בית המשפט העליון דחה לאחרונה ערעור שהגיש אסיר המרצה את עונשו בגין פגיעה חמורה שביצע בנכדתו, ואף החמיר איתו כשהחליט לקבל את ערעור המדינה ולשנות את גזר הדין משבע שנות מאסר לתשע.
מדובר באדם שהורשע לפני כשנה וחצי בעקבות תלונה שהגישה נגדו הנכדה, כפי שפירט כתב האישום, כי לאורך שבע שנים, בהיותה ילדה בגילאים 7-14, פגע בה באכזריות כשהתארחה בביתו בשבתות יחד עם משפחתה.
את מעשיו החמורים הוא נהג לבצע לעתים אחרי שהוביל את נכדתו למחסן, וזאת למרות התנגדותה הברורה וחרף תחנוניה שיפסיק.
בכתב האישום המזעזע נכתב: "המתלוננת נהגה לומר לו כי היא אינה מעוניינת לעשות כרצונו, אולם צייתה להוראותיו בשל פחדה ממנו". באחת הפעמים, כשבגרה מעט, הוא הודיע לה כי "לא יעשה לה עוד דברים שהיא לא אוהבת, אולם לאחר מכן הודה בפניה כי קשה לו".
"מעשיו הסבו למתלוננת פגיעות נפשיות משמעותיות המלוות אותה עד היום, ויידרשו לה עוד שנים ארוכות, וטיפול משמעותי, על מנת להתמודד עם הנזק הרב שנגרם לה", קבע בית המשפט.
בית המשפט המחוזי בירושלים כאמור הרשיע אותו באפריל 2018, וגזר את דינו לשבע שנות מאסר, כמו גם תשלום פיצויים למתלוננת, על סך 150,000 ש"ח.
על כך הוא הגיש ערעור לבית המשפט העליון, כשתחילה התייחס גם לעצם הרשעתו, אך לבסוף הוא חזר בו מכך, וערער רק על חומרת העונש שנקבע לו, אותו כאמור הוא החל בינתיים לרצות.
לטענת הסב התוקף, היה נכון להקל בעונשו, באופן שיקוצר עונש המאסר בפועל שהוטל עליו, ויופחת סכום הפיצוי אותו הוא נדרש לשלם למתלוננת.
"לשיטתו, נסיבותיו האישיות, ובכללן גילו המבוגר והיותו נעדר עבר פלילי; מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים; והעובדה כי היה נתון במעצר במהלך חלק מהתקופה שבה התנהל משפטו - כל אלה מצדיקים את התערבותנו בגזירת עונשו לקוּלא", מתארים שופטי העליון.
עוד הוא טען, כי שגה בית המשפט המחוזי שקבע כי נשקף ממנו סיכון שיבצע עבירות שכאלו בעתיד, "מבלי שהונח בפניו ולו שביב ראיה שיש בה כדי להצביע על מסוכנות מעין זו; וכן בכך שהשית עליו תשלום פיצויים מבלי שהתחשב במצבו הכלכלי.
המדינה מנגד ערערה אף היא כאמור, לכיוון ההפוך: נציגי הפרקליטות טענו כי יש להחמיר בעונש שהוטל על הסב, ולגזור עליו 15 שנות מאסר בפועל, זאת בין היתר לנוכח חומרת המעשים שבגינם הורשע, והנזקים שנגרמו למתלוננת כתוצאה ממעשיו.
בהכרעתם בערעורים המנוגדים כתבו שופטי בית המשפט העליון, יוסף אלרון, יעל וילנר ועוזי פוגלמן: "החומרה הטמונה בעבירות מסוג זה מקבלת משנה תוקף כאשר עסקינן בעבירות בתוך המשפחה. במקרים אלו, נפגע הקרבן מידי אלו הקרובים לו ביותר, פעמים רבות בתוך בית משפחתו או קרוביו, מקומות האמורים לשמש לו כמבצרו המוגן".
"בנסיבות המקרה דנן, לא ניתן להמעיט מחומרת המעשים שביצע המערער. במשך 7 שנים אטם המערער את אוזניו מלשמוע את תחינותיה של נכדתו הקטינה, המפצירות בו לחדול ממעשיו, ולא בחל מלנצל את פערי המעמדות והגילאים שביניהם".
בגין כל זה קבעו השופטים: "העונש שהושת על המערער מקל עמו יתר על המידה, וקל וחומר שהוא אינו מצדיק את התערבותנו לקוּלא. לא למותר לציין בהקשר זה, כי כפי שהוצג לנו, המערער טרם שילם ולוּ חלק קטן מסכום הפיצוי שנקבע - שעשוי לסייע למתלוננת ולמשפחתה להתמודד עם הנטל הכלכלי המוטל עליהם".
"אשר על כן, ולנוכח כל האמור", חורצים שופטי העליון, "המערער ירצה עונש של 9 שנות מאסר בפועל, תחת 7 שנות מאסר בפועל שגזר עליו בית המשפט המחוזי".