מאמר שמתבסס על "מחקר מדעי" על היהודים שפורסם לאחרונה בעיתון 'ניו יורק טיימס' נמצא כרגע במרכזה של שערורייה וביקורת נוקבת. המאמר שנכתב על ידי ברט סטיבנס, עיתונאי ופרשן פוליטי אמריקאי ידוע, מתבסס על מחקר של חוקר שהפיץ על פי הטענות דעות גזעניות.
המחקר המעורר התנגדות פורסם לראשונה בשנת 2005, תחת הכותרת: ׳היסטוריה טבעית של אינטליגנציה אשכנזית׳, והוא קובע, כי יהודים אשכנזים נוטים גנטית לרמת אינטליגנציה גבוהה יותר מאשר נציגים של קבוצות אתניות אחרות.
מחברי המחקר - גרגורי קוחראן, ג'ייסון הרדי והנרי הרפנדינג, מהמחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת יוטה, טוענים כי לאורך כל המאה העשרים זכו יהודים אשכנזים ב-27 אחוז של פרס נובל ו-25 אחוז מפרס טיורינג, זאת למרות שהם מהווים רק 3 אחוז מאוכלוסיית ארה"ב. החוקרים הצביעו גם על דוגמאות נוספות לפעילות חברתית ומדעית מוצלחת של יהודים אשכנזים.
אך על פי מידע שפרסם 'Southern Poverty Law Center', אחד ממחברי המחקר שכבר נפטר, הנרי הרפנדינג, היה מדען ואנתרופולוג שדבק באידיאולוגיה של העליונות הלבנה נגד האוכלוסייה האפרו-אמריקאית והתעניין באאוגניקה - מחקר שנועד לפתח שיטות של שליטה חברתית שיכולות לשפר איכויות גזעיות של הדורות הבאים.
יצוין, כי אותו מחקר שנוי במחלוקת קיבל מיד לאחר פרסומו סקירה חיובית מהניו יורק טיימס באמצעות הכתב המדעי של העיתון, ניקולס ווייד. מאוחר יותר, וייד כתב ספר בנושא דומה - על יחסי מנת משכל ומוצא גזעי. מנגד, הניו יורק טיימס הציע גם פלטפורמה לביקורת של המחקר הזה על ידי המדען דוד רייך, שהדגיש את חוסר התוחלת וחוסר האחריות של הטענות כי הגורם הגנטי מסביר סטריאוטיפים מסורתיים.
סטיבנס, זוכה פרס פוליצר והעורך הראשי לשעבר של הג'רוזלם פוסט, ספג כבר פעמים רבות ביקורת מצדדים שונים של הספקטרום הפוליטי: מהשמאל - בגלל עמדתו ביחס לסכסוך הערבי-ישראלי ומדיניות במזרח התיכון, מהימין - בגלל אי הסכמתו עם מדיניותו של טראמפ. במאמר שעורר את הסערה הוא מפרש את תיאוריית מנת משכל לפי עמדתו ומסיק כי ההצלחות של עם ישראל בתחומים שונים מוסברים על ידי צורת החשיבה השונה שלהם הנובעת מחוויית החיים בגלות.
המאמר עורר דיון לוהט ברשתות החברתיות ועל ידי עיתונאים ואישי ציבור אחרים והביא לכך שהקטע השנוי במחלוקת הוחרג ממנו, וכעת הוא מופיע באתר העיתון עם הערת עריכה, תוך הדגשת אי הסכמתו של המחבר עם התיאוריה הגזעית.
התגובה הציבורית למאמר היא הגיונית, בהתחשב באופי הפרובוקטיבי של הנושא הנבחר באווירה הנוכחית של פיצול וסתירות בחברה האמריקאית והסכסוכים האתניים והדתיים בעולם כולו. אבל התגובה גם משקפת את הפער הגדול בין העולם המדעי ופרסומים המקובלים באוניברסיטאות ובאקדמיה, מצד אחד, אל מול השיח החברתי הגלוי, שבו מוטל טאבו על נושאים מסוימים.
נושא העליונות היהודית יצר רעש תקשורתי ולכן עורר את תשומת הלב לפרסום המדעי שכבר כמעט ונשכח, והשאלה העולה היא כמה מחקרים דומים העוסקים במגוון נושאים שנויים במחלוקת, לא רק התומכים ביהודים, אלא גם מכוונים נגדם, פורסמו ונשארו רחוק מעיני הציבור כשהם עדיין משפיעים על השיח המדעי והציבורי שמשפיע בסופו של דבר על כל תחומי החיים.