בבני ברק הלך לעולמו בשיבה טובה הרב שמואל אלכסנדר וילינגר ז"ל, והוא בן 94 בפטירתו - כחודשיים לאחר פטירת רעייתו, מרת לאה וילינגר ע"ה.
המנוח ז"ל נולד לפני 94 שנים בעיר סאטמר. בשנות הזעם, בימי מלחמת העולם השניה, נשלח למחנות ההשמדה שם שתה עד תום מכוס התרעלה כשהיה עד לזוועות, אותן נשא על בשרו כל חייו.
אחרי המלחמה לא נתן ליאוש להרפות ידיו, אזר חיל ונשא לאשה את מרת לאה שהלכה אף היא לעולמה לפני מספר חודשים, יחד הקימו את ביתם כשהם קובעים את משכנם, במרבית שנות חייהם, בעיר תל אביב.
הובא למנוחות בשעת לילה מאוחרת ביום חמישי כשהחברא קדישא נמנעה, לפי ההוראות, מלערוך לוויה ביותר מעשרה משתתפים. הספידו אחד מחתניו.
סבו, אברהם דב וילינגר ז"ל, היה דמות תורנית והתפרסם כאיש חסד נעלה וכמכניס אורחים גדול. האדמו"ר מצאנז אף התארח בביתו באותה תקופה.
סבו הנ"ל היה דמות נערצת עליו כמודל לחיקוי מעשי חסד והטבה לזולת ללא חשבון וברוחב לב מיוחד. אביו היה פרנס בעיר סאטמר, והיה שליח ציבור בתפילת מנחה האחרונה בקהילה לפני הובלתם למחנות.
היה בעל לב רגיש ודאגה כנה לכל נזקק גם לאלו שלא נמנו על בני משפחתו, באותה העת בתל אביב הסתובבו לא מעט מסכנים שאנשים התרחקו מהם, ורק הוא אג לכל מחסורם. לא פעם הביא אנשים לביתו, האכיל, הלביש והרים מאשפות אביון.
על אף שגדל וחונך באווירה של תורה עם דרך ארץ, כדרך בעלי בתים תורניים בדור שעבר שהיו עוסקי תורה יחד עם עמלם לפרנסתם ולא הורגל לדרך של להיות יושב בישיבה, היה תומך בחתניו ושמח בדרכם.
התהלך תמיד בהרגשה שלא זכה ללמוד והיה משתתף קבוע בשיעורים שונים בין בהיותו גר בתל אביב, וביתר שאת כאשר עבר לבני ברק וניכר היה בו הצימאון ללימוד ולכל דבר שבקדושה.
היה מקפיד על תפילות בבית הכנסת , במסירות נפש, גם כאשר היה לו קשה מאוד. גם בשנים האחרונות כשנחלש מאוד גופנית ומנטלית תמיד ביקש מנכדיו וממבקריו שילמדו איתו.
זכר הנספים בשואה היה יקר לליבו, ובכל אירוע הרגיש צורך להנציח את זכרם. לסוף ימיו, כאשר התפיסה שלו נחלשה, הסידור והתהילים לא משו מידיו והעידו כי זוהי מהותו ופנימיותו.
על אף שסבל בלילות ייסורי נפש גדולים מכל הסבל שעבר במחנות, בחיי היום יום היה איש שמח עם חוש הומור, ושימח את ביתו ונכדיו והיה אהוב על הבריות.
נינו בהספידו קול בוכים כשעמד על גדלותו: "'משה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו', שמואל הנביא היה גדול והשתווה בגדלותו הרוחנית למשה ואהרון יחד, וכשנולד אמרה עליו אמו: 'ותקרא שמו שמואל כי מה' שאלתיו', כולו מחובר לה'. קדוש מרחם. ומיד עם לידתו אמרה: 'אל הנער הזה התפללתי'. סבא, 'מי כמוך שמואל', שראית את המוות מול העיניים במחנות ההשמדה, ובכל אופן סבא, כל פעם שהייתי מגיע אליך היית מבקש ללמוד ולהספיק, אמרת כל הזמן שלא הספקת ללמוד בחיים שלך לפני זה.
"כשהיינו בכותל לפני כמה שנים כשכבר לא יכולת לעמוד ,ביקשת בכל אופן, סבא, ביקשת לעמוד, אפילו שלא היית צריך. עם כל זה ברגעים הקשים סבא, היית בחייך מלא אמונה השרשת למשפחה, לבנות, לכל הצאצאים, לנו שאהבנו אותך וכיבדנו אותך כבוד גדול מאוד, אנחנו מבקשים סליחה אם לא כיבדנו אותך כראוי. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים ויבולע המוות לנצח".
המשפחות האבלות וולף, לייכטר, שטראוס. יושבים שבעה בביתו צפניה 5 בב"ב.
הציבור נקרא ללמוד לע"נ הרב שמואל אלכסנדר ב"ר אפרים ז"ל.