רבי גרשון נולד בעיירה קיטוב לאביו רבי אפרים מברודי, והיה דיין בבית הדין של רבי משה אבדק"ק קיטוב, הוא זכה למעלות גדולות בתורה וביראה, ונמנה כבר בימי נעוריו על חבורת הפרושים של ברוד, שהיתה ידועה לשם ולתפארת ונתקדשה בפי כל.
ר' גרשון היה תלמידו של ה"נודע ביהודה" (שהיה מתנגד), ולכן, תחילת הקשרים ביניהם היתה מורכבת. הבעל שם טוב הקדוש נישא למרת חנה, אחותו של רבי גרשון, בשנים שטרם הגיע זמנו להתגלות.
כשהתגלה הבעל שם טוב הקדוש, רבי גרשון התקרב אליו, מתוך התבטלות מוחלטת, והתחולל מהפך בקשריהם, והוא היה מתלמידיו הראשונים והמובהקים וליד ימינו, הוא דבק בו ובדרכיו והיה שליח להפצת תורתו ודעותיו, והפך למקורב ומקושר אליו ביותר בקשרי אהבה הדוקים, הוא קיבל את דרכו מתוך ענווה הכנעה והתבטלות, והפך לאוהבו הנאמן, אהוב נפשו - ממש.
את האהבה העזה ששררה בין הבעל שם טוב הקדוש לגיסו רבי גרשון קיטוב, ניתן למצוא בצורה מופלאה ובהשתפכות הנפש באגרת שנשלחה מהבעל שם טוב הקדוש לרבי גרשון שהיה בארץ הקודש, עם רבי יעקב יוסף הכהן. אמנם האגרת לא הצליחה להגיע לידי רבי גרשון, אבל נשארה לנו ל'זכרון לדורות'.
הבעל שם טוב הקדוש מספר באגרת על 'השבעת עליית נשמה' שעשה בראש השנה תק"ז, ומוסיף את המילים: "כידוע לך", ומסבירים, שאם הדבר 'ידוע' לרבי גרשון משמע שגם הוא היה בקי בעליית נשמה.
פלא הדבר מה שכותב עוד שם: "וראיתי דברים נפלאים במראה, מה שלא ראיתי עד הנה, מיום עומדי על דעתי" ומתאר: "ואשר ראיתי ולמדתי בהעלותי לשם, בלתי אפשרי לספר ולדבר – אפילו פה אל פה".
הדברים הנוראים הללו, יוצאים מפי קודש קודשים - הבעל שם טוב הקדוש, ואיך שהוא מתאר כיצד עלה ל'היכל משיח', מה ראה שם, וסודות התורה שלמד שם - מפי משיח.
המדהים ביותר הוא, שכאשר התגלו לו סודות נוראים ב'היכל משיח', הוא מיד ביקש רשות לגלות אותם לגיסו: "ובקשתי עבורך ללמד אותך – ולא הורשיתי כלל, ומושבע ועומד אני על זה...". וממשיך את המשפט: "אך זאת אני מודיעך..."
במילים אלו, העביר לו סודות נוראיים שהורשה, ומסיים שאם ינהג לפי ההדרכה שמסר לו: "ובוודאי ה' יהיה בעזרך, ובכל אשר תפנה תצליח ותשכיל...", מה נאדר מראה כהן גדול בצאתו מקודש הקודשים...
עוד מוסיף הבעל שם טוב הקדוש באגרת: "ורציתי להרחיב הדיבור ולטייל באריכות, אך מחמת הדמעות אשר נזכרתי פרדתך ממני, לא יכולתי לדבר..." והמשכיל – ידום!
הפלא ופלא! מה מטריד את הבעל שם טוב הקדוש ב'היכלו של המשיח'? ללמד את גיסו אוהבו את הסודות שנתגלו לו משמים...
מתוך דברי תורתו של רבי גרשון מקיטוב זי"ע ניכרת קדושתו ודבקותו בה' יתברך, שהיה כמלאך אלוקים ממש, ויראתו קדמה לחכמתו, מידות היושר והאמת ואהבת ה' היו טבועות עמוק בנפשו, והן מעט מזעיר ממה שידוע לנו.
אחד מדברי קודשו הראשונים של רבי גרשון שאמר לגיסו הבעל שם טוב הקדוש, טרם התגלותו, הפך לאחד מהיסודות שלימד הבעל שם טוב הקדוש בשמו של גיסו אהובו - רבי גרשון, ואותם נהג לצטט בפני תלמידיו ושומעי לקחו – מרוב אהבתו וחיבתו אליו, ולהלן מעט מהדברים:
מובא ב'היכל הברכה' (דברים כח, לט): "...כמו שאמר הקדוש רבי גרשון לגיסו "מרן האר"י הבעש"ט", כל זמן שאתה יודע ומרגיש במציאות שלך, עדיין לא הגעת לתכלית התפילה..." וממשיך, שלצדיקים גמורים מתבטלים בעת התפילה כל החושים בביטול גמור, והם מרגישים "אין" ממש - כתולע קטן הרוחש עלי הארץ...".
וכפי שכתב שם, אלו דרגות של צדיקים גמורים, ולכן רבי גרשון ממשיך ונותן הדרכה לאנשים כמונו, כיצד ניתן להתפלל בכוונה הראויה.
רבי גרשון מסביר, כיצד האדם הפשוט יכול להתעלות ע"י כל ברכה שמברך במילים: "ברוך אתה", ולהרגיש את גילוי ה'אלוקות' על כל הבריאה, ובפרט את השגחתו יתברך הפרטית עליו, וכך האדם ירגיש את אהבת ה' אליו, אשר תמלא אותו בבטחון, שמחה ורוגע, "כגמול עלי אימו" ממש, ולכל זה ניתן להגיע בכוונת שתי המילים הפותחות את הברכות - "ברוך אתה".
ומסביר: שתי התיבות "ברוך אתה" כוללות שני הכרויות שהם סוד החיים והחיות לאדם, וחשוב שהאדם יכיר ויפנים, כדלהלן:
"ברוך" - הבורא הוא "ברוך" – מקור הברכה, מקור כל הברכות – כולם! הוא האחד והיחיד, ואין שני לו - מקור ה'ברכה השפע והחיות' - של כל הנבראים - כולם!
כל גורם אחר, שנראה בעיני בשר ודם שהוא 'מקור שפע וחיות' רוחני וגשמי - הוא רק שליח של 'מלך העולם', העושה את שליחותו, ונותן לאדם את אשר התבקש להעביר - מתוקף שליחותו של - מלך העולם!
"אתה" – אנו מברכים לבורא עולם בלשון "אתה" – לשון נוכח, שהוא נוכח עם כל אחד ואחד, איתו כאן, לידו - ממש! עומד לידו וקרוב אליו! יותר מכל דבר אחר.
התיבות 'ברוך אתה' הן גילוי של מציאות והוכחה, שאין שום מציאות או חיות בעולם מבלעדי מציאות וחיות ה' יתברך! שהוא מחיה ומהווה את כל הנבראים, ושכבודו יתברך מלא עולם.
אדם שמוציא מילים אלו בפיו, בברכה או בתפילה, עם קצת מחשבה על הדברים, ומעומק הנפש - יכול לטלטל ולזעזע את נפשו, וע"י כך, לבטל מעצמו את המחשבה שהוא חי בעולם כ'ישות' עצמאית, או שיש לו ח"ו איזה פירוד מה' יתברך, ושאי אלו דברים באים אצלו ב'מקרה', ע"כ ביאור הדברים.
למדנו, שבכלל לא משנה מהי דרגתו הרוחנית של האדם, מכיון שכל יהודי הוא "חלק אלוק ממעל" ויש בו 'אלוקות' שנוכחת ונמצאת בתוכו ממש, וזוהי הנשמה שמוחזרת לו בכל בוקר מחדש – ממלכו של עולם.
הקב"ה מבקש מהאדם רק מה שהוא יוכל, ובכל ברכה שאדם משקיע בסך הכל כשתי שניות של מחשבה – הוא מחזיר למלך העולם את ה'כתר'.
בכוחו של כל אחד להתקדם פסיעה קטנה לכיוונו של בורא עולם, כשבידו 'כתר מלכות' של מלך העולם, עם רצון ושאיפה להמליך עליו את מלך העולם, למרות כל הקשיים והניסיונות.
זוהי גאולתו הפרטית והכללית של האדם, המתבטאת ב'יחוד ה'' בקריאה מעומק לב של: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", יכירו וידעו כל יושבי תבל, ש"ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", וש'אין עוד מלבדו'!
נדגיש: בקריאת "שמע ישראל" אנו מחזירים לקב"ה את "כתרו", והוא כנגד - לוקח מאיתנו את ה"כתר" (קורונה) ברחמיו ובחסדיו המרובים.
לע"נ רבי אברהם גרשון בן רבי אפרים (מקיטוב) זכותו תגן עלינו, ועל כל עם ישראל, בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל, אמן!