ילדי השכנים מרעישים ומפריעים, מה הדין?

ילדי השכנים מרעישים בבית ומטרידים את השכנים, האם ניתן לדרוש מהורי הילדים שידאגו להפסיק את מטרד הרעש או שמא משחק הילדים למרות שהוא מרעיש הוא שימוש סביר בבית ולא ניתן למנוע מהילדים מלשחק בבית ולהרעיש?

תשובה:

באופן עקרוני מותר לבעל דירה לעשות בביתו שימושים היוצרים רעש רגיל ומקובל ככל ואין בשימושים אלו כדי לגרום להפרעה לאדם חולה אשר הרעש מפריע לו במיוחד או בשעות שינה המקובלות.

ביחס לרעשים חריגים יותר נחלקו השו"ע והרמ"א האם לדיירי הבניין קיימת זכות למנוע משכינם לקיים בביתו רעש חריג, לדעת השו"ע ניתן למנוע ולדעת הרמ"א אין לשכנים זכות מניעה מלבד במקרה בו הרעש מפריע לחולה.

לאור האמור, רעש רגיל של ילדים הוא בכלל שימוש סביר בדירה וממילא לכאורה לא ניתן למנוע מילדי השכנים לשחק בביתם, אך ככל ואחד מהשכנים הוא חולה או אדם הרגיש במיוחד לרעש הרי שיש בידו למנוע את מטרדי הרעש ובלבד שיוכיח כי אכן הרעש מפריע לו באופן מיוחד.

מקורות:

נפסק להלכה בשו"ע (חו"מ סי' קנו סעי' ב) כי לבעלי בתים בחצר המשותפת קיימת זכות למנוע פתיחת בית עסק בחצר מכוח הטענה כי הקונים אשר עתידים להיכנס ולצאת מבית העסק עשויים ליצור מטרדי רעש והפרעה לשינה.

למרות זכות השכנים למנוע פתיחת בית עסק בחצר המשותפת, אם בעל בית בחצר המשותפת קנה חזקה לעשיית שימוש מרעיש בביתו כגון שימוש בפטיש וכדו' אזי אין בני החצר יכולים למנוע את המשך השימוש בפטיש וזאת למרות מטרדי הרעש.

הסמ"ע (קנו סע"ק יא) מבאר כי לעניין עשיית שימוש מרעיש ברשות הפרטית פסק השולחן ערוך את שיטת הרמב"ם הסובר ( ע"פ הבנת המגיד משנה שכנים פ"ו הלכ' יב) כי הזכות לקיים פעילות מרעישה בבית היא זכות הנרכשת באמצעות חזקה לנזיקין שדי בעשיית שימוש מבלי שהשכנים מחו שהרעש מפריע להם ולא נדרשת חזקת שלוש שנים.

הרמ"א (פוסק להלכה את שיטת התוס' הרמב"ן והרשב"א) חולק על השו"ע וסובר כי לא ניתן למנוע מבעל בית לעשות שימוש בקניינו הפרטי ועל כן מותר השכנים אינם רשאים למנוע מבעל הבית עשיית שימוש מרעיש בביתו כגון עבודה עם פטיש וכדו'.

עוד פסק הרמ"א את שיטת הריב"ש (סי' קצו) כי זכות בעל הבית לעשות שימוש מרעיש בביתו היא איננה זכות בלתי מוגבלת ועל כן ככל ואחד מהשכנים חולה אשר הפעילות המרעישה מפריעה לו ומזיקה לו הרי שאין בעל הבית רשאי לעשות שימוש מרעיש ומפריע בביתו וזאת למרות שהפעילות המרעישה מתבצעת בביתו הפרטי ובתחום קניינו הפרטי של עושה הרעש.

לשיטת הריב"ש ההפרעה לחולה הינה כנזקי קוטרא ובית הכיסא "כיון שמוחזק בחולה אין לך גירי גדול מזה והוה ליה כקוטרא ובית הכסא וכדאמר רב יוסף (ב"ב כ"ג) הני לדידי כקוטרא ובית הכסא דמו לי. ואם במה שאדם קץ מחמת שהוא מאניני הדעת הוו לדידי' כקוטרא ובית הכסא כ"ש במה שמזיקו בגופו מחמת שהוא חולה או חלוש המזג שו"ת הריב"ש סימן קצו

וכתב הרשב"א ז"ל בההיא דרב יוסף וז"ל מיהא שמעינן דכל מי שנודע ומוחזק שאינו יכול לסבול נזק אחד ידוע מן הנזקין שהנפש קצה בהן אין לו חזקה. כי הא דרב יוסף שאע"פ ששאר בני אדם אין מואסין בו כל כך כיון שהוא מוחזק ונודע שאין דעתו סובלתו אין מחזיקין עליו בכך. ולא אמרו קוטרא ובית הכסא אלא מפני שהן נזקין ידועין אצל הכל, עכ"ל".

לאור האמור עולה כי נחלקו השו"ע והרמ"א לעניין זכות בעל הבית לעשות בביתו פעילות הגורמת למטרדי רעש, לשיטת השו"ע השכנים יכולים להתנגד לפעילות שכנם היוצרת רעש (ככל ובעל הבית לא קנה חזקה לקיום הפעילות המרעישה) ולדעת הרמ"א אין ביד השכנים זכות למנוע מטרדי רעש הנגרמים מפעילות ברשותו הפרטית של יוצר הרעש, אך ככל ואחד השכנים חולה והרעש מהווה הטרדה הקשה עליו אזי ניתן למנוע מיוצר הרעש את המשך קיום הפעילות המרעישה.

בפתחי חושן (גניבה והונאה פ' טז הערה ג) כתב כי יצירת מטרדי רעש אסורה גם מדין "לא תונו" מפני שגורמת לצער גדול וכן היא אסורה מדין "ואהבת לרעך כמוך"

הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראת הלכה למעשה התלויה בנסיבות הפרטניות של כל מקרה לגופו ובכל שאלה יש לפנות למורה הוראה הבקיא בדיני ממונות.

לתגובות stern1416@gmail.com