כולם מדברים היום על קורונה מאלפי היבטים ומשמעויות. ברצוני לשפוך אור על ה"קורונה" מהזוית התורנית - פרשת השבוע, וכמאמר בעל התניא: "לחיות עם הזמן".
ארבעה וחצי פרשות מדברות בענין המשכן. תרומה. תצוה. תחילת פרשת כי תשא. ויקהל. פקודי. כאשר תרומה תצוה וריש פרשת כי תשא מדברות אודות הציווי לבנות משכן. אך ויקהל פקודי הן הפרשות בהם בונים בני ישראל את המשכן בפועל, והשבת אנו קוראים את שני הפרשות ויקהל-פקודי גם יחד.
וכעת - החל מיום חמישי לפרשת ויקהל פקודי, כג' אדר - אנו נכנסים לתוך שבעת ימי המילואים, בהם הוקם המשכן ופורק מידי יום.
אחד המאפיינים של שבעת ימי המילואים הוא ציווי ה' לאהרן ובניו (ויקרא ח.לג.) "ומפתח אוהל מועד לא תצאו" - סגר מלא. שבסופו, ראש חודש ניסן, יום השמיני למילואים אז הוקם המשכן לתלפיות.
באויר יש תחושת "ימות המשיח" בעיקר בעקבות המגפה הכלל עולמית ע"פ רש"י (תהלים מז. ותהלים צט. יעו"ש) שמציין שלפני ביאת המשיח תהיה מגיפה בקרב האומות והיא תהיה כפרה על עם ישראל...
אך ישנו היבט גאולתי נוסף בענין: באם נשים לב לזמן בו מתרחשים הדברים, והדברים מדברים בעד עצמם.
ובהקדים:
השבת נקרא את פרשת "החודש" (שמות יב).
אומר בעל הטורים על אתר (פסוק ח):
כשם שבגאולת מצרים אכלו את קרבן פסח תחת הסגר ובידוד ביתי כמ"ש (יב.כב.) "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר" וכפי שרש"י מוסיף שזה מטעמי פיקוח נפש, כיון שניתנה רשות למשחית...
וכשם שבשבעת ימי המילואים הזהיר משה את אהרן ואת בניו (ויקרא ח.לג.) "ומפתח אוהל מועד לא תצאו שבעת ימים... ופתח אוהל מועד תשבו שבעת ימים ושמרתם את משמרת ה' ולא תמותו כי כן צויתי". וגם כאן רש"י מוסיף שאם לא תעשו כן הרי אתם חייבים מיתה...
כך - מסיים בעל הטורים - גם בגאולה העתידה יאכלו קרבן פסח... מתוך בידוד וסגר...
המצב בארץ ובעולם מדבר בעד עצמו.
ניתנה רשות למשחית... ועל היהודים הוטל סגר ביתי...
ומכאן נעבור לטיימינג המיוחד:
התפרצות הנגיף בסין החלה בתחילת השנה האזרחית אך הוגדרה כמגפה רק באמצע פברואר (ע"פ ויקיפדיה).
ועכשיו דבר מדהים, בתחילת פברואר - שבת קודש ו' שבט, הראשון לפברואר - ממש בתוך זמן התהוות והתפרצות המגיפה בסין, קראו בתורה את פרשת "החודש" כפי שהיא חלק מפרשת בֹּא. קרי: ממש בסמיכות לאירועים בסין קראו את פרשת "החודש", ואת הציווי על הבידוד.
נמשיך לנתון המדהים הבא.
בטו' אדר (ע"פ ויקיפדיה) הכריזו על ה"קורונה" כעל מגיפה עולמית. כלומר: בזמן שכל העולם נכנס לפאניקה... בירושלים (ובכל הערים המוקפות חומה) חגגו את ה"נהפוך הוא" ו"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר"...
