כ"א אדר תש"פ – יירשם לנצח בהיסטוריה היהודית בכלל, והחסידית בפרט.
זה למעלה ממאתיים שנה, מתכנסים אלפי יהודים ביום הזה, בעיירה ליז'ענסק שבפולין, לפקוד את ציון קדשו של בעל ההילולא הרבי רבי אלימלך, מנהיגה של עדת החסידות בדור השלישי, להידבק ברוחו של הצדיק, ולשאוב ממעייני הישועה, המפכים שם בעוז מדי שנה.
הנהירה ההמונית לציון הצדיק, בימים מקדם, לא היה דבר של מה בכך. הנסיעות ממקום למקום לא היו קלות, ולעתים, במיוחד בימות החורף, היו קשות מנשוא. וחרף כל זאת, נקבצו ובאו אלפים אל המקום הקדוש הזה, יותר מאל שאר המקומות הקדושים, עד שכ"א באדר הפך ליום גנוסיא של חסידים, ומשנועדו שם יחדיו צדיקים ואנשי מעלה, חסידים ואנשי מעשה, היו מנצלים את ההזדמנות לקיים אספות ולגבש החלטות, בענייני השעה.
באחד מכתבי ההלשנה שנשלח על ידי המשכילים לשלטונות גליציה כנגד החסידים 'המחזיקים בנושנות', הם מתלוננים כי בליז'ענסק קבור צדיק אחד, שאלפי מבקרים מכל רחבי הארץ 'נמשכים לציונו'. השלטונות בקשו לשלוח יד ולהכביד על הנוסעים, אולם משיכת ההמונים אל המקום כבחבלי קסם - גברה על כל המכשולים.
אבי זצ"ל בעל 'באר חיים', שכצאצא לאותו צדיק, היה משתדל לפקוד את הציון שנה בשנה, פגש פעם זקן אחד, שזכר את הנסיעות הללו מימים ימימה, לפני השואה האיומה. הוא תיאר בפניו כיצד נדחפו ההמונים סביב למצבת הצדיק שכוסתה כולה כשלג בערימת ה'קוויטלעך' (פתקאות בקשה) שהונחו עליה. לפתע נאחזו כל הנוכחים פחד ורעדה, ערימת הפתקאות התרוממה ודמות אדם נראתה עולה מתחתיה...
היה זה חסיד ברסלב שסיים זה עתה את ה'השתטחות' על הציון...
אחד מזקני האדמורי"ם בניו יורק, יליד ליז'ענסק, תיאר בפניי את ההילולא בימים ההם, את הקהל הרב שמילא את העיירה, את הדוכנים ואת האוהלים שנפרסו לאורך כל הדרך בואכה בית העלמין, היה זה בהחלט מאורע שנתי חשוב בעולם החסידות.
אף בשנות השואה, כשחרב חדה הייתה מונחת על צווארם, היו מיהודי ליז'ענסק שבחרו להם מקום מקלט באוהל הקדוש, והיו מספרים על אותם רגעים נוראיים, כשנכנסו הנאצים להיכל הציון ומצאום, הם כפו עליהם לחלל את הציון הקדוש, ואולם, משחפרו בקרקע, נחרדו לראות את פני הצדיק שלמרות שכבר עברו שנים רבות מהסתלקותו, נשאר גופו שלם. חיל אחז את הצוררים שנסו משם, ונפשם של היהודים הייתה לשלל.
באמת אמרו, שזוהי הסיבה למשיכה ההמונית שהייתה מאז ומקדם אל הציון הקדוש הזה. התחושה האופפת תמיד את העולים לשם, בכל הדורות, כולל בימינו אנו, היא תחושה של כניסה אל הקודש פנימה, אל צדיק חי וקיים, המעורר לתשובה, הפועל ישועות, והצדיק מקבל את כל הבא אל האהל, וכדברי הרה"ק רבי שלמה מראדאמסק ה'תפארת שלמה', מניח שתי ידיו על ראשו להאציל ברכה. ואמנם, אמרו צדיקים, שהיה הרבי רבי אלימלך מתפלל לפני פטירתו, שלא יעלוהו בשמים לעולמות גבוהים מדי, כי רצונו להישאר מקושר לעם ישראל החי בעולם הזה.
השנה, לדאבון כל לב, דרכי הציון אבלות מבלי מועד. שעריו נעולים מפני צרת ה'קורונה'.
ואולם, כחסידים, התחנכנו לראות תמיד את הניצוץ הטוב הטמון בכל דבר בעולם, גם מה שכלפי חוץ לא נראה טוב.
אנחנו מאמינים בני מאמינים, כי אם הצדיק חי וקיים, אין ספק כי ממשיך הוא בדרכיו כפי שעשה בעודנו חי בגופו ממש עלי אדמות. בעל עת שהיה בא לפניו יהודי בעל צרה, ר"ל, היה אותו צדיק משתתף בצרתו, וכך מצילו מן הפורענות, וכפי שהוא מבאר לא אחת בספרו הקדוש 'נועם אלימלך' (פרשת ואחתנן, ועוד), כי הכח שיש לצדיק להשפיע רפואה וחיים למסתופף בצלו, הוא משום שהוא דבוק בה', בחיים הנצחיים, ולכן ברגע שהוא נוטל חלק בצרה, נמשכים לשם חיים חדשים, והצרה בטלה.
כך גם הייתה דרכו בקודש, כשבא לפניו יהודי לבקש תיקון תשובה על חטאים חמורים, ר"ל, היה נוטה שכמו לסבול על עצמו את התיקונים הנדרשים, ואילו את האיש היה שולח לאכול ולשבוע, לנוח ולשמוח, כדי שיהיה לו כח להתחזק בעבודת ה' מכאן ואילך.
גם כעת, אולי, משתתף הצדיק בצרתן של ישראל בעולם, והוא נכנס לבידוד!
וכשהצדיק בבידוד, בוודאי בוא תבוא הישועה, ומי ייתן ותיעצר המגיפה מעל בני ישראל. תתקבל בשמים דעתו של אותו צדיק, בדבריו הנוראים שכתב ב'נועם אלימלך' (פרשת בשלח):
"כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. רש"י ז"ל הקשה, בודאי כאשר לא ישים למה לרפואה. ונראה לפרש, דהנה כתיב 'אני ה' אשר הוצאתיך מארץ מצרים', ומקשים למה לא אמר אשר בראתי שמים וארץ, שלפי הנראה זה חידוש יותר. אך נראה דבאמת זה חידוש יותר שהוציאנו מארץ מצרים, דהנה בריאת עולם היה מחמת שהשי"ת ב"ה רצה להטיב לברואים, ואין הבריאה חידוש נגד השי"ת כי טבעו להטיב, אבל יציאת מצרים שהכה השי"ת את מצרים במכות מופלאות, וזה נגד טבעית הבורא ב"ה כי 'מפי עליון לא תצא הרעה', אך מחמת שזה היה הטבה לישראל מה שהכה את מצרים, ועיקר הטובה היה לישראל, עשה השי"ת נגד הטבעית להכות אותם, וזה חידוש יותר גדול. וזהו 'כל המחלה לא אשים'- אך איך הכה אותם הלא מפי עליון לא תצא הרע, לזה אמר 'כי אני ה' רופאך', ונמצא היתה ההכאה הזאת הטבה לישראל, אבל להשים חלילה שום מחלה על ישראל זה בלתי אפשר, כי מה הטבה יבוא מזה?!".
זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, להינצל מכל צרה וצוקה, מכל נגע ומחלה, וה'קורונה' שפירושו כתר יתהפך לטובה להתגלות כתר ה' בעולם, אמן ואמן.