פרשת השבוע ״וישלח״ היא הפרשה הראשונה בתורה בה מוזכרים כל שמות שנים עשר השבטים, שהם הגרעין הבסיסי של עם ישראל. אפשר כבר לראות בה ניצנים של הבדלי תרבות בין השבטים, אפשר ללמוד בה כללי התנהגות בסיסיים וחשובים מיעקב אבינו, וגם כמה עצות לפתרון משבר קשה ואיך תאווה אישית של נשיא במסווה דאגה, עלולה להרוס את עמו.
אם היו למישהו ספיקות כל שהם לגבי מצבו הדמוגרפי כלפי שאר אוכלוסיית ישראל בהיבט המספרי, האחוזי והיחסי, הגיעו הבחירות (ברבים) והביאו איתן את האמת לפרצוף.
המדינה נחלקת לשניים . אנחנו שתי מדינות לשני עמים פשוטו כמשמעו.
חצי דתיים וחצי לא.
חצי ימניים וחצי לא.
כל צד לא מכבד את השני, כל צד לא מבין איך אפשר לחיות עם השני.
לסיכום, תקופת הבחירות היא תקופה שמאירה אותנו עם זרקור שלילי.
כל תקופת בחירות אני יושב לעצמי וחושב על אותה בעיה שמציקה לי, איך והאם אפשר בכלל לגשר על הפערים בינינו.
ואני אומר שכדי לנסות לפתור בעיה צריך לחפור עמוק, כדי להגיע לשורשה האמיתי ושם לטפל בה.
בואו נלך אחורה וננסה להבין מאיפה הכל התחיל, ממתי נהיינו עם ישראל ואיפה הייתה נקודת הזינוק.
כשירדו אבותינו מצרימה הם היו מתי מעט מלהיקרא עם או אפילו שבט. הם היו קבוצה קטנה, שחלקה ביניהם את אותה האמונה.
באותן השנים שהיו במצרים (לפי דעה אחת 210 שנים ולפי דעה אחרת 400 ויש אף דעה ש-430 כי כל אחד מחשבן אחרת את השנים ולא נאריך פה), עם ישראל גדלו משבעים נפש לסביבות ה-2 מליון.
למרות שכבר מספרם היה מספיק גדול, עדיין הם היו בס״ה 2 מליון עבדים, שמה שמקשר ביניהם הוא אותה האמונה והייחוס לגרעין המקורי של השבעים נפש.
לידת עם ישראל התחילה בעצם ביציאת מצרים והמשיכה להתגבש במשך 40 שנה במדבר. האמת שאפשר ללכת עוד קצת אחורה לפרשתנו, וישלח שם מוזכרים לראשונה שנים עשר השבטים.
תמיד שאלתי את עצמי בפליאה, למה??? למה הקב״ה היה חייב על ההתחלה בבסיס הדי אן איי שלנו לחלק אותנו לחלקים ?? לשנים עשר חלקים?? למה?? למה זה טוב?? למה לא לנצל הזדמנות שכולם ביחד במדבר להתאחד לאט לאט כעם אחד עם מנהיג אחד וככה להיכנס לארץ ישראל? הרי לכאורה מבחינה הגיונית זה הרבה יותר נכון וכדאי.
חשבתי לעצמי שהקב״ה הקדים רפואה למכה.
בואו נחשוב שהיינו נכנסים לארץ ישראל כשבט אחד.
לא היה עובר זמן וכל אחד היה מגבש לעצמו את הזהות והסגנון המתאימים לו והרי כבר אמרו חז״ל שכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות והיינו מגיעים למצב שעם ישראל היה נחלק להרבה יותר חלקים. כל זמן שעובר עוד חלק נולד, עוד שבט חדש עם מנהגים חדשים, עוד קבוצת אנשים עם רצון משותף אחד, משפחות היו מתפצלות ושבטים היו נולדים וכך היה המצב ממשיך בלי סוף.
הקב״ה שמי כמוהו מכיר את כל מה שהוא יצר, הקדים תרופה למכה ושם גבול ברור.
עם ישראל בנוי משנים עשר חלקים, שתים עשרה קבוצות שדעותיהם, הליכותיהם, דיניהם וסגנון חייהם שונה אחד מהשני חלקם בקצת וחלקם בהרבה.
הקב״ה מסביר לנו, שכל אחד מבין את החיים בצורה אחרת וזה בסדר, לא צריך להיבהל מזה.
אחד מבין רק כח והשני רק מוח. השלישי טוב במסחר והרביעי במלחמה. אחד שלא זז מאוהלה של תורה ואחיו שאוהב לשוט ולעשות כסף.
כל אחד מבין את מהות החיים אחרת.
הקב״ה לא סתם עשה את זה, הוא בא ללמד אותנו שיעור חשוב מאד לחיים.
אתם אמורים לחשוב אחרת, אתם אמורים להתנהג אחרת, זה בסדר שאתם חושבים בצורה אחרת, אבל , ופה בא האבל הגדול, זה ממש לא בסדר אם תנסו להכריח את האחרים לנהוג ולחשוב כמוכם או לבטל בזלזול דעה שונה משלכם.
האמת שיעקב אבינו כבר הסביר בברכותיו לפני מותו לראשי השבטים המקוריים את ההבדלים המהותיים ביניהם, כאומר להם זה הדי אן איי הנפשי הבסיסי של כל אחד ואחד מכם.
כך הוקם עם ישראל כבר במדבר כשניים עשר חלקים.
כל שבט ומקומו הקבוע תמיד לצד אותם השכנים.
כל שבט עם התפקיד החשוב שלו.
כל שבט חשוב לעצמו, אך לא מספיק כדי לקיים את עם ישראל, רק שניים עשר השבטים ביחד כשכל אחד עושה את מה שהוא צריך רק ככה יתקיים עם ישראל.
אפשר כבר בפרשתנו לראות את הגישה המלחמתית והבלתי מתפשרת של שמעון ולוי.
הם החליטו שמשבר גדול פותרים בכוח ובכמה שיותר, עד הסוף וללא פשרות. לעומת זאת, יעקב אביהם לא קיבל את דרכם ואף נזף בהם.
שימו לב שאף על פי שנזף בהם קשות, לא נישל אותם מלהיות חלק חשוב מעם ישראל העתידי.
ואפשר להבין מזה, שגם יעקב הבין שאין ברירה ורק ככה עם ישראל יוקם בעתיד, עם הבדלי חשיבה ותרבות.
אפשר גם לשים לב בתחילת הפרשה את דרכו המיוחדת של יעקב לנסות ולפתור את המשבר הקשה עם עשיו. יעקב סבור שגם מול אויב בטוח אפשר לנסות קודם כל את השיטה הרכה והתמונה.
יעקב הרי ידע שהצדק איתו ועשיו רוצה להרגו לחינם, ועדיין ניסה את כל האפשרויות שקיימות לפני שישתמש בכח. שלח מתנות לרוב וריכך לאט לאט ובשיטתיות את עשיו ובהמשך אף השתחווה לפניו עוד מרחוק וככל שהתקדם השתחווה עוד ועוד. פעולות אלה אכן הצליחו ועשיו בסוף חיבק את יעקב והדברים ידועים.
אולי זאת הסיבה ששמעון ולוי לא שיתפו את אביהם בתוכניתם המדינית וההתקפה בעקבות מעשה דינה, כי ידעו בוודאות שזאת היא לא דרכו ולא היה מאשר אותה.
גם היום בעם ישראל יש שבטים, מה שהשתנה זה שבמקור כל שבט כיבד את השני ואף התפלל להצלחתו כי כולם הבינו שהם תלויים אחד בשני.
לא זכורה לי הפגנה של שבט זבולון עם שלטים של ״יששכר חבורת פרזיטים שחולבים לנו את הכסף״. גם לא חסימות שבילי סוסים של קבוצת ״היששכרים הקנאים״ מול אוהליהם הצבאיים של שמעון ולוי. כולם חיו בהבנה שאכן הם שונים אך חיוניים להמשך קיומו של עם ישראל.
מעניין שהנושא של ראש מדינה שחושדים בו (ואולי בחינם, מי יודע) שכל מעשיו מונעים רק מתאווה אישית לא התחיל היום. הנה שכם, שהיה נשיא שיקר לכל עמו והציג תאווה אישית במסווה של דאגה לעמו.
הוא חשק בדינה, אך עטף אותה בתוכנית מדינית כלכלית וחברתית וגרם לכל העם להחליש עצמם לדעת, כי הרי הוא היה הנשיא שלהם והם האמינו בו ללא דופי, מה שגרם למדינה שלמה להיעלם מהמפה.
אולי אם היה בשכם את גיא פלג או עמית סגל או אפילו סתם אופוזיציה, כל זה היה יכול להימנע.
ואנחנו אנה אנו באים? איך נדע מי דובר אמת ומי לא? איך נדע מי יעקב ומי עשיו? מי פה הטוב ומי הרע? לי לא נותר אלא לסמוך על מי שאני בטוח ששם נמצאת האמת המוחלטת וזאת התורה הקדושה.
אז למי אצביע? לא סומך על אף אחד, אלא רק על מי שמייצג את התורה שלנו שהיא האמת המוחלטת.
שבוע מקסים לכולם
עמירן דביר (הלוי).