האלבום הרביעי והחדש של להקת זושא "When The Sea Split" - "כשהים נחצה", הוא אחד האלבומים הייחודיים במוזיקה היהודית בעיקר בגלל הקונספט החריג שלו. שלמה ארי גייסן (מזל טוב על החתונה!) וזכריה גולדשמידט, שני חברי הלהקה שילבו לאורך האלבום כולו את ההקלטות המקוריות של הלחנים כאשר הוקלטו בטלפון באמצע הבית ואפילו במטוס.
למי שעדיין לא מכיר, להקת זושא, היא אחת הלהקות המצליחות ביותר במוזיקה היהודית. הם מופיעים רבות בארה"ב ובעולם. האלבום הראשון של הלהקה וחלק מהאלבום השני היו אלבומים בעיקר של ניגונים ללא מילים, מאז המשיכה הלהקה במסע המוזיקלי שלה וכל אלבום שלה לוקח את המאזינים למקום אחר וחדש.
בחג הסוכות האחרון הגיעו גיסין וגולדשמידט למסע הופעות בישראל לרגל השקת האלבום החדש, במהלכו פגשתי בירושלים את חברי הלהקה לפני מופע מול מאות צעירים נלהבים במיוחד, אמריקאים ברובם. זה לא המפגש הראשון שלנו, פגשתי את 'זושא' כבר מיד לאחר צאת אלבומם הראשון ואף ראיינתי אותם עם צאת אלבומם השני ובכל פעם המפגש עם היוצרים המוכשרים האלה חושף לי נדבך נוסף בעולם העשיר שלהם.
הם הסבירו לי, כי מבחינתם המוזיקה היא מסע, וכי הם לא חשים שהם צריכים לתת למאזינים שלהם בדיוק את מה שהם אהבו באלבומים הקודמים. מבחינת גייסן וגולדשמידט המוזיקה והיצירה הם חלק בלתי נפרד מעבודת השם שלהם. גייסן שהולך לכל מקום עם הספרים בהם הוא לומד ונראה כמו אדמו"ר בזעיר אנפין אמר כי מבחינתו היצירה היא מי שהוא באותה תקופה ולכן היא כל פעם מתפתחת בצורה אחרת.
הבחירה שלהם לשלב באלבום לצד העיבודים המופקים באולפן גם את הסקיצות שהוקלטו בטלפון מביעה לדבריהם את כך שהיצירה היא גם בעצם חלק מהחיים שלהם ממש וחשוב היה להם להביא דווקא את רגעי ההתרגשות הראשוניים בעת היצירה אל המאזינים וגם להראות שלא הכל צריך להיות דווקא מושלם מבחינת הסאונד וההפקה ולפעמים דווקא לבוסריות הראשונית יש את הכוח משלה כמו טיול למקום מדהים שהפעם הראשונה היא תמיד מרגשת יותר.
על ההפקה המוזיקלית הייחודית והמרחפת, אחראי גם הפעם ג'ון סיל, מחברת ההפקה היוקרתית 'מייסון ג'אר מיוזיק'. זה כבר הפעם הרביעית שזושא עובדים עם סיל. שני האלבומים הראשונים של הלהקה ניצבו בעשירייה הפותחת של רשימת אלבומי "מוזיקת עולם" של מגזין הבילבורד הנחשב, כשהאלבום השני "כוונה" הגיע למקום השני של הרשימה.
האלבום מעביר ברובו חוויה של דבקות מדיטטיבית, כשהשירים השקטים ברובם, עטופים בשטיחי מוזיקה אקוסטית ואלקטרונית כאחד. גייסן, הסולן שר בדבקות רבה שניכרת מכל תו בשירתו. בחירת המילים של הלהקה מלמדת אף היא על עולמם הפנימי, השירים עוסקים בבניין בית המקדש, הגאולה ותפילה (בנה ביתך, כי לישועתך, רבי רבי, נפלאות, מן המיצר, צמאה) לצד שירים על התורה (עץ חיים, עולמות פנימיים, עד שתהא).
בשיר "עולמות פנימיים" שמילותיו הן בעצם "ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים" בחרו חברי הלהקה לשלב כמחווה בסוף השיר את ההקלטה המקורית של חסידות מודז'יץ למילים "ברוך אלוקינו" בלחנו של האדמו"ר 'האמרי שאול' מתוך אחד מאלבומי המוזיקה החסידית הראשונים בעולם שיצא בשנת תשט"ז. השילוב בין חדש לישן מעניין, אם כי מבחינה מוזיקלית אין קשר ישיר בין שני הקטעים שאחד מהם מינורי יותר והשני מז'ורי.
"כשהים נחצה" הוא אלבום שלתחושתי יש להאזין לו בשלמות ולא רק כשירים בודדים. זהו אלבום מסע מוזיקלי מלא דבקות ורגש, הרבה יותר מאשר סתם אלבום מוזיקה. בדרך כלל כשאני מאזין לאלבומים עליהם אני כותב, האוזן שלי נתפסת כבר בהאזנות הראשונות (מתוך הרבה האזנות) לשירים ספציפיים שאחרי זה גם בדרך כלל יעלו בכתיבה שלי, במקרה של זושא, האלבום שונה מאד ממה שאני רגיל להאזין לו. חברי הלהקה יצרו בו אווירה ייחודית שאותה ניתן לקבל בעיקר בחוויית השלם של האלבום מבלי להצביע על שיר כזה או אחר.
לא אכחיש, עדיין חסרים לי הלחנים הכל כך טובים של הלהקה מהאלבומים הקודמים ובמיוחד בשני האלבומים הראשונים והייתי שמח לקבל גם שירים כאלה באלבומים הבאים של הלהקה, אבל במקרה של זושא כפי שכבר הבנתם אי אפשר לדעת בכלל מה יקרה באלבום הבא והם עוד מסוגלים להפתיע אותנו עם אלבום אפריקאי או באותה מידה כשהם מלווים בתזמורת סימפונית קלאסית. להקת זושא היא אמנות אמתית ומלאת חיות וככזו היא גם מתפתחת ואני מתכוון להמשיך לעקוב גם לתחנה הבאה של היוצרים המוכשרים האלה.
נ.ב לאחר כתיבת הביקורת ופרסומה היום ללא שום סיבה מוגדרת מבחינתי, התברר לי כי היום הוא יום היארצייט של רבי זושא מאניפולי שהלהקה נקראת על שמו. אני התרגשתי.