זה די מזכיר את הדם על המשקוף בפסח מצרים, בעוד שהבכורות המצריים חוטפים מכה אנושה, הרי שעלינו עם ישראל יש שמירה מיוחדת. וה' ש'ומר ד'לתות י'שראל ופוסח עליהם, "ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה..." ערינו בצורות ומוקפות חומה (אפרופו פורים דמוקפין).
וכמובן שההגנה היא למי שמוקף חומה. קרי: נשמר ונשמע להנחיות ההסגר והבידוד - כמ"ש "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר".
ובכן, הנתון הבא מדהים עוד יותר:
מתי מגיע הסגר לארץ הקודש?
בשבוע פרשת "החודש".
השבת נקרא שוב את פרשת "החודש", העוסקת בהקרבת קרבן פסח (הרש"י הראשון בתחילת פ' בראשית מציין: שהתורה היתה אמורה להתחיל ב"החודש הזה לכם") שהיא המצוה הראשונה שנצטוו ישראל, ממש ערב היציאה מהגלות הראשונה, גלות מצרים, עת נהפכנו לעם משוחרר...
אפשר בהחלט להריח באויר את ריח קרבן הפסח.
מומלץ להכין את הילדים בבית לקראת חג הפסח הקרוב, הממשמש ובא עלינו ועל כל ישראל לטובה.
לתאר באוזני הילדים את ההתקדשות וההיטהרות של עם ישראל (אפרופו אַלכּוֹגֶ'ל) לקראת העליה אל ההר הקדוש בבית המקדש השלישי.
"ושם נשיר שיר חדש" "ונאכל מן הזבחים ומן הפסחים".
אחינו בני ישראל, עורו והתעוררו,
בל תהיו ספקנים, פעמי משיח נשמעים.
------
נ.ב.
מעניין שמשמעות "ויקהל" היא התקהלות שכולם כאחד. לאידך: משמעות "פקודי" היא להיפך שפוקדים וסופרים אחד אחד (בידוד). חיבור שניהם היא משימה לא פשוטה אך הכרחית ונדרשת.
אביא כאן קוי מתאר כללים למשמעות חיבור זה. ובהקדים:
הימים ימי חודש אדר תש"פ - תהא שנת פדותנו - הסגר שולט בכל.
חודש אדר הוא "החודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב". הדבר נפסק בשולחן ערוך שחודש אדר הוא "ירח שנולד בו מושיען של ישראל" ו"מזלן של ישראל גובר".
והנה אנו נמצאים בין גאולת אדר היא הגאולה הטבעית (כידוע שהנס דמגילת אסתר הוא נס המכוסה ומלובש בטבע) לבין גאולת ניסן היא הגאולה הנסית (כפי שמסופר בתורה על הנסים הגלויים שהתרחשו הן בעשרת המכות והן ביציאה ובהמשך קריעת ים סוף ועוד).
"ומיסמך גאולה לגאולה" נזכה בקרוב ממש עוד בתוך ימי המילואים הללו, ועוד לפני ראש חודש ניסן, לחבר את שני הגאולות הללו (הטבעית והנסית) לגאולה האמיתית ושלימה.
מהי משמעות חיבור הגאולות הללו?
השפת אמת כותב "וכן שני כתובים המכחישים זה את זה" - אלו שני בתי המקדש הראשון והשני. "עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם" - זה בית המקדש השלישי.
הרבי מיליובאוויטש מבאר את הדברים כך:
בבית ראשון היו אורים ותומים ועוד כהנה וכהנה נסים, זה היה בתקופת הזוהר של הנביאים... הוא - בית ראשון - עמד על תילו (410 שנים).
בבית שני חסרו חמשה דברים והיו הרבה פחות נסים, ובסופו כבר לא היו נביאים. ובכ"ז, ואדרבה משום שהאור היה מועט בבית שני, דווקא משום זה הוא היה גדול מבית ראשון הן בזמן (420 שנים) והן במקום (100 על 100 אמה), כי ככל שהאור מועט יותר כך העולם החומרי עשוי להכילו יותר...
בית המקדש השלישי יכלול את שני המעלות יחדו. גם אור אלוקי נשגב, כבית ראשון ועוד יותר. וגם גדול בזמן ומקום עוד יותר מבית שני. (וכמרומז בפסוק "מקדש ה' כוננו ידיך" שבית המקדש השלישי יִבָּנֶה בשתי ידיו של הקב"ה והוא יכלול את שני המעלות הנ"ל המרומזות בשני הידיים. ואכמ"ל).
חיבור שני הגאולות הללו מרומזות בתחילת פרשת פקודי "אלה פקודי המשכן משכן העדֻת" מציין רש"י "המשכן משכן" - שתי פעמים רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין".
מדייק הרבי מליובאוויטש שמשמעות המילה "משכון" היא חפץ הנלקח ע"מ להשיבו. וממילא, ברגע שבית שני נבנה הרי הושב המשכון של בית ראשון, וכאשר נחרב בית שני נשאר רק משכון אחד - בית שני - שה' חייב להחזיר לנו. אם כך, מהי משמעות דברי רש"י שה' חייב להשיב לנו שני משכונות?
אלא כנ"ל כי בבית ראשון יש מעלה שאין בשני ובבית שני יש מעלה שאין בראשון.
וכך גם בגאולת פסח וגאולת פורים, בכל אחת יש מעלה שאין בשני כנ"ל. ואכמ"ל.
ולכן הגאולה העתידה תכלול את שני המעלות הללו יחדו. וכך גם בית המקדש השלישי הוא יהיה משולש היינו שיכלול בתוכו את ב' המעלות של הראשון והשני ומתוכם יווצר בית לא רק שלישי בתור אלא משולש שיכלול בתוכו את השניים הראשונים.
זה גם הענין של שלושת האבות שהם גם מכוונים כנגד בתי המקדשות. כידוע ליודעים ומבואר במדרשים. והחוט השלישי לא במהרה ינתק. (אפרופו חודש ניסן, בו נולדו האבות לפי רבי יהושע).
זהו גם הרעיון של חיבור "ויקהל" עם "פקודי".
"ויקהל" - ההתקהלות של עם ישראל מביאה אותנו למעמד מרומם ונשגב, אור גבוה כזה שמוחק את מציאותו הפרטית של הפרט עד שנהפך להיות חלק מן הכלל. ההתקהלות נעשית בכוחו של משה רבינו המנהיג הדגול והנעלה.
"פקודי" - בא להדגיש את מעלת הפרט דווקא, איפה החלק של כל אחד במשכן הגדול והקדוש.
חיבור שניהם יחד "ויקהל-פקודי"
בידוד (מעלת הפרט - "פקודי")
מתוך חיבור פנימי ודאגה כֵּנָה לכלל ישראל באשר הם (מעלת הכלל - "ויקהל").
בשבעת ימי המילואים "ומפתח אוהל מועד לא תצאו שבעת ימים" (מעלת הפרט)
חודש אדר (חג הפורים שענינו "לך כנוס את כל היהודים..." "משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" - מעלת הכלל)
מברכים החודש ניסן - ימי הכנה לקראת חג הפסח הבא עלינו לטובה.
זהו העיתוי הכי מוצלח והכי מוכשר לביאת גואל צדק במהרה בימינו.
וכפי שהרב חיד"א ביאר את נוסח התפילה:
למה "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח"?
למה "וקרנו תרום בישועתך"?
"כי לישועתך קוינו כל היום". בגלל שאנחנו מקוים ומצפים לכן אנחנו ראויים.
אשר על כן:
מתוך תשוקה עצומה זו, נזכה עוד השנה לאכול "מן הזבחים ומן הפסחים" "בבנין שלם" בהר הבית בבית המקדש השלישי והמשולש תיכף ומיד ממש.