פרשת השבוע פותחת בציווי הקדוש-ברוך-הוא למשה רבינו "בא אל פרעה", ולהורות לו לשחרר את בני ישראל. המפרשים שואלים והרי לכאורה היה יותר נכון לומר "לך אל פרעה", ולא "בא אל פרעה". ומבארים בעלי המוסר כי מהמילה "בוא" אנו לומדים שכביכול הקב"ה בעצמו הגיע יחד עם משה וליווה אותו בדרכו ובשליחותו אל מלך מצרים כדי להוציא את בני ישראל מארצו. ואכן כן מוסבר בספר הזוהר, כי משה חרד להיכנס אל תוך הארמון של פרעה שהיה מלא באלילים ובכוחות טומאה שונים, והקב"ה הניח את דעתו בכך שאמר לו כי הוא יתברך בעצמו מתלווה אליו בשליחותו.
• • •
מבואר בדברי חז"ל הקדושים כי "תורה" היא מלשון "הוראה". גם ה'סיפורים' שמופיעים בתורה אינם רק אירועים היסטוריים בלבד, אלא נועדו להורות לנו דרך חיים. ויתירה מכך, בפסוקי התורה ישנו כוח נצחי המלווה כל נקודת זמן בחיינו. כאשר אנו לומדים 'סיפור' בתורה אנו בעצם שואבים ממנו כוחות רוחניים למקום ולזמן שבהם אנו נוכחים, כדי להצליח להתמודד עם משימות דומות לאלו שמתוארות בתורה. וכך כל המאורעות שהתורה מציינת מאת האבות הקדושים וגדולי האומה לדורותיה הם בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים" – שאנו למדים ממעשיהם כיצד לנהוג וללכת בדרכיהם הטובים.
אכן, "מפגש עם פרעה" אינו עומד על סדר יומו של אף יהודי... גם מפגש עם דמויות שעשויות להיות מזוהות כממשיכי דרכו של פרעה – עומד אולי על סדר יומם של יהודים בודדים. אולם עימות עם כוחות טומאה מהסוג שהתנקז בפרעה, גם אם לא בעוצמה זהה, עומד בפירוש על סדר יומו של כל אחד ואחד מאתנו.
משך השנים בהם אנו חיים בעולם – הם תקופות 'נסיון', כלומר, לכל אחד מאתנו ישנם התמודדויות בין טוב לרע "בין אמת לאמת, בין הלכה למעשה, בין הימים ההם לזמן הזה, בין הנסתר לנגלה, בין העולם הבא לעולם הזה". ההתמודדויות אינן נפסקות, כל זמן שאדם חי הרי הוא נמצא בתוך שדה מוקשים שאינו מסתיים, ההתמודדויות הללו אמורות לחשל אותנו, לחזק אותנו, לחסן אותנו! אך פעמים שהם מתישות, ומידי פעם אף מתגנבת לליבנו מחשבה סוררת... כאילו הסיפור הזה 'גדול עלינו'... אולי להרפות הפעם...
ההתמודדות הם בכל תחומי החיים. וגם בעניין בין אדם לחבירו – חסד וערבות הדדית ודאגה לרווחת הזולת.
הרבה פעמים השאלה הנשאלת היא: מה כבר אני יכול להועיל – וכי מה כבר יכולים מאה שקלים שלי להשפיע?
האם אכן בזכות סל מזון כזה או אחר שיגיע לאיזו משפחה - העתיד שלה יוכרע? או אפילו ההווה יהיה טוב יותר?
וכאן, בדיוק כאן... באה מילת הנצח מפרשת השבוע ומהדהדת באזנינו שוב ושוב... "בוא"!!! "בא אל פרעה", המשמעות האצורה במילים אלו היא כי הקדוש-ברוך-הוא מבטיח לכל יהודי ויהודי כי הוא לא לבד במערכה, וכמאמר המשנה במסכת אבות (ב, טו): "לא עליך המלאכה לגמור" - ובאותה נשימה – "ולא אתה בין חורין ליבטל ממנה" זה לא אומר שהשם פועל בשבילנו, להיפך, התפקיד הוא שלנו ובשבילנו! אנחנו הם אלה שצריכים להיאבק, ולהיאבק קשה – אבל חשוב לזכור כי אנחנו לא לבד במערכה הזו. יש לנו גב חזק! החזק מכל! והוא בטוח ומבטיח. וכפי שמסיימת שם המשנה: "ונאמן הוא בעל מלאכך שישלם לך שכר פעולתך"!
קחו דוגמא מעשית מהשבוע, כולם יודעים את העול הכבד שנופל על ההורים לפני פורים והוא "התחפושות", סעיף זה יכול להגיע לעשרות ומאות שקלים לילד!
והנה ביוזמה משותפת עם ידידי חבר קהילת הפארק הצלחנו לארגן מכירת תחפושות חדשות מגוון עם תו תקן, כך נמכרו אלפי פרטים במחיר מצחיק של בין 5 ₪ למקסימום 15 ₪ כאשר מאות מתושבי חדרה נהרו ושמחו עם הילדים בתחפושות חדשות במחיר מצחיק!
איך זה קרה? מרצון טוב! אמונה שיש דרך – חיפוש פתרון וחיבור יוזמה למעשה. ובסופו של יום, גם המוכר לא הפסיד... אולי הוא הרוויח פחות, אבל קיבל שכר גדול וסיפוק עצום.
מה שנותר לנו הוא רק לפתוח את העיניים ולהאמין שאפשר, את היתר נשאיר לבורא העולם...
• • •
ללמדך, שכל אחד ואחד מאיתנו מקבל את הכוחות והעוצמות הנדרשות כדי למלא את תקפידו בחיי היום יום, כדי להגיע אל קיום מטרת הבריאה.
ובחזרה לעניני החסד והנתינה, רצון בורא עולם מאיתנו הוא הערבות והאחריות איש לרעהו – נתינה ללא בקשת תמורה, כאשר הדבר נעשה מתוך הכרה וידיעה כי הקב"ה איתנו, ומהטוב יוצא תמיד אך ורק טוב, והרבה!
יחד שבטי ישראל!
שבת שלום ומבורך