דף עב
*זבה בשימור. *הפסוקים בנדה וזבה.
א. הטומאה והחיוב בבעילת זבה בזמן השימור 1. בתוך י''א ימי הנדה לא מהניא טבילה בלילה ואם בא עליה מטמאין משכב ומושב וחייבין בקרבן. 2. ראתה ביום י''א וטבלה לערב ושמשה מטמאין משכב ומושב ולב''ה רק מדרבנן, לב''ש מדאורייתא ואף מחייבים בקרבן דהשוו מדותיהם והוי כמו תוך י''א, וטעמייהו דב''ה כיון שיום שלאחריו לא מצטרף. 3. טבלה ביום י''ב ושמשה פטורין מהקרבן, ולב''ש מטמאין משכב ומושב ולב''ה רק הוי גרגרן ואסור שמא ירגיל כך בתוך י''א. 4. רואה בתוך י''א וטבלה למחרת ושמשה הוי בעילת שומרת יום וזהו תרבות רעה שמא אח''כ תראה ויתחייבו למפרע ומגען ובעילתן תלויים, ולרב הונא ב''ש מטמאין משכבה ומושבה שמא תראה, וקסברי ב''ש שהרואה ראיה אחת של זוב הוי כבועל שומרת יום ולא גזרו בו שיטמא שלא שכיחי ביה דמים והיא לא מטמאת אותו משום דלא שכיח. 5. היום העשירי אינו יכול להצטרף לזיבה גדולה, ואליבא דב''ה לרבי יוחנן צריך שימור כמו התשיעי ולר''ל הוי כי''א וא''צ שימור. והא דאמרינן די''א יום שבנדה הלכה למשה מסיני, לר''י איכא הלכה אחת שי''א א''צ שימור, ולר''ל איכא שתי הלכות כיון שגם אינו עושה שימור לעשירי, ר''ע וראב''ע אי הוו קראי או הלכתא למשה מסיני.
ב. דרשות הפסוקים בזבה ונדה 1. הרואה שלשה ימים בתחילת ימי נדתה אינה זבה שנאמר בלא עת נדתה. 2. אף רחוק מנדתה, יום אחד שנאמר או כי תזוב, וטפי מיום ילפינן מהיום הרביעי שראוי לספירה וראוי לזיבה ה''נ עד לעשירי. 3. אחד עשר שנאמר בלא עת נדתה, ולא שנים עשר שאינו ראוי לספירת או כי תזוב. 4. ראתה יומים נקראת זבה שנאמר ימי, ויום אחד שנאמר כל ימי. 5. טמאה מלמד שמטמאת את בועלה, היא למעט זב דלא נימא ק''ו אף שזב מטמא בראיות כבימים משא''כ זבה. 6. מטמאת משכב ומושב שנאמר כמשכב נדתה וכן בראתה יום או יומיים. 7. סופרת יום אחד אם ראתה יום אחד ואף שנים שנאמר יהיה לה, וליכא למילף ק''ו מזב שאינו סופר לאחד כלל אבל לשנים סופר שבעה. 8. אין לומר שהיא ביום זבה ובלילה נדה, שנאמר על נדתה וסמוך לנדתה זהו בלילה. תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, מובא אגב דיני הלכה למשה מסיני.
שאלות לחזרה ושינון
דף עב
א. הטומאה והחיוב בבעילת זבה בזמן השימור (5)
ב. דרשות הפסוקים בנדה וזבה (8)
דף עג
*זבה בשימור. *הפסוקים בנדה וזבה.
א. הטומאה והחיוב בבעילת זבה בזמן השימור 1. בתוך י''א ימי הנדה לא מהניא טבילה בלילה ואם בא עליה מטמאין משכב ומושב וחייבין בקרבן. 2. ראתה ביום י''א וטבלה לערב ושמשה מטמאין משכב ומושב ולב''ה רק מדרבנן, לב''ש מדאורייתא ואף מחייבים בקרבן דהשוו מדותיהם והוי כמו תוך י''א, וטעמייהו דב''ה כיון שיום שלאחריו לא מצטרף. 3. טבלה ביום י''ב ושמשה פטורין מהקרבן, ולב''ש מטמאין משכב ומושב ולב''ה רק הוי גרגרן ואסור שמא ירגיל כך בתוך י''א. 4. רואה בתוך י''א וטבלה למחרת ושמשה הוי בעילת שומרת יום וזהו תרבות רעה שמא אח''כ תראה ויתחייבו למפרע ומגען ובעילתן תלויים, ולרב הונא ב''ש מטמאין משכבה ומושבה שמא תראה, וקסברי ב''ש שהרואה ראיה אחת של זוב הוי כבועל שומרת יום ולא גזרו בו שיטמא שלא שכיחי ביה דמים והיא לא מטמאת אותו משום דלא שכיח. 5. היום העשירי אינו יכול להצטרף לזיבה גדולה, ואליבא דב''ה לרבי יוחנן צריך שימור כמו התשיעי ולר''ל הוי כי''א וא''צ שימור. והא דאמרינן די''א יום שבנדה הלכה למשה מסיני, לר''י איכא הלכה אחת שי''א א''צ שימור, ולר''ל איכא שתי הלכות כיון שגם אינו עושה שימור לעשירי, ר''ע וראב''ע אי הוו קראי או הלכתא למשה מסיני.
ב. דרשות הפסוקים בזבה ונדה 1. הרואה שלשה ימים בתחילת ימי נדתה אינה זבה שנאמר בלא עת נדתה. 2. אף רחוק מנדתה, יום אחד שנאמר או כי תזוב, וטפי מיום ילפינן מהיום הרביעי שראוי לספירה וראוי לזיבה ה''נ עד לעשירי. 3. אחד עשר שנאמר בלא עת נדתה, ולא שנים עשר שאינו ראוי לספירת או כי תזוב. 4. ראתה יומים נקראת זבה שנאמר ימי, ויום אחד שנאמר כל ימי. 5. טמאה מלמד שמטמאת את בועלה, היא למעט זב דלא נימא ק''ו אף שזב מטמא בראיות כבימים משא''כ זבה. 6. מטמאת משכב ומושב שנאמר כמשכב נדתה וכן בראתה יום או יומיים. 7. סופרת יום אחד אם ראתה יום אחד ואף שנים שנאמר יהיה לה, וליכא למילף ק''ו מזב שאינו סופר לאחד כלל אבל לשנים סופר שבעה. 8. אין לומר שהיא ביום זבה ובלילה נדה, שנאמר על נדתה וסמוך לנדתה זהו בלילה. תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, מובא אגב דיני הלכה למשה מסיני.
הדרן עלך פרק עשירי דנדה!
וסליקא לה מסכתא נדה!
שאלות לחזרה ושינון
דף עג
א. הטומאה והחיוב בבעילת זבה בזמן השימור (5)
ב. דרשות הפסוקים בנדה וזבה (8)