במוצאי שבת אחד, הורה הבעש"ט לעגלון הערל 'אלעקסי' לרתום את הסוסים לעגלה, למשוך בחבלים ולצאת לדרך, מבלי לדעת לאן הולכים.
לאחר זמן קצר הם הגיעו ע"י קפיצת הדרך לעיר רחוקה, ונחתו ליד ביתו של יהודי שנהג מפעם לפעם להסתופף בצל קדשו של הבעש"ט הקדוש.
האיש הזה היה עני מרוד, ובביתו בלטה הדלות בכל פינה ופינה. בשמחה עצומה הוא קיבל את פני הבעש"ט והכניסהו לביתו.
הצדיק ביקש ממנו שיכין עבורו סעודת 'מלוה מלכה'. לבעל הבית היה שיריים משבת, וחתיכת 'חלה' אחרונה. הוא מסר את חתיכת ה'חלה' בשמחה לצדיק כדי שיטול עליה ידיו לסעודת 'מלוה מלכה', חוץ מחתיכת לחם זו, הבית היה - ריק מאוכל.
בגמר הסעודה ביקש הבעש"ט מהעני, שהוא רוצה ללון אצלו. החסיד שמח מאוד על הזכות הקדושה שנפלה בחלקו לארח בביתו אורח קדוש ומרומם צדיק וקדוש, וכך עבר הלילה.
בבוקר, לאחר תפילת שחרית הביע הבעש"ט את רצונו לאכול 'פת שחרית', אבל, לעני כבר לא היה שום דבר בביתו להגיש לסעודה. הוא הלך ומכר כמה חפצים שהיו לו בביתו, ותמורת הכסף המועט שקיבל, הוא קנה קצת לחם יבש.
הצדיק נטל ידיים לסעודה הדלה. לאחר ברכת המזון ביקש הבעש"ט מהעני, האם יוכל להשאר בביתו לעוד כמה ימים. החסיד שמח מאוד מצד אחד על הזכות האדירה, אבל מצד שני לא ידע מאין יוכל להאכיל את האורח הצדיק. אך בכל זאת השיב בחיוב, מתוך שמחה גדולה.
במשך הימים הבאים, לקח העני כל חפץ שמצא בביתו, שרובם לא היו שוים יותר משוה פרוטה, ומכרם בשוק, וכך הצדיק יכל לאכול לכל הפחות כמה פירורים של לחם. לאחר כמה ימים היה ביתו של העני מרוקן מכל, עד שכשביקש הבעש"ט להישאר ליום נוסף, העני לא ידע נפשו מרוב צער.
יצא העני ליער הסמוך, וצעק לה' מעומק הלב התחנן לה' יתברך שיזמין לו כסף שיוכל להאכיל את הצדיק, כי בביתו אין עוד פרור של אוכל, והגיעו מים עד נפש - פשוטו כמשמעו.
מיד לאחר שגמר העני את תפילתו, מתוך לב שבור, שוועת ליבו עלתה לפני כיסא הכבוד, נעקר פתאום גזע אילן ממקומו ליד המקום בו עמד האיש להתפלל, ומתחתיו מצא העני החסיד - אוצר ענק - ונתעשר מזה מאוד מאוד.
הסביר הבעש"ט הקדוש לחסיד את השתלשלות המאורעות:
ידוע תדע, שמן השמים רצו כבר מזמן לתת לך עושר ושפע, אבל השי"ת חיכה וציפה שתתפלל אליו ותבקש ממנו על הפרנסה. אבל, מחמת שכבר התרגלת לחיות מתוך עניות, ולא התחננת לקב"ה על פרנסתך ופרנסת בני ביתך.
על כן, באתי לכאן, וישבתי בביתך כמה ימים, עד שלקחתי ממך את ה'כזית' האחרונה שנותרה בביתך, והגעת למצב כה שפל, עד שלא היתה לך ברירה ואז התפללת להשי"ת מעומק לבך, וכך קיבלת את העשירות שמגיעה לך, שחיכתה לתפילות שלך.
מאמרותיו של הבעש"ט הקדוש, 'צידה לדרך' לשבוע הבא עלינו לטובה:
"רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם" (תהילים קמה, יט'):
מצד האמת, אין ליראים האמיתיים שום רצון, מחמת הבטחון והאמונה החזקה, שהם אומרים: "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" (ברכות ס, ב).
והקב"ה, מבקש בתקנתם (הוא רוצה לתת להם כל צרכם) יותר ממה שהם רוצים ומבקשים.
והקב"ה "מתאוה לתפילתן של צדיקים" (יבמות סד, א'), ולכן, הוא עושה להם את הרצון, כדי, שיתפללו לפניו - ויעשה בקשתם.
וזהו שאמר הכתוב: "רצון יראיו ויעשה" שהוא יתברך - עושה להם רצון! למען – 'ואת שועתם ישמע ויושיעם', ודפח"ח (לקוטי אמרים ע"ד).
ראוי שנדע, שהקב"ה מכניס לנו את המחשבה: מהו הצורך והרצון שלנו, והוא רק מחכה, שנתפלל ונבקש, שהתפילה והתחינה, הם - השער לשפע, ואז, הקב"ה יוריד לנו את כל השפע ממרומים שמחכה - לכל אחד ואחד מאיתנו.
שבוע טוב ושופע לכל בית ישראל.