לפני קרוב לשבע שנים, שיחקה תלמידה חרדית שלמדה בבית ספר בעיר אשקלון עם חברותיה בזמן ההפסקה, כאשר לוח הכיתה נפל עליה.
היא פונתה לבית החולים ברזילי באשקלון כשהיא מתלוננת על חזקים בגב, בכתף ובמרפק שמאל. שבוע לאחר ששוחררה מביה"ח עם קיבוע לצוואר, התלוננה בקופ"ח על כאבים בלתי פוסקים במרפק שמאל והרופא רשם לה חופשת מחלה למשך יומיים.
שנה מאוחר יותר, התלמידה התלוננה שוב בקופת החולים על כאבי גב והתברר כי היא סובלת מעקמת קלה והומלץ לה לקבל טיפולי פיזיותרפיה ושחיה טיפולית.
בשל כך, הגישו הוריה לבית משפט השלום בירושלים, באמצעות עורכי הדין גיל וניצן הראל, תביעה נגד עיריית אשקלון, מרכז החינוך העצמאי וחברת הביטוח כלל שביטחה את התלמידה בביטוח "תאונות אישיות תלמידים".
אורתופד מומחה מטעם התביעה בדק את התלמידה וקבע כי היא סובלת מ-10 אחוזי נכות לצמיתות בגין הגבלת תנועות בצוואר, ולטענת באי כוחה, מאז התאונה היא סובלת מכאבים במרפק שמאל ובגב.
באי כוחה, עורכי הדין גיל וניצן הראל טענו בתביעה כי אם עיריית אשקלון ומרכז החינוך העצמאי - שהיו אמורים לפקח על ביה"ס, היו דואגים להציב מורים אחראים במקום, הנזק יכול היה להימנע.
עוד נטען כי ביה"ס שבאחריות העירייה ומרכז החינוך, לא הקפיד להרחיק התלמידים ממפגעים סכנות וסיכונים, הלוח הותקן באופן לקוי ומסוכן באופן המסכן את התלמידים בכיתה, וביה"ס נהג בפזיזות וחוסר אכפתיות לגבי בריאותם ושלמות גופם של התלמידים.
בנוסף נטען בתביעה כי ביה"ס לא אכף נהלי בטיחות המחייבים הימצאות מורה תורן בזמן ההפסקות בשטח ביה"ס בכל מקום בו צפויה סכנה ובפרט במקום התאונה.
הוריה של הנערה ביקשו מביהמ"ש לפסוק להם פיצוי בגין אובדן שכר ההורים, עזרת צד ג', טיפולים ועזרים רפואיים, כאב וסבל ועזרה בבית.
בתום משא ומתן, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שניתן לו תוקף משפטי על ידי השופטת מיכל שרביט, לפיו העירייה, מרכז החינוך העצמאי וחברת ביטוח כלל ישלמו לתלמידה פיצוי כולל של 190 אלף ש"ח.