבא מנובהרדוק, נמצא מכתב דמיוני שהשיבה רעיית הסבא להודעה הפתאומית על נטישתו.
הנה קטעים ממנו: "מן הסתם יודע אתה את אשר הינך עושה ואין לי עליך כלום, אלא שהילדים בוכים ומתגעגעים אליך, ואין מי שיבחן אותם בתלמודם. חרדה אני פן יגדלו פרא. לא טוב הדבר, להיות תמיד בלי אבא. על כן דעתי היא, שתחשבו על שכירת דירה בקובנא או בסלבודקה, לא הרחק מן הכולל, וכך נוכל להיות יחד, אף על פי כן מותר היה לך לספר לי. וכי הייתי מתנגדת לך ברצותך ללמוד תורה? אך מן הסתם מיטיב אתה להבין יותר ממני...".
הנהגתו של רבי יוזל נשמעת כתמהונית והיינו חושבים שכך האיש ומעשיו היו נראים. מוכיחים. אבל, זהו שלא! נותר בידינו תיאור של שופט בית המשפט העליון פרופ' משה זילברג שפגש אותו, וכתב כך: "זה היה רושם כביר בלתי רגיל, רושם שאנו מקבלים לעיתים רחוקות מאוד בחיים, כשאנו נפגשים עם אישיות כבירה, באמת יוצאת מן הכלל... הייתי בטוח שאראה לפני איזה זקן צנום, זועם ומטיל מרה שחורה, לכל היותר איזה מין נזיר סגפן משונה. ואולם מה שהופיע לעיני היה ההיפך הגמור מזה. זה היה יהודי נפלא, יפה, עליז, שמח, הייתי אומר כמעט: שובב... היה לך הרגש הברור, שהאיש הזה שולט שלטון גמור ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, ויכול לעשות בהם מה שירצה..."
בפרק הבא: תקופת הפרישות של רבי יוזל בה לא שמע תקיעת שופר (!) ותמיהתו של רבי יצחק אלחנן ספקטור על מעשיו.
- ישראל שפירא, הינו חוקר עמית במכון 'עד הנה' לחקר יהדות גליצייה ובוקובינה, מרצה ומדריך טיולים בארץ ובעולם המתמחה בהיסטוריה תורנית
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com