ניסי הגולשים: הילד שעף והכלה שנפקדה

הפרקים הקודמים >>

• עַל הַנִסִים: גולשי 'כיכר השבת' חושפים את הניסים האישיים • חלק א'
• הניסים של גולשי 'כיכר השבת': הטביעה, המחלה וההפגנה • חלק ב'
• גולשי 'כיכר' חושפים את הניסים: הניתוח, התאונה והפיגוע • חלק ג'
• הניסים של גולשי 'כיכר': הטביעה, הטרמפים והגידול בלב • חלק ד'
• ניסי הגולשים: התינוק שנפל, הנכדים שנספו ו'כמעט' דריסה • חלק ה'

הגולשים מוזמנים לבחור את הנס שהכי ריגש אותם - ההצבעה - בתחתית העמוד. בימים הקרובים יפורסמו עשרת הסיפורים שדורגו במקומות הראשונים והם יועמדו לבחירת הגולשים, כך שהסיפור שידורג במקום הראשון יזכה את השולח בחופשה זוגית בקפריסין.

סיפורה של זיוה

הבת שלי בגיל 3, בדיוק בחנוכה, נשכחה בהסעה והגיעה למרחקים, אחרי הרבה שעות ששכחו אותה.

המלווה בלבלה את השוטרים ואמרה להם שהיא הורידה אותה, וזה לא היה נכון. המשטרה חיפשה והוציאה כלבי גישוש.

לאחר המון חיפושים, משטרת נתניה עצרה את הנהג וערכו חיפושים והילדה נמצאה זרוקה ורדומה בספסל האחורי, ופה היתה רשלנות של המלווה ושל הנהג.

קיבלנו אותה במתנה בנר שמיני של חנוכה.

סיפורה של חפצי

לפני כמה שנים נסענו ברכב הפרטי שלנו, פתחתי לרגע את הדלת של האוטו ברמזור, ואז נפל לי התיק בלי שראיתי בכלל.

מי שהיה אחריי, גנב את התיק אך מי שהיה אחריו, ראה זאת וטס במהירות אחרי הגנב, השיג את התיק והתקשר אליי - וכל זה בלי שידעתי מכלום. בחסד ה' התיק חזר אלי בניסי ניסים.

סיפורה של אסתי

לפני חמש שנים הבעל, האבא, נטש את המשפחה ללא הודעה מוקדמת. הילדים כולם מגיל 15 ומעלה מתבגרים... בנוסף, במרמה גדולה הוא לקח לנו את הבית שהיה שייך לשנינו.

המצב לא היה פשוט בכלל. כלכלית, היו פעמים שלא היה חשמל ולא אוכל, המינימום לא היה. בשנה וחצי עברנו שש פעמים בית, ועוד ניסיונות.

השתדלתי מאד להראות להם שהכל בהשגחה עליונה ולמדתי אותם לא להתעכב על מה שאין אלא מה'אין' לעשות 'יש'. הרבה תפילות שילדיי לא יפלו למקומות לא טובים, הרבה אהבה.

והיום, חמש שנים אחרי, ילדיע הולכים בדרך העולה בית א-ל, לא עזבו ולא נטשו, כל אחד בדרכו שמצא לנפשו. יש לי בן יחיד שהתגייס ל'נצח יהודה', קרבי, שירת בגאוות ה', היום הוא נשוי זה חודש, חתם קבע, מקדש שם שמים בצבא ועושה עבודת קודש. וכן יש לי בת נוספת נשואה.

חסד ה' כולם צמחו מהקושי, וזה נס גדול, שכולם בראים בנפשם, מחוזקים ומחזקים אחרים.

סיפורה של אילה

אח שלי הכין אוכל ושכח לכבות את הגז, כשנכנסתי לבית, היה הרבה עשן וברגע האחרון כיביתי מהר את הגז.

אם הייתי מגיעה שניה אחרי, כל הבית היה נשרף, והאחים הקטנים שלי היו בבית, זה היה ענין של דקה אם לא הייתי מגיעה.

סיפורה של אביבה

לפני 36 שנים, שני רופאים בכירים מבאר שבע, אמרו לנו שלא יהיו לנו ילדים. הם אמרו משפט שלא נשכח: "הסיכוי שיהיו לכם ילדים זה כמו הסיכוי שתיפול מתקרה פצצת אטום".

היינו זוג צעיר ש-7 שנים לא הצלחנו להרות. עולמנו חרב עלינו. נסענו לרופא אחר בירושלים שהיה בהלם שאמרו לנו משפט כזה.

אחרי חודשיים אצלו נכנסתי להריון והיום תודה לה' יש לנו 5 ילדים. זה הנס שלנו.

סיפורו של גרשון

איני יודע לשחות, פתאום נסחפתי בים. ירדתי לקרקעית, נלחמתי כמו אריה עד שהצלחתי להגיע לחוף.

סיפורה של נעמי

לפני כמעט 18 שנה ילדתי את בתי הבכורה.

קבענו לה זבד הבת בגיל חודש. באותו יום, אחותי נהרגה בפיגוע.

כעבור שנה ותשעה חודשים ילדתי את בתי השנייה, וכשהיא היתה בת שבועיים אחי הקטן נפצע בפיגוע וחודש לאחר מכן אמי נפטרה.

כעבור ארבע וחצי שנים - לאחר חששות ופחדים גדולים מאוד, ילדתי את בתי הקטנה וב"ה הנס שלי הוא שלאחר הלידה שלה, הכל עבר בשלום.

סיפורה של ימית

בהיריון השלישי שלי, בחודש 19, לא הרגשתי טוב. לא הייתי מסוגלת לאכול או לשתות, הייתי מאושפזת בבית חולים.

רגע לפני ההחלטה הקשה, הטלפון מצלצל, מהצד השני אני שומעת קול נעים, הרב הצדיק בצרי. "אני מבין שאת בבית חולים וקשה לך", הוא אמר לי, "אבל שתדעי שיש לך בת בבטן (מאוד רציתי כי יש לי 2 בנים) מיוחדת, יש לך חוזה עם בורא עולם, אני מבטיח לך שהכול יעבור בשלום".

אחרי חצי שעה קוראים לי ... ואז אני צועקת על האחות, מה יש לך? אני לא עושה כלום! תביאי לי לאכול.

זה קרה בדיוק בחג החנוכה ואחרי כמה חודשים ילדתי ילדה מיוחדת, תמיד אני אומרת לה שהיא הנס הפרטי שלי.

סיפורה של פנינה

בערב יום כיפור בשעות הצהריים, בעלי נסע עם הילדים ברכב כדי להתברך מהאדמו"ר. באמצע הנסיעה נשמעה צרחה מפי אחד הבנים.

מתברר, שהבן הקטן פתח את החגורה, ובסיבוב חד - דלת הרכב שלא היתה סגורה כנראה עד הסוף נפתחה והוא עף מהרכב.

למזלנו הרב, לא היה שום רכב קרוב על הכביש והוא ניצל בנס! תודה לה' על ההצלה!

סיפורו של דוד

בחודש כסלו תשמ"ח היה יום חורפי מאוד, לאחר תפילת ערבית יצאתי מראשון לציון לבת ים, בצומת לישנסקי משה דיין, הייתה לי תקלה בטנדר. הצלחתי לחצות את הצומת וירדתי לבדוק מתחת לטנדר מה התקלה.

לפתע הגיחה מכונית במהירות רבה, תוך עקיפה מימין, ונכנסה בחוזקה ברכב שלי כשאני נמצא מתחת לרכב.

כמובן שמהמהירות, הרכב שלי עלה עלי והרכב הפוגע גם עלה עלי, נפצעתי קשה מאוד, הטחול התפוצץ, הצלעות נשברו והראש נחבל.

התאונה הייתה בשעת לילה וכמובן שבזמן ההוא לא היו פלאפונים אבל משום מקום הגיעו שני אמבולנסים שפינו אותי לבית חולים אסף הרופא.

יש לציין שמיד אחרי התאונה החל לרדת גשם זלעפות, לא הייתה לי אפשרות תנועה בכלל, ואז הגיע אדם שעמד מאחוריי, לא ראיתי אותו ואיני יודע מי זה עד היום, הוא הרגיע אותי.

עברתי ניתוח של מספר שעות ובדרך נס יצאתי מהתאונה בשלום ותוך שלושה ימים קמתי על רגליי בחסדי ה'.

סיפורה של ליאת

יום לפני ערב סוכות, הבנות קמו בבוקר וביקשו לרדת לסוכה לקשט אותה. לא הסכמתי שירדו לבד.

כעבור רבע שעה, השכנה קוראת לי שכל הסוכה התמוטטה מהרוח. נס משמים, הקב"ה שמר לי על הילדות מאסון גדול.

סיפורה של לירון

ראשית אני חושבת שחשוב לציין את דברי הרמב"ן: "ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים", צריך קודם כל לדעת שכל יום זה נס בפני עצמו, כל יום שאדם קם מהשינה - "שהחזרת בי נשמתי בחמלה", שאדם הולך על הרגליים, רואה - "רופא כל בשר ומפליא לעשות", יש לו מה לאכול ומה ללבוש, שום דבר לא מובן מאליו, הכל נס אחד גדול. זה שהשמש זורחת, שיורד גשם - הכל ניסים מאת הקב"ה!

ועכשיו לנס הפרטי שלי:

לפני כמה שנים חזרתי מחתונה של חברה, הסעתי את חברותיי הביתה והמשכתי לביתי שלי. השעה הייתה כבר נורא מאוחרת ופשוט נרדמתי על ההגה. האוטו היה בירידה תלולה נסע במהירות, התנגש באי תנועה ועף לשולי ההר.

אני כמובן התעוררתי מההתנגשות העצומה בפחד אימים כל האוטו נמחץ, והתחיל לעלות באש מעוצמת החיכוך. האינסטינקט הראשון כמובן לברוח רק שבגלל שהפח התעקם, המנעול כנראה נשבר והדלת לא נפתחה.

ניסיתי בכל הכח, דפקתי על החלון ופשוט חשבתי על הגרוע מכל. התחלתי לומר וידוי, ה' ישמור, כי כבר לא ידעתי מה לעשות.

השעה היתה 2 בלילה, הכביש ריק ובנס עבר שם בן אדם (שגם זה סיפור ארוך למה הוא נסע שם בדיוק בשעה הזו, נס בתוך נס), הוא ראה את האוטו הבוער, שבר את הדלת והוציא אותי בחסדי שמיים וכך ניצלתי.

המילים כאן לא יכולות לתאר את גודל הנס וההרגשה של מה שחוויתי, סיפרתי ממש בקצרה אבל אין ספק שהקב"ה נתן לי חיים במתנה, יצאתי עם שריטה קלה בפנים ותו לא. מי שראה את הרכב השרוף לא האמין שיצא משם מישהו בחיים. תודה לבורא עולם "על ניסך ונפלאותיך שבכל יום עמנו", הודו לה' כי טוב!

סיפורה של פרידה

לפני כמה שנים קנינו דירה והיינו אחרי שיפוץ של החלפת מרצפות. הבן שלי היה כבן שנתיים, ישן לידי.

באמצע הלילה נשמעה חבטה, הבן נפל מהמיטה, בכה קצת, הייתי מעורפלת, הרמתי אותו, השתקתי אותו והמשכתי לישון.

אחרי שעה הרגשתי כאב בטן חזק, קמתי, הדלקתי את האור בשירותים, האור שדלק האיר מעט את החדר ואני רואה שכול המיטה שלולית דם ענקית, הדלקתי את האור ונבהלתי.

צרחתי צרחות, הזמנו אמבולנס. מסתבר שבזמן הנפילה, הבן שלי פתח את הראש והמשיך לישון תוך כדי שהראש מדמם כמויות.

להודות, להלל ולשבח על הרגע שבורא עולם העיר אותי. לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם היינו ישנים עד הבוקר, הילד חלילה היה מדמם למוות. לילד הזה קוראים רפאל, בטוח בורא עולם שמר עליו וגם המלאך רפאל. תודה לך השם על ניסך ונפלאותיך יום יום...

סיפורה של אסתר

לפני כשש וחצי שנים התבשרנו סוף סוף שבע"ה אנו עתידים להפוך להורים (לאחר תקופת המתנה לאחר נישואינו) מספר ימים אח"כ לפתע חשתי שלא בטוב, מיהרתי למוקד חירום נשים והרופא שם החליט שההריון עתיד חלילה להסתיים בקרוב...

החלטתי שאני מחייכת לקב"ה כשאני יוצאת מחדר הרופא ואני בטוחה שה' יעשה לנו נס!

היום, 6 שנים וחודשיים אחר כך, יש לנו ברוך ה' ילדה מתוקה ואצילית, שעלתה השנה לכיתה א...

כל התהליך היה ניסי כל כך וברוך ה' לאחר תשעה חודשים נולדה כזאת מתנה.! חסד ה' סובב עלינו כל היום...

סיפורם של ישראל ושירן

בשנת תש"ע קרה לנו נס אדיר שלא ניתן לכמת אותו במילים!

נולדה לנו בת בשבוע 26 (אמצע חודש שישי) בניתוח קיסרי חירום. במהלך הלידה היתה מצוקה עוברית קשה של 4 שעות עם ירידות דופק, ואף אחות/מיילדת לא שמה לב. כשאשתי הגיעה למצב של סכנת חיים פתאום נדלקה נורה אדומה והיא נכנסה לניתוח מיידי.

בעת השהות בחדר לידה הובהר לנו שחיינו מכאן הולכים להשתנות וא"א לדעת מה יהיה עם התינוקת, ז"א שיש סיכוי גדול שהיא לא תשרוד או תהיה חולה, וזה הולך להיות קשה מאד.

ואכן, הם צדקו! עברנו תקופה איומה, 5 חודשים בטיפול נמרץ, מורדמת, מונשמת. במהלך זמן זה כמעט איבדנו אותה 3 פעמים - קראו לנו לבוא להפרד ממנה (ותמיד זה קרה בימי שישי או ערבי חג כמובן) כי ביומיום היינו יושבים ליד מטתה כ-16 שעות ביממה ומתפללים...

לא היתה לה טיפת סיכוי לחיות, לדברי הרופאים, והאמת גם ראו עליה... העיניים שלנו ראו, וחווינו חוויות קשות מנשוא! הילדה הזו עברה את כל סיבוכי הפגות האפשריים, בכל אברי גופה.

הסיבוכים המשמעותיים ביותר שהכניסו אותה למצב קריטי: בגיל 3 שבועות - התפוצצה לה ריאה, בערב יום כיפור ונקראנו להפרד; בגיל חודשיים - נמק קשה במעי הדק. שקלה אז כ-800 גר', ונאלצנו להחליט אם להכניסה לניתוח מיידי או להמתין להגעת המוות... לדברי הכירורג לא היו לה סיכויים לעמוד בניתוח קשה זה, ואכן במהלך הניתוח היתה דרמה רגעית והיא אבדה, הרופאים בצעו החייאה, נתנו מנות אנדרנלין וזה הצליח ב"ה!!! אבל עדיין המצב היה קריטי כיממה (הניתוח ארך כ-4 שעות, עד כניסת השבת כמובן); בגיל 3 חודשים - היה לה זיהום אלים בדם, וגם בזמן זה נאמר לנו שעלינו להפרד.

כשנשענו על רבנים וברכותיהם הרופאים תמיד דאגו להנמיך לנו ציפיות, וסיפרו שקרו הרבה מקרים שרבנים אמרו שיהיה בסדר, ובסופו של דבר הילד נפטר... זה קשה לעמוד בזה!

כששוחררנו בגיל 5 חודשים, הצפי היה מאד כואב עבור החיים שלה, הכינו אותנו שהיא תהיה צמח, ולא יהיה עם מי לתקשר, שנסעוד אותה כל חיינו. היה לה דימום מוחי קשה (דרגה 4), צד שמאל במוחה מחוק עד ליום זה!

אבל... כנגד כל הסיכויים, ראינו אור! אור גדול! היא ילדה של תפילות, והמון המון דמעות, ילדה של אמונה!

מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל אמר לנו במילים אלו: "אני מבטיח לכם שהיא תחיה, אל תקשיבו לרופאים"....

קבלנו בת במתנה, מתנה ענקית! ילדה חכמה, יפייפיה, מלאת כמיהה ליהדות ומלאת חיים כשהיא נחשפת לצדיקים. בתינו אמנם עם שיתוק מוחין (משותקת בצידה הימני של הגוף), עם אפילפסיה לא מאוזנת למרות הטיפול המונע בתרופות, ופיגור שכלי (בת 9 וחצי, ומבינה קוגנטיבית כמו ילד בן 4). היא מתקדמת, כל הזמן במגמת שיפור, פייטרית, לא מוותרת לעצמה למרות כל המכשולים בדרכה, תמיד שואפת להצליח ולהשיג!

מיותר לציין שעד היום אנחנו מתמודדים עם סיבוכים אלו (אינה גמולה מחיתולים ב-100%, תלויה בנו בכל- הלבשה, מקלחות, צרכים וכו')... אבל אם נשווה לצפי, אין מה להשוות! נס גלוי! כשאנחנו לוקחים אותה לפגיה לביקור, אין רופא שלא זוכר אותה, אין אחות ששוכחת מה המלאכית שלנו עברה, והם מצהירים פה אחד שזה לא הגיוני שזו היא! חסדי השם!

מידי חודשיים-שלושה היא מקבלת זריקה שאינה כלולה בסל הבריאות כ-16,000 ש"ח, בזכות זריקה זו היא עומדת על רגליה, עד גיל 7 היא היתה זוחלת, והזריקה מסייעת למפרק הירך שלא להתפרק עקב העיוותים. אנו משקיעים את הכל ע"מ לתת לה את הטוב ביותר, מגיע לה הכי בעולם, ועוד הוצאות אחרות סביבה.

אנחנו גאים בה ללא הרף, והיא ממלאת את הלב שלנו באהבה אין סופית! אלוקים בחר בנו, בנו! אנו חשים זכות מיוחדת, מוקירים ומודים להשם על המתנה הכי יקרה שיש, האוצר הכי שווה ערך שיכולנו לקבל.

ולך ילדה אהובה שלנו, מאחלים מכל הלב, בריאות, אושר, הצלחה, ואהבה, האושר הפנימי שלך שווה לנו הכל! לא יכולנו לבקש אחרת. מעריכים את הדרך שלך, את האומץ, את הנחישות והחוסן שלך כל יום מחדש.

רק בריאות לכל עם ישראל, אמן.

סיפורו של יאיר

זה היה ביום שישי, אני ועוד חבר יצאנו לים כשהיינו רכובים על אופנוע. החבר שלי היה על הקידון ואני הייתי הנרכב, ישבתי מאחור. אני וחבר שלי היינו בלי מגנים ובלי חליפות רק עם חולצה קצרה, מכנס קצר וקסדה.

כל הנסיעה זרמה יפה, ממש לפני שהגענו לים זה היה כמה צמתים לפני הכניסה לחוף, שמענו חריקה חזקה, בדיוק חצינו את הצומת, מאוחר יותר התברר שהרמזור בדיוק בא להתחלף לכתום. היינו על מהירות של 60 70 קמ"ש, הסתכלנו לצד לראות מה זאת החריקה הזאת ותוך כדי שמענו עוד חריקה אבל הפעם זה היה ממש רצינית, ואז הרכב נכנס באנו מאחור.

אני עפתי 2 מטר ונשרכתי על האספלט וחבר שלי המשיך עם האופנוע תוך כדי שהוא מעבד שליטה עליו ועף ממנו גם כן. האופנוע עף לצד והתרסק בחומה שהייתה בצד הדרך.

ברוך ה' היה לנו ממש ניסים גלוים! דבר ראשון יצאנו בנס מהתאונה הזאת רק עם כמה שריטות עמוקות בעור ובבשר. דבר שני שלא הגיעו רכבים מצד שני ולא דרסו אותנו. ודבר שלישי שהרכב לא המשיך ולא עלה עלינו.

ברוך ה' תודה לה' על כל הניסים והחסדים שקוראים איתנו כל יום ויום. הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.

סיפורו של אלישע

בראש חודש אלול הקודם, בזמן התקנה של מעלית בחיפה, פתאום נשבר חלק מהבטון, אני והמעלית צנחנו יחד כ-4 מטר לתחתית פיר המעלית.

בנס "רק" נשברו לי שני העקבים, חוליה בגב ושבר בעצם החזה. וגם המנוע שנפל גם ופספס לי את הראש. תודה לה'.

סיפורו של מאיר

המקרה היה לפני כ4 שנים, בנר שלישי של חנוכה, אחרי ההדלקה, נסעתי באופניים וכשעברתי את מעבר החציה תוך כדי נסיעה, הגיע רכב במהירות ופגע בי.

עפתי מהאופניים. לאחר כמה דקות שהתאוששתי, אני מרגיש שהכול בסדר איתי, רק כמה שריטות כשהאופניים קיבלו את המכה והגלגל התעקם.

הפח נישבר ואנחנו נמלטנו. אגב, שמרתי את הגלגל שספג את המכה לזכר הנס. חסדי השם יתברך.

סיפורו של ישי

לפני שנתיים, אשתי היתה בהריון של תאומות. בחודש השביעי עשינו מעקב שגרתי, ואז הרופא אומר באולטרסאונד שיש בעיה מאוד חריגה.

לדבריו, המוח של אחת התאומות - אין לו מחיצות, זה אומר כדור אחד גדול, אין חדרי מוח. לגבי הילדה זה אומר שהיא תיוולד בלי עיניים ואף, כשיכול להיות שהאף יהיה מאחורי הראש.

"קרה לכם מקרה שקורה במזרח הרחוק, אחד למיליארד, זה לא מצוי בכלל בישראל", אמר הרופא.

הלכתי לרבי דוד אבוחצירא, סיפרתי לו, אמר לי הכל ילך בשלום, תינוקות בריאות ושלימות, זכות אבות.

זה היה בחודש השביעי, זה מאוד הרגיע אותנו, אבל עד הלידה היינו בלחץ, אני ואשתי.

יום לפני התאריך של הניתוח, אומר לנו הרופא בהדסה עין כרם שהיא לא תוכל לעבור פה את הניתוח כי אין מקום בפגייה וצריכים לעבור להדסה הר הצופים.

אמרתי להם מה שרבי דוד אמר, אמרו לי: "זה לא מעניין אותנו, אנחנו רואים היום בצילום שעדיין יש את הבעיה". הם התעקשו ואמרו שזה על אחריותנו.

אשתי נכנסה לניתוח שארך כ-50 דקות, במהלכו אני חוזר בלי סוף מה שרבי דוד אמר שהכל ילך בשלום, תינוקות בריאות ושלימות, זכות אבות.

ואז אנחנו שומעים ברמקול קריאה: "רופא ילדים בכיר דחוף לחדר ניתוח", מהר רצים רופאים בפנים...

ואז יוצאת אחות מחדר ניתוח ואומרת: "מזל טוב, נולד לכם תאומות מתוקות".

שאלנו אותה: "יש לה עיניים, אף, הכל במקום?", אמרה שכן, "יצאו תינוקות מתוקות כאלו, שלימות".

לאחר שבוע עשו לה mir וראו שיש מחיצות במוח והכל תקין - בדיוק מה שרבי דוד אמר, זה היה בדיוק בחנוכה, עשינו סעודת הודיה.

סיפורה של גיטי

קרה לנו השנה נס גלוי!

לפני כמה שנים נפלנו בחובות מאד גדולים. אחד מהגיסים שלנו שהיה מאד אמיד, ביקש מאיתנו לחתום לו ערבות. לא חשבנו פעמיים וחתמנו. יש לציין שהוא החזיק כמה משפחות נזקקות ותרם הרבה כסף לצדקה. לאחר כמה זמן עסקיו נקלעו לקשיים והוא נאלץ לעזוב את הארץ, ואנחנו נותרנו חתומים על ערבות של מיליונים...

כמובן שהקשר איתו נותק מיד, ולנו לא נותר אלא להלחם בבתי משפט עם עורכי דין. עברנו שנים קשות, עובדים קשה לפרנסתינו ואת הכסף שמרוויחים אנחנו משלמים לחובות האדירים.

בשנים אלו אנחנו גם מתפללים לישועה, יש לנו בת יחידה בת 10, אין לה אחים ולא אחיות!

לפני 10 וחצי חודשים הוזמנו לחתונה בארצות הברית של חברים מאד קרובים שלנו, ידידי נפש ממש, שמחנו בשמחתם ולאחר השבע ברכות התכוננו לחזרה לארץ.

אלא שאז קיבלנו טלפון מחמותי, אמא של בעלי, שביקשה שבהזדמנות זאת שאנחנו בארצות הברית שנלך להשלים עם הגיס, כמובן שהיינו המומים מעצם הרעיון, הרי אנחנו לא עשינו לו כלום, זה הוא שצריך לבקש סליחה מאיתנו.

חמותי לא ויתרה, היא אמרה שכל כך קל לנו להתבצר בעמדה שלנו ולומר זה הוא שצריך לבוא אלינו, והסבירה שיש לנו כאן נסיון גדול, והזכירה לנו את הסיפור של מרים גבאי שלא נפקדה 10 שנים בילדים ור' שלמה זלמן אויערבעך אמר לה שאם היא תעשה משהו שהיא לא חייבת אז גם הקב"ה ייתן לה משהו שהוא לא חייב, היא כבר למחרת החלה להתנדב בבתי חולים, ו-9 חודשים לאחר מכן חבקה בן.

חמותי חזרה ואמרה שגם אנחנו לא חייבים לעשות שלום עם הגיס ולסלוח, אבל אם נעשה איתו שלום זה יעשה רעש גדול בשמיים, והמשיכה ואמרה: אם תעשו שלום אני מבטיחה לכם ש-9 חודשים מהשלום תזכו לחבוק בן זכר!

שאלנו אותה איך היא מבטיחה כזה דבר, היא לא רבנית ואין לה רוח הקודש. היא אמרה שההבטחה הזאת יוצאת מלב של אמא, מלב שבור, כמה שנים שאין לה ולחמי נחת, המשפחה מנותקת מהגיס והאחות, כל מה שהיא מבקשת זה שנסלח לו.

היא הסבירה לנו שכל השנים האלה כל התפילות הבקשות התחנונים וכל הסגולות, הכלי מוכן, וכתוב: "אין לי כלי שמחזיק ברכה אלא השלום", בטוח שזה מה שמעכב, ואנחנו חשבנו על הבקשה שלה וההבטחה והחלטנו לעשות את זה.

לאחר יומיים של הרבה עבודת המידות, ויתור, כניעה לרצון ה', עשינו איתם שלום. בעלי וגיסו התחבקו אחרי שנים של נתק מוחלט, ובעלי אמר לו שהוא מוחל לו מחילה גמורה ואין לו שום טענה או כעס כלפיו.

בעלי קיים כיבוד הורים מדאורייתא, היה מפגש מאד מרגש ודומע.

מיד כשחזרנו לארץ התבשרנו את הבשורה הגדולה שכל כך ציפינו לה.

בתאריך ט' באדר א' תשע"ט עשינו את השלום - ובתאריך ט' בחשוון תש"פ, 9 חודשים בדיוק לאחר השלום, נולד בנינו בשעה טובה לאחר 11 שנים, וזה גם תאריך יום הולדתה של ביתנו שכל כך התפללה לאחים ואחיות.

הבטחתה של חמותי התקיימה.

את שמחת הברית חגגנו בט"ז בחשוון, בעיתו ובזמנו כשמאות משתתפים איתנו בסעודת ההודיה לה' על שלא הסיר חסדו מאיתנו, ומרים גבאי גם השתתפה איתנו, היה מאד מרגש!

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו!

סיפורה של נעמה

מוצאי חנוכה תשס"ט בישוב עינב בשומרון. זו היתה תקופת אינתיפאדה קשה.

"כולם לקום, קפצו מהחלונות, לברוח לברוח", היה ברור לי ממיטת הקומתיים שמחבל פרץ לבית. כולנו התעוררנו, משפחה בת 11 ילדים.

להבות אש ענקיות פרצו ממיטת אימי בשל סדין חימום שעשה קצר. להבות כיסו את מיטתה של אימי כמו חומה בצורה.

תוך מספר דקות התעשתנו והתחלנו במסע כיבוי השריפה. החדר עשן כולו, אמא ניצלה בנס יחד עם אבא שלי - במזרון נותרו קפיצים בלבד.

הסימנים בקירות יספרו מדור לדור על נס חנוכה, נס הצלה אמיתי של משפחה שלימה.

סיפורו של אברהם

עיני כל אליך ישברו...

ראשית רציתי להודות לכם על ההזדמנות לקיים "שיחו בכל נפלאותיו", דבר שרציתי לקיים כבר מזמן אבל כעת על ידכם אני זוכה לקיים בפועל.

הסיפור שלי התרחש לפני שנה בחודש זה בתאריך י' בכסלו. בתי התלוננה על כאבי עיניים כמה ימים, ועל כן אשתי אמרה שניקח אותה לרופא עיניים. משום מה שלא כהרגלי בדרך כלל, אמרתי לאשתי שאני יקח אותה לרופא והמשכתי ואמרתי לה: "אם כבר אני אצל הרופא אני אבקש ממנו לבדוק את העיניים שלי מכיון כבר הגיע הזמן לקנות משקפיים חדשות ואולי עלה המספר...".

אנחנו נכנסים לרופא, קודם כל הוא בודק את הבת שלי וברוך ה' הכל היה בסדר, עד כדי כך שהרופא אומר לי "למה הבאת אותה". אחר כך אני מבקש ממנו לבדוק אותי, הוא בודק אותי, הראיה היתה מצוינת. הרופא אומר לי חמש עשרה שנה לא עשית בדיקת עינים אני רוצה להשים לך טיפות להרחבת אישונים ולבדוק את הרשתית וכו' אני לא מיהרתי להסכים אבל משום מה (השגחה פרטית..) הרופא הצליח לשכנע אותי שצריך על אף שבדרך כלל אני עקשן ולא ממהר להכנע. הוא שם את הטיפות אני חוזר אחרי חצי שעה הרופא מתחיל לבדוק והוא אומר לי "רגע יש כאן בעיה... מפה אתה הולך ישר למיון עיניים".

אני שואל את הרופאף "מה קרה, מה יש לי?", הוא לא הסכים להגיד לי ואני כמובן לא הבנתי ולא היה לי מושג מה הוא ראה אבל מה שכן הבנתי זה שאם אני לא מטפל בזה מידית הראיה שלי בסכנה.

מהרופא אני חוזר הביתה מבולבל לגמרי לא יודע מה קורה איתי לאיזה רופא אני הולך, לאיזה בית חולים. אני מתקשר לעסקן רפואי מסוים הוא אומר לי ללכת לשערי צדק עסקן אחר אומר לי הכי טוב הדסה עין-כרם.

מרוב לחץ יצאתי חזרה לעבודה לסגור את היום ולראות איך אני מתקדם.

בעבודה הבוס שראה שאני לחוץ ומבולבל הוא שואל אותי "מה קרה לך היום?", סיפרתי לו את כל הסיפור ומיד הוא אמר לי אני ייקח אותך לבית החולים (הוא "קצת" מתמצא בבתי-חולים לצערינו...) רק אני קודם כל צריך לעבור דרך ישיבת מיר ששם מתקיימת ירחי כלה לבוגרי הישיבה מארצות הברית ומיד אחר כך ניסע, זה כבר היה בשעה 10 בלילה ואני מתכונן נפשית לשהות של לילה (לפחות...) במיון.

בינתים אני מחכה ברכב והוא נכנס לבנין איפה שהתקיים ה'ירחי כלה', פתאום אחרי כמה דקות יוצא הבוס בריצה ואומר לי סיפרתי לגיסי (שהיה אחד המארגנים של הירחי-כלה) את הסיפור שלך והוא אמר לי בשביל מה לך ללכת לבית החולים, פה בירחי-כלה נמצא רופא עינים אחד המומחים הכי גדולים בארצות הברית נשאל אותו ונראה מה הוא אומר.

ניגשנו לרופא, הרופא שמח מאוד לעזור ליהודי הוא הוציא את הטלפון שלו והתחיל לשאול אותי מה אתה רואה ועוד שאלות ואז הוא אומר לי אוקיי אתה לא עיוור. לך הביתה לישון, מחר תבוא שוב ואני יבדוק אותך ונראה מה הבעיה.

בנקודה הזאת ירדה עלי רגיעה ושלוה נפשית שאי אפשר לתאר, הרמתי עינים לשמים ואמרתי: "ריבונו של עולם אני באמת לא יודע מה יקרה אבל אני מודה לך ששמת אותי בידיים טובות והבאת לי מארצות הברית את הרופא הכי מומחה עד לפתח הדלת".

כל הסיפור הזה היה ביום ראשון, יום שני המומחה לא יכל לבדוק אותי, בסופו של דבר הוא בדק אותי ביום שלישי בחדר ששם הוא הביא ציוד והקים כעין מרפאה קטנה לקבל כמה אנשים מצוות הישיבה לבדיקה ובתוכם הייתי אני הקטן שרבש"ע שם אותי בתור שלו.

הוא מתחיל לבדוק והוא מתפלא הוא אומר לי שלפי מה שנראה יש לך מחלה נדירה בעין שנקראת COATS שבדרך כלל זה מגיע מלידה אבל אחד כמוך שמקבל את זה בכזה גיל לא ראיתי כמעט בכל השנים שאני בתחום, לך לעין כרם יש שם מומחה והוא יטפל בך.

מיד התקשרתי לעין-כרם ושלא ע"פ דרך הטבע קיבלתי תור ליום חמישי.

בבדיקה הרופא בודק אותי והוא גם כן היה בהלם ולא האמין שבמקרה (השגחה פרטית...) עשיתי בדיקת עיניים והוא הסביר לי שבדרך כלל בן-אדם לא שם לב למחלה הזאת עד שזה מתחיל לפגוע בראיה ואז זה מאוחר מידי... ובמקרה שלי היות וגילו את זה מוקדם אפשר לטפל בעיניים שלא ישאר שום נזק בכלל!

מכיון שזה מקרה נדיר הוא לקח אותי לטיפולו האישי ואמר שיתייעץ עם עוד עמיתים למקצוע, וכן נתן לי את המספר האישי שלו ושאני יהיה בקשר איתו מתי שאני צריך 24 שעות ביממה.

ביום שני י"ח בכסלו חזרתי אליו והוא פירט את תכנית הטיפול. ביום חמישי באותו שבוע קיבלתי זריקה לטיפול בבצקת וביום ראשון ערב חנוכה טופלתי בלייזר. למעשה תוך שבועיים! מרגע גילוי המחלה כבר הייתי בדרך להבראה, המשכתי להיות במעקב וברוך ה' המחלה הולכת ונעלמת.

ביום ראשון י' בכסלו תש"פ, בביקורת השגרתית, הרופא אמר לי שהוא רוצה למהר את התהליך ולעשות שוב טיפול לייזר, ואני התחלתי לחשוב איך אני מכסה את העלות (קופ"ח מכסה רק 80%) ברוך ה' תוך שעתיים! מתקשרים אלינו ידידים טובים ואומרים שהם יכסו את כל הסכום רק שנשלח את פרטי חשבון הבנק.

סיפור זה מלמד אותי ומלמד את כולנו איך הקב"ה מסובב את כל העולם בשביל לעזור ליהודי אחד שיקבל את הטיפול הכי טוב ללא שום דאגה לא נפשית ולא כלכלית.

בעזרת ה' יתברך אני מתכונן לערוך סעודת הודיה לריבונו של עולם על כל החסדים בקרוב בשילוב עם סיום הש"ס של הדף היומי שזכיתי לסיים לראשונה בחיי שכמובן אני מאוד מאוד מעריך את הכח הראייה שלי...