ב 12/12, היום בו פוזרה הכנסת בפעם השלישית בשנה החולפת, עמדתי על הבמה בכנס 'נשים מובילות שינוי חברתי': אל מול ראשות ארגוני הנשים ומאות נשים נוספות ביקשתי שנחתום על עצומה הקוראת למפלגות לאמץ חמישה נושאי ליבה הנוגעים לנשים, חמישה נושאים שאני מאמינה כי הם תנאי לקיום חברה שוויונית ודמוקרטית. אם לא יאמצו, אמרתי, נקרא להחרים אותם. כולן חתמו, בערב קיבלתי הודעה שאני מוזמנת למפגש ראשון של הקמת מפלגת נשים.
אומרים שחכמה הדרך מההולך בה ולמדתי שהחיים הם מסע. מסע בו בכול רגע קיימת הזדמנות ליצור משהו חדש- לכן, אני בוחרת ללכת לפוליטיקה. אחרי שני סבבי בחירות כושלים ורגע לפני סבב שלישי שיראה בדיוק אותו דבר החלטתי לעשות ולשנות. יחד עם חברות יקרות, נשות עשייה הפועלות למען שוויון מגדרי, הקמנו את מפלגת 'קול הנשים'.
נשים מהוות 51% מהאוכלוסייה בישראל, אך מיום הקמת המדינה היו רק 138 חברות כנסת מתוך 2640 והשנה החולפת מלמדת אותנו שנשים הולכות ומודרות מהשיח הפוליטי – הכנסת הולכת והופכת לשטח גברי סגור! אם בכנסת ה 20 נשבר שיא וכיהנו 37 ח"כ הרי שבזו הבאה אחריה ירד המספר ל 28 ובכנסת ה 22 כיהנו 27 ח"כ בלבד. במשך שנה הידרדרנו ב 18 מקומות במדד השוויון המגדרי העולמי, ישראל נמצאת במקום 64 המאוד לא מחמיא, מתברר שהליבראליות שמרבית המפלגות אוהבות לנפנף בה נעצרת כשמגיעים לייצוג נשים.
המצב הקשה אליו הידרדרה מדינת ישראל פוגש אותנו בכול אחת מהמערכות הפועלות. הקיפאון נוגס בתקציב הביטחון, מנפנפים באיום האיראני ושוכחים לספר שגורמים עוינים כבר נמצאים על גבול ישראל סוריה, וקאסמים מוסיפים לנחות על יישובי הדרום. בביטחון הפנים אין מפכ"ל כבר שנה וחצי, והמערכת המשטרתית מתקשה להחליט לאיזה צד למשוך את השמיכה הקצרה שלה. זה פוגש אותנו בבריאות, לא פעם לוויתי את אבי המנוח לאשפוז בבית החולים, פגשתי את העיניים העייפות וחסרות האונים של הצוות המקצועי, ופעם אף הגדילו לעשות ואבי אושפז במחסן שהוסב לחדר טיפול. אל מערכת הרווחה לא זורמים תקציבים ואימהות בדרום זועקות שיטפלו בילדיהן המצויים בפוסט טראומה, וזה פוגש אותנו בחינוך, בתחבורה, בתקציבים המקוצצים למשרד החוץ.
מפלגת קול הנשים היא התשובה לכול מספרי המעשיות שחיפשו נשים ראויות ולא מצאו. 100 נשים מובילות מכול חלקי החברה הישראלית, נשים המגיעות עם קבלות של עשיה בתחומים מגוונים. באחד המפגשים שלנו התבוננתי בהן בחברותיי לדרך. זו לצד זו ישבו תושבת קרית ארבע ולידה ערביה מרמלה ושתיהן שוחחו עם צעירה מצפון תל אביב ואשה חרדית מכפר חב"ד. שנים חינכו אותנו ששיח כזה בלתי אפשרי, מה למתנחלת ולערביה אתם שואלים? מתברר שרב ביניהן המשותף על המפלג. בזמן שקמפיינים של ליברמן מצייירות את החרדים כמפלצות, אנחנו כנשים מביאות גוון קול אחר אל השיח, מתבוננות במציאות הישראלית בזווית ראיה שונה. כשתמונת הסקרים מנבאת בדיוק את אותן התוצאות, כשהציבור כבר מבין ויודע שיש לחשב מסלול מחדש, מדינת ישראל חייבת מנהיגות נשית, לא מחר לא מחרתיים היום! מפלגת קול הנשים היא התשובה לכך.