סיפורו של וסילביץ' כפי שמופיע בשיר: "נולדתי בעיר צ'סטוצ'ובה שבפולין בשנת 1988. הייתי ילד יחיד שגודל בידי אם יחידה. בגלל שלא היו בתי ספר יהודיים בעיר למדתי בבית ספר הכללי.
כאשר הייתי בן שבע אמרתי לאמי שהמורה אמר שמחר לא נאכל בשר, "אנחנו הולכים לכנסיה והכומר ישים לנו אפר על הראש".
אמי אמרה, "אם אתה לא רוצה לאכול בשר מחר, אין בעיה, אבל לא תוכל ללכת לכנסיה".
שאלתי מדוע?
היא ענתה: "בגלל שאתה יהודי".
אמי הייתה בתם של שני ניצולי שואה.
אחרי המלחמה היה קשה להיות שומר תורה ומצוות, אבל סבי וסבתי השתדלו לשמור מה שידעו ואת כל הידע שאמי הצליחה לרכוש היא לימדה אותי ואת הקהילה היהודית בצ'סטוצ'ובה.
היא הייתה המזכירה ולאחר מכן ראש הקהילה היהודית בעיר במשך 43 שנה.
אבל מה שהיא לימדה אותי לא היה מספיק בעבורי ובגיל 15 ביקשתי מאמי ללכת לאמריקה כדי ללמוד תורה.
למרות הקושי שלה להיפרד ממני, בנה יחידה, היא הסכימה.
בשנת 2004 הגעתי לארה"ב והלכתי ללמוד בבולטימור.
בגלל שמועלם לא למדתי תורה שמו אותי בכיתה ב'...
הביאו לי שולחן גדול וישבתי יחד עם ילדים בני שבע ולמדתי חומש בפעם הראשונה בחיי.
זו הייתה החוויה המרגשת אם כי המעוררת ענווה, בכל חיי.
באותה שנה עברתי לכיתה ד' שם למדתי לראשונה משנה בפעם הראשונה. לאחר מכן עברת לכיתה ו ולכיתה ח שם למדתי גמרא בפעם הראשונה.
בתוך 4 שנים סיימתי בית ספר יסודי, חטיבה ותיכון.
אחרי שסיימתי את לימודיי שם עברתי לישיבת שאר ישוב בפאר רוקוואיי. באחד הקיצים הלחנתי את המילים מתוך עקידת יצחק.
כששרתי את השיר לראשונה לאמי במחנה קיץ בפולין כאשר הגעתי לבקרה, ראיתי דמעות בעיניה.
בשנת 2017 אמי נפטרה. היא הקריבה את כל חייה למעני. נתנה לי את כל מה שהיה לה כדי שאוכל ללמוד מה המשמעות של להיות יהודי ולכן אני מקדיש לה את השיר "עקידה".
לע"נ הלינה וסילביץ' ע"ה".