בעולם הערבי משתמשים רבות בטקטיקות של הכחשת הקשר ההיסטורי, הדתי והתרבותי של עם ישראל עם ארץ ישראל, והמקומות הקדושים המשותפים עם האסלאם. הם גם מנסים לערער כל העת על מקורות היסטוריים ועל כל דבר שמצביע על הקשר על עם ישראל לארץ ישראל.
תעמולה כזו נעשית ומתבצעת גם ברמה הבינלאומית, כך לדוגמה בקביעות הידועות של אונסק"ו שמטילות ספק בקשר של עם ישראל עם הר הבית והכותל המערבי או רישומם של קבר רחל ומערת המכפלה ברשימות המורשת הפלסטינית בדווקא.
ביטוי נוסף למדיניות זו עולה ממאמר שפרסם לאחרונה ראש הוועדה המלכותית לענייני ירושלים של ירדן, עבדאללה כנעאן, בו נאמר כי חג החנוכה ומנהגיו מהווים איום על המקומות הקדושים למוסלמים ולנוצרים בירושלים.
המאמר, שכותרתו "חג האורות הוא טקס ציוני קולוניאליסטי, לא חגיגה יהודית דתית", פורסם בעיתון "אל-גאד", במאמר נכתב כי חנוכה הוא החג היהודי היחיד שיש לו קשר לבית המקדש (לפי המחבר, עובדת קיומו גם בספק) והוא משמש להפצה מלאכותית של התרבות היהודית כדי להעניק לירושלים צביון יהודי.
המחבר מדגיש: "ביישום התוכניות הציוניות בפלסטין ובירושלים, מדיניות הכיבוש הקולוניאליסטי מבוססת על טיעונים דתיים כוזבים שנועדו להטעות את דעת העולם ולגייס את תמיכתו. טקסים דתיים כאלה מייצרים אווירה המאפשרת לממשלת ישראל וארגוני הימין התומכים בה לבצע באופן שיטתי פעולות ל'התייהדות' ירושלים, המכוונות כדי להשתלט על מסגד אל אקצה".
הוועדה המלכותית לענייני ירושלים הוקמה בשנת 1971 בהוראת המלך חוסיין והכריזה על מטרתה לשמור על אופיה הערבי והמוסלמי של ירושלים ולתמוך בתושביה הערבים. חברי הוועדה הם בכירים ירדנים, בהם שר החוץ והשר לענייני דת, וכן נציגי הכמורה.
המאמר של כנעאן הוא רק דוגמה אחת למתח הרב בין ישראל לממלכה ההאשמית שהחמיר בתקופה האחרונה. במהלך נאומו במכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון בנובמבר, ציין מלך ירדן, עבדאללה כי היחסים בין ישראל לירדן הם גרועים מתמיד, בין היתר כתוצאה מתהליכים פוליטיים פנימיים מתמשכים בישראל.
במהלך החודשים האחרונים יחסי ישראל-ירדן חוו מספר משברים הנוגעים בין היתר למעצר אזרחים ירדנים בישראל בחשד שהם קשורים לגורמי טרור ומעצר מקביל של אזרח ישראלי בירדן. משבר נוסף נוצר סביב אזור נהריים שהוחכר לישראל למשך 20 שנה וירדן דורשת את השבתו לידיה כמו גם העיכוב ב'תעלת הימים' שמרגיז את הירדנים.
מוקדם יותר החודש ערך צבא ירדן את תרגיל ׳חרבות כראמה׳, שמדמה תרחיש של פלישת הצבא הישראלי לירדן, מה שמלמד על הלך הרוח בירדן.
למרות שירדן היא אחת משתי המדינות הערביות שחתמו על הסכם שלום רשמי עם ישראל, יש נציגות רחבה של מפלגות אסלאמיסטיות בפרלמנט שלה, ובהצהרות של פוליטיקאים כמו גם בעיתונות נשמעות קריאות יותר ויותר להפרת הסכם השלום ועסקת הגז עם ישראל.
למתיחות המוגברת תרמו גם דיונים סביב המימד הפוליטי של "עסקת המאה" אותה מתכוון להציג טראמפ בקרוב. עיתונאים ירדנים רבים כינו את התכנית מראש "איום קיומי", והחששות של ירדן משינויים שיכולים להשפיע ישירות על ריבונותה והרכבה הדמוגרפי, למשל אם תיאלץ ירדן לאזרח פליטים פלסטינים, שמספרם, בגלל מצבם המיוחד בהשוואה לפליטים אחרים, גדל מדי שנה.
פוליטיקאים ירדנים והמלך עבדאללה עצמו הצהירו שוב ושוב, כי הם לא מסכימים לפתור את הבעיה הפלסטינית על חשבון מדינתם.
קיימות גם השערות בכלי התקשורת הישראלים, כי ניתן לערער את מעמדה המיוחד של ירדן כשומר ההקדשות המוסלמים בירושלים, אם תחתום ישראל על הסכם מדיני נרחב עם כמה מדינות ערב דוגמת סעודיה או מרוקו.
יש לזכור, כי השליטה בהר הבית מאז 1967 מתבצעת על ידי המועצה האסלאמית (וואקף) בחסות ירדן, ואלה שאינם מוסלמים רשאים לבקר בו תחת מספר מגבלות (למשל, איסור על תפילה ותשמישי קדושה) ורק בהסכמת הוואקף. כזכור, בשנת 2003 פתחה ישראל באופן חד צדדי את הר הבית בפני לא-מוסלמים, אולם אין הסכמה ברורה בנושא זה, ומאז שני הצדדים נקטו בכל האמצעים כדי לבסס את שליטתם. בחג החנוכה האחרון, מספר היהודים העולים על הר הבית עלה בכ-40% - 1,200 איש לעומת 800 בשנה שעברה, מה שאולי מסביר את הלחץ הירדני מחנוכה.
בכל זאת, לאור השינויים במזרח התיכון והשפעתה הגוברת של איראן, אין לירדן אינטרס להיות במתיחות עם ישראל. המלך עבדאללה היה מי שניסח לראשונה את המושג "הסהר שיעי" - שטחים הכוללים את איראן, עיראק ולבנון, בהם יש קהילות שיעיות גדולות שיכולות להגדיל את השפעתו של משטר האייתולות ולפגוע בעולם הערבי הסוני, שירדן היא חלק חשוב ממנו.
האיום השיעי יכול לדברי המומחים להרתיע גורמים ירדנים ולשמור על ההצהרות האנטי ישראליות שלהם ברמת השיח בלבד, מבלי לגלוש למעשים ומבלי להפוך לעמדה הרשמית של הממלכה